כותרות TheMarker >
    ';

    קו התפר

    ארכיון

    בלי שום קשר.

    18 תגובות   יום חמישי, 27/1/11, 22:52

    הרופא אמר שאני חייב לרדת, אז התחלתי ללכת. לפעמים אני צועד מוקדם בבוקר, פעמים אחרות  לשוק, לסידורים. בדרך אני עושה חשבון כמה עליות עליתי ומהו מאזן הקלוריות מול הירידות, וגם כמה עוגיות זה מאפשר לי לאכול עם הקפה אחרי ההליכה. מכשיר הרדיו שהוא גם טלפון וגם מצלמה מחובר לאוזניי באוזניות רכות, וכך אני מגלה את ליעד מודריג בגלי צה"ל בשעת שחר, ואת רחובות עירי שמתעוררים משנתם.

    הנה כמה תמונות משבוע אחד של הליכות, ינואר 2011.

     

    ''

     

    יום חמישי שש ועשרים בבוקר. האור רק מתחיל לעלות. ברחוב ז'בוטינסקי בירושלים התנועה דלילה. בבודקה בכניסה לבית הנשיא מתחלפת משמרת, ואיש עם אוזניה ו M-16 קצר בודק את פחי האשפה בבית ממול.

    ליד גדר בית הנשיא, על המדרכה, עומד שולחן עטוף במפה לבנה, מוקף בסרט עבה שמתוח בין שני עמודי נירוסטה, כמו תור זנוח בשדה תעופה שמזמן לא עברו בו נוסעים.

    על המפה נרות נשמה דולקים. אין תמונה, אין תזכורת, רק נרות הנשמה שהביאו אזרחים והניחו על השולחן בפתח בית הנשיא השומם. הנרות הקטנים יוצרים מעגל קטן של אור ליד הגדר המזרחית של הבניין. אלה הם ימי השבעה לסוניה פרס ז"ל, רעייתו בנפרד של נשיא המדינה שמעון פרס, שבגיל שמונים ושש יושב לבדו בבית העגום, ומביט מחלון חדרו בנרות הנשמה שהניחו על השולחן ברוח הפקידות בבית הנשיא ואולי אזרחים נבוכים . מה אתה יכול לעשות כשאי אפשר להיכנס פנימה ולנחם על האובדן?  מה עושים כמחווה לצניעות, לזיקנה, לעצב הגדול של חורף חייהם של שני האנשים האלה, שבחרו למות לבדם אחרי חיים שלמים יחדיו.

     

     

     

     

    ''
    יום שלישי, יום תל אביב. מזג האוויר נעים, תל אביב יפה ומלטפת. בבוקר יש לי פגישה באיזה מגדל בקומה ה 23, ואחר הצהרים אני צועד ליפו לפגישה אחרת. הכתובת: רחוב דרור כהן מספר 9, שני בניינים מגן הילדים של נועם, הנכד שלי, ממש ליד גלי צה"ל כל הזמן. בבניין נמצאת המרפאה של הארגון "רופאים לזכויות אדם", אחד הארגונים שיעמדו בקרוב לחקירתו של חברי הכנסת דנון קירשנבאום ובן ארי על שנטלו כספים מהעולם כדי לקיים את המקום הזה.

    קרוב למאה אנשים, כמעט כולם פליטים מאפריקה, אלה שמצחצחים את העיר הבוהקת שמאחוריהם, מצטופפים ליד הדלת מאחור וממתינים בשקט לפתיחתה. כשהיא נפתחת הם נכנסים לחדר שכיסאות פלסטיק לבנים עושים אותו לחדר המתנה, והם ממתינים בדממה לרופאים והאחיות המתנדבים שיקשיבו לכאבם. רובם מבינים רק את השפה המדוברת באריתריאה, ומתורגמנים מתנדבים יושבים ליד האחיות ומסבירים: יש לי דם בצואה. יש לי דימום מהרחם. אני לא מרגיש את הידיים. את התרופות מאחסנים בחדר הקבלה הראשון, ליד מיטת החולים. רן כהן, בן קרית גת, המנהל את המקום ואת צוות הצדיקות והצדיקים שמלטף ומטפל בבני האדם שנקבצים מאחורי דלתות הפלדה שבחזית, אומר שהמחסור הגדול הוא בתרופות ובמקום לטיפול. הלחץ של הפליטים בתל אביב גדל מדי יום, ואין לו אפשרות לתת מענה לכולם.

