בסביבתנו קיימת כמות בלתי מוגבלת של פיתויים.

הפיתויים האלה הם תוצאה של שיווק אגרסיבי של רשתות השיווק שמפתות אותנו באמצעים שונים:

מבצעים, הנחות למיניהם, מחירי מועדון, ימי לקוחות, ועוד אסטרטגיות ופעולות שיווקיות שונות.

המשימה היחידה של רשתות השיווק – לגרום לנו לבזבז. המשימה שלנו – למצוא שיטות וכלים רציונליים להתמודד עם זה.

לשם כך, אנחנו צריכים, קודם כל, להבין מה היא בעצם בזבזנות ?

כאשר אנחנו מדברים על בזבזנות אנחנו בדרך כלל מדברים על כך כעל תופעה פסיכולוגית.

אחת הסיבות הנפוצות לצורת התנהגות זו הוא האופן שבו אדם התחנך מילדותו: כתוצאה מחסכנות יתר של הוריו של הילד ו/או מצב כלכלי קשה, כאשר נמנעים מן הילד דברים אותם הוא צריך או רוצה ועל כן מרגיש חסכים, או להפך בגלל שהיה חלק ממשפחה המתקיימת ברמת חיים גבוהה ועל כן התרגל לרמת חיים זו.

כשילד זה מגיע לבגרות ומתחיל בחיים עצמאיים, מחד, אם היה חלק ממשפחה חסכנית מאוד או בעלת קשיים כלכליים הוא עלול להתפרץ בקניות שונות ומרובות בכדי "לפצות" על החסכים שצבר במהלך חייו, ומאידך,אם הוא חלק ממשפחה מבוססת הוא עלול שלא לעצור בזמן את מסע הקניות שלו כיוון והיה רגיל למסעי קניות נרחבים ואז כספו ייגמר די מהר. ואם באותו הרגע הוא בעצמו אינו מבוסס מספיק הוא עלול להיכנס לחובות בכל אחד מהמקרים הנ"ל.

אלו, שהוריהם היו ב-"אמצע", ו/או היו מתקיימים על תקציב מוגבל וניהלו את תקציבם בצורה מאוזנת והצליחו להעביר את המסר לילדיהם על התנהלות נכונה, הם אלו שכנראה לא יגיעו למצב זה.

הורים אלו, שימשו מודל לחיקוי עבור ילדיהם (וכן ילדיהם קיבלו בדרך זו ערכים רבים אחרים) - משפחה כזאת ללא ספק נמצאת בשכבה האמצעית גם אם הכנסתם לאו דווקא ברמה הזו.

המושג "אמצע" אינו מצביע בהכרח על מצב כלכלי ובדרך כלל הוא הרגשה מנטלית שנובעת מכמה פקטורים:

מיומנות בתהליך המעקב אחר התקציב.

אם אדם למד לבצע תהליך זה, הוא יידע להסתדר עם מצבים שונים שנקרים אליו בחייו והוא ירגיש ביטחון במצבים אלו. ואם להפך, הוא אינו בעל מיומנות זו, הוא יזניח את הנושא וירגיש חסר ביטחון ואבוד בתוך מצבו הכלכלי ויישקע בתוך מצב זה.

צורת ההתייחסות והגישה לקניה.

כדי לקבל החלטה נכונה על קניה, יש לנסות לראות אותה מזווית קצת אחרת, לא כבזבוז או דחף רגעי אלא כהשקעה:

השקעה במזון, בבגדים, בנעלים, בתכשיטים, ברכב, בבית וכדומה.

יש לזכור כי כל מה שקשור לבילוי הוא גם כן סוג של השקעה, בעצמנו. השקעה לטובת "רגיעה" - בכדי שנוכל להמשיך להשקיע בחיי המשפחה, הקריירה וכו', גם אם זה שופינג או כל סוג אחר של בילוי המועדף עלינו, אך כמובן בהגדרת סכום מסויים לכך הנכון אינדבידואלית מבחינה תקציבית.

כדי לקבל החלטה נכונה על קניה, קודם כל צריך לדעת כמה דברים מראש:

* האם יש צורך אמיתי במוצר.

* האם יש תקציב לכך (ר' פוסט קודם).

* האם איכות המוצר תספק את צרכינו לזמן מספיק ארוך או שיש לדחותה עד שתהיה בידינו אפשרות לרכישת

מוצר איכותי יותר, כדי לחסוך בטווח הארוך (מה שעולה לנו פחות עכשיו, במשך הזמן עולה לנו יותר).

* לחלופין, להתפשר על האיכות לטובת התקציב שברשותנו, בכדי לכסות צורך עכשווי בתקווה שיבואו "ימים טובים יותר" ותהיה לנו אפשרות לקנות מוצר איכותי יותר.  

בנה לעצמך מסגרת.

מסגרת שנבנתה באופן עצמאי וביוזמתך תפעל באופן יותר יעיל.

לאחר שבחנת את המצב הכלכלי שלך ויש לך את כל האינפורמציה בנושא ובנוסף,

הגדרת כל סעיף בתקציב שלך,

יש לך אפשרות לדעת בעצמך במה אתה יכול להשקיע ובמה לא.

אתה לא צריך לבקש מאף אחד מסגרת תקציבית חדשה - אתה יודע מה היא בעצמך. הכל בנוי על אחריות אישית.

אם אדם יודע כמה בדיוק חסר לו כדי להגיע למצב מאוזן מבחינת התקציב שלו,

זה נותן לו את הרצון לחשוב כיצד לקצץ במקומות הנדרשים, להרוויח את החסר או על פיתרונות יצירתיים כדי לשפר את המצב שלו באופן משמעותי.

הרגשה של חוסר בכסף היא הרגשה די וירטואלית, ובהרבה מהמקרים היא הרגשה מוטעית.

והסיבה להרגשה זו היא חוסר וודאות כאשר לא מתבצעת הבדיקה הנ"ל.

כשאנחנו מתחילים לחקור את הנושא כמו צריך, פתאום מתברר לנו שהמצב שלנו הוא לא כזה גרוע לעומת מה שחשבנו - יש לנו מה לעשות עם זה ולפעמים יש הפתעות נעימות...

על שיטות ועל כלי שליטה אנו נדבר בפעם הבאה.