     

    ''

    שלוש וחצי אחר הצהרים: בגן הילדים של ויצ"ו ביפו, הנכד שלי, נעם, מבלה את שעות היום כשההורים הצעירים בעבודה. במעון יום של בני השנה וחצי עומד ריח של חיתולים גדושים שבדיוק הוחלפו וטרם הועברו לפח האשפה האטום. נשים יהודיות ציוניות ברחבי העולם הקימו כאן בית משותף לילדים ערבים ולילדים יהודים, ואחרי שחגגו שם את חנוכה וחג המולד, וגם עברו דרך ציור כבשים לרגל חג הקורבן, ציינו השבוע בעברית ובערבית את ראש השנה לאילנות. הם הדביקו עלים ירוקים על נירות A-4 ממוחזרים, וכשהסבא והאמא באו לקחת אותו הביתה הוא צעד עם העבודה ביד וחיפש את האופניים של אימא שלו כדי לנסוע הביתה. ומחשבה התגנבה ללב מי יחקור את הנשים הציוניות מאנגליה שמכל המקומות החליטו לתת את כספן דווקא לגן של ערבים.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    ''
    יום ראשון, בדיוק לפני שנודע כי השלום כמעט פרץ, העיר כמעט חולקה, ובממילא כמעט ופתחו שגרירות אחות לזאת שבהר הזיתים. איפה יגורו השגרירים? האם השגריר הפלסטיני יגור בטלביה? מי ישכיר בית לערבי בשכונה ערבית? והשגריר היהודי? שאלות קשות שבאמת כדאי בגללן לחכות.

    ככה, באמצע היום, מגיע חבר מהגליל לביקור בירושלים. אנחנו הולכים ומדברים, בגילנו המחלות פולשות לשיחה בזהירות, והפחדים צועדים בעקבותינו. הולכים לעיר העתיקה, לאבו טאהר, לאכול חומוס. בחנות הטי-שירטס בשוק של העיר העתיקה הסחורה הכי חמה הן החולצות של ליגת העל: זאת בצד זאת החולצות של מכבי חיפה, ומכבי של איווניר, הפועל של גוטמן וכמובן של בית"ר. עם צעיף של הנבחרת הלאומית של ישראל, אבל הכי חזק הולכים עכשיו הצעיפים והחולצות של בית"ר. כי מי שלא קופץ הוא בטח ערבי הומו כמו מוחמד, בעיר שאוחדה תחת כנפי אימפריה של מכבי.

     

    ''

    יום שישי בדרך למחנה יהודה. במרכז העיר ממילא אי אפשר לחנות, וההליכה ברגל עלולה לגרום למישהו לחשוב שאתה בדיוק באמצע הטיול המגניב למוזיאון המשופץ ולמסעדת מחנה יהודה, ואתה לא יכול להרשות לעצמך את העלבון. 

    הדרך בסמטאות האחוריות ריקה. בשכונת בית ישראל נישאים ריחות השבת, ומישהו ששיפץ שם לאחרונה איזו דירה החליף גם את תיבת הדואר. וכך היא זוהרת מן הקיר, אחרי שכל השכנים עברו   לדואר אלקטרוני או שפשוט מתו.

     

     

    ''

    ברחוב יפו נוסעת כעת הרכבת הקלה. כמה כבדה צריכה להיות הרכבת כדי להיות קלה? עשר שנים, אולי חמש עשרה, חפרו את העיר ועכשיו חבשו את הפצעים והרכבת על שני הקרונות שלה נוסעת בעיר בתהלוכה משונה. עמודי החשמל ברחוב יפו עדיין משמשים כלוחות מודעות מזדמנים, ועל כולם מודעה באותו נוסח: " דרושים אידיאליסטים!! מפריע לך שהשמאל פוגע במדינה ואתה לא עושה כלום בנידון?  בוא לממש את האידיאולוגיה שלך יחד עם הכנסה גבוהה!!!! עבודה ביו"ש מעבר בין בתים, מינימום שני ערבים בשבוע להתקשר  050-323-1454 "

    ושאלה חולפת בראש מה המשמעות של "מינימום שני ערבים בשבוע" אבל המחשבה הזאת חולפת, ומה שנותר הוא רק השאלה הלא חשובה מי בעצם מממן את האידיאולוגיה הזאת: אתם? אני? ממשלת נורבגיה?

    כמה טוב שהאידיאולוגיה יכולה להבטיח גם הכנסה צנועה. 

     

     

     

    הרופא אמר שאני צריך להוריד קצת. בגילנו רשרוש קטן בלב יכול  להתפתח לא טוב. בעוד כמה חודשים צריך לבוא למעקב. לא לשכוח.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/2/11 05:05:
      נכון שתל אביב זו עיר האורות המדליקה, אבל למה חייבים לעבור לגור בה? אובג'קשן! במיוחד כשיש ילדים... ((:
        9/2/11 21:35:
      איזה עין יש לך... אידאליסט ורומנטיקן...אין עליך.
      אני מחכה לפוסט שבו תסביר סוף סוף למה אתה לא עובר לתל אביב. במיחד עכשיו כשראיתי איזה נכד מתוק יש לך כאן. יאללה -לתל אביב.
        9/2/11 17:00:
      תענוג לקרוא!
      ויש גם את הערבים הפנויים...
        2/2/11 14:45:
      זה בדיוק מה שחשבתי הצירוף של
      מינימום שני ערבים בשבוע, והכנסה גבוהה.. אני מקווה שזה לא מה שאני חושבת...

        30/1/11 13:59:
      אחד הפוסטים היפים שלך. תודה.
        30/1/11 01:41:
      לפעמים, אלף מלים יוצרות תמונה.
        29/1/11 19:16:
      כתוב מעולה. מרתק ושופע רגישות.
        29/1/11 18:35:
      הלב מקרקש נוכח התמונות והתובנות שחיברת לפנינו.
      מקווה שתמשיך עוד הרבה במסעותיך וגם לשתף אותנו בהם.
      (אני בטוח ששמורת-הטבע שאתה חיי בה כמו כולנו תמשיך לספק לך מראות מפתיעים ומרגשים).
      עם זאת, הרבה בריאות!
        29/1/11 16:37:

      הנוער לא רגיל ללכת אני רואה איך

      מביאים אותם כל בוקר לפתח ביה"ס.

      הליכה אכן חשובה.

      הצילומים נפלאים - ואיזה כיף לך להיות

      סבא לנועם!

        29/1/11 10:12:
      הולך באותו המסלול.
      ליבי נמשך לאותן התמונות.
      שותה אותו הקפה,
      באותו המקום ואותן העוגיות.
      ירושלים
        28/1/11 23:16:
      במילה אחת: אנושי
        28/1/11 19:52:
      כמעט כל מילה שנכתבה כאן חלפה לי בראש השבוע או בזה שלפניו. מצטערת, לא יודעת איך לשים את התמונה שלי מהפייסבוק בתגובה ונאלצת לחתום ביבושת, גרופי1
        28/1/11 19:07:
      יופי של תמונות
      יופי של נגיעות
      תודה

      וכוכב לך :-)
        28/1/11 15:01:
      יופי של פוסט, אחלה תמונות.
      שבת טובה
      :-)
        28/1/11 14:27:
      תודה על השיתוף
        28/1/11 13:16:
      גזר
      אחד המרגשים והיפים. כמה מתוק הנכד שלך
        28/1/11 11:39:
      ללכת בין עצי הזית, לתמוך את הנופלים, לחזק את האחרים,לעדור, לנטוע, לנקות, לנכש עשבים....קרוב קרוב לאדמה, רחוק רחוק מהמולת ההווה.
      ואז, לעת ערביים מתברר שיורדים גם במשקל ואז עולה המוראל :)
      תנסה את זה פעם
        28/1/11 01:41:
      אין מה לעשות אדון יערי
      אוהבת את כתיבתך למרות שלא תמיד אני מסכימה לדיעותיך
      רשרוש בלב זה לא תמיד עניין של גיל
      אני נולדתי מרשרשת בלבי והנה לא נפטרים ממני כל כך מהר
      הליכות זה תמיד טוב בגלל זה לא למדתי נהיגה
      אני הולכת, שבה והולכת כל הזמן
      כל המדרכות מכירות את הקרוקס שלי
      גם מעברי החצייה
      (כמאמר אחד הקצרצרים שלי "משירי-רחוב")
      לדעתי כותרת הפוסט צריכה להיות: הליכות
      ~
      סוניה פרס ז"ל אישה יקרה
      מכמיר את הלב הפירוד הזה שנכפה על שניהם
      היכן אמורה להיות אהבת חייו של אדון נשיא
      אם למענה לא היה מוכן לוותר על המשרה?
      עצוב וגם עלוב
      ~
      שבתשלום

      פרופיל

      אליעזר יערי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין