לא רק במדינת ישראל יש תקשורת עויינת. השבוע טעמו גם הפלשתינים את נחת זרועה. הערוץ הקטארי אל ג'זירה, פרסם מסמכים מודלפים על המו״מ בין מדינת ישראל לפלשתינים, והביך את אבו מאזן ואנשיו. בתגובה ציינו כי מדובר בתקשורת עויינת הנשלטת על ידי האמיר מקטאר. דו"ח ועדת טירקל פרסם ממצאים חד משמעיים עם הרבה עדויות קשות ומזעזעות של חיילים, על הטרור בו נתקלו על המרמרה. את ארדואן זה לא משכנע והוא פרסם דו"ח הפוך לחלוטין.
"מצודת יואב" ופרשת הקרקעות במושב עמיקם, גורמות לטלטלה צבאית ומקשות על כניסתו של יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל הבא. יש כבר המדברים על מציאת מועמד מחליף, ומעלים את שמו של גדי איזנקוט. מה מתרחש בחילופי השרים במשרד התמ"ת? כיצד התנתק הנוער מההתנתקות? מי הארבעה שהתפקדו לקדימה, ונאלצים לראות כיצד ריח הבחירות התנדף לו? במה מתמחה נתניהו? ומהו הכבל המפריד בין האחים כבל?

"תקדים המ״מ"

"מינוי מסובך: והיה אם האלוף יואב גלנט לא יוכל לכהן כרמטכ״ל"

הרמטכ״ל אשכנזי ביקר השבוע בבריסל, והשתתף בוועידת מפקדי הצבא של מדינות ברית נאט״ו. עמיתיו ובראשם יו״ר הוועדה הצבאית של נאט״ו, אדמירל ג׳יאמפאולו די פאולה, נפרדו ממנו בתום ארבע שנים בתפקידו. בין המפקדים שהיו בארוע: קצינים בכירים מארה״ב ומדינות המערב, טורקיה, מצרים וירדן.
אשכנזי שב היום ארצה, ובהעדרו מילא את מקומו סגן הרמטכ״ל, האלוף יאיר נווה. מדובר במינוי שגרתי, אבל זה לא מבטיח לנווה להתמנות למ״מ הרמטכ״ל גם ב־14 בפברואר (היום בו יפרוש אשכנזי סופית), באם האלוף גלנט עדיין יהיה נתון בהליכים הבעייתים הקשורים למינויו. על פי החוק הצבאי, אין גם בעיה למנות את גלנט עצמו למ״מ הרמטכ״ל, כל עוד נמשך בירור עינינו אצל מבקר המדינה והיועץ המשפטי.
משפטנים צבאיים אמרו, כי שר הביטחון יכול גם להעניק לגלנט באישור הממשלה דרגה אישית או דרגת־ייצוג של רב־אלוף, עוד לפני השלמת הליך המינוי. אולם יהיה על שר הביטחון להתייעץ על כך עם היועץ המשפטי של משרד הביטחון ועם הפרקליט הצבאי הראשי.
באם גלנט לא יוכל לכהן כרמטכ״ל, ובאם ממלא מקומו הזמני יהיה יאיר נווה, לא תהיה לו (לנווה) עדיפות לקראת החלטת הממשלה על מינוי רמטכ״ל אחר. תקדימי העבר מוכיחים זאת. כך לדוגמה מונה ראש אגף מבצעים האלוף יצחק חופי, למ״מ הרמטכ״ל, לאחר הגשת דו״ח ועדת אגרנט לממשלת גולדה מאיר ב־74, ולאחר התפטרות הרמטכ״ל דאז דוד (דדו) אלעזר. חופי, כיהן כאלוף פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים, והיה כראש אג״ם - מספר 2 במטכ״ל. באותה עת לא אויש תפקיד סגן הרמטכ״ל, לאחר פרישת האלוף ישראל טל.
ממשלת גולדה, קיבלה את התפטרות אלעזר, ופרסמה הודעה רשמית על מינוי חופי למ״מ הרמטכ״ל. חופי החזיק בתפקיד כשבועיים, ואז הוחלט למנות את מרדכי (מוטה) גור, שכיהן כנספח צה״ל בוושינגטון לרמטכ״ל. חופי סירב לשרת כסגנו של הרמטכ״ל גור, פרש מתפקידו ומצה״ל, ועם הקמת ממשלת יצחק רבין התמנה לראש המוסד.
לפי התקדים הזה של חופי מול מוטה גור, הרי שאם יסוכל מינויו של יואב גלנט לרמטכ״ל, סיכוייו של סגן הרמטכ״ל, יאיר נווה להתמנות לרמטכ״ל, אינם גדולים (ואולי אפילו קטנים) מסיכוייו של אלוף פיקוד הצפון, גדי אייזנקוט לקבל את התפקיד.
עם זאת שר הביטחון, אהוד ברק, מוסמך לפי החוק להמליץ לממשלה גם על מועמד אחר לרמטכ״ל מבין האלופים במטכ״ל. יש להניח שאם כך יקרה, הרי שהמועמד הבא, יהיה מי שיהיה, יבדק היטב ולעומק על ידי כולם, כדי לא לעבור שוב מה שכרגע קורה עם גלנט.
מה שבטוח שאשכנזי לא ישאר בתפקיד יום אחד יותר מהמתוכנן. גם אם הוא היה מאד רוצה, ברק לא היה נותן לו. שר הביטחון סופר את הימים לקראת לכתו של אשכנזי ומצידו הוא מוכן למנות אפילו את פואד לרמטכ״ל, העיקר שאשכנזי כבר ילך הביתה.

״וידוא הריגה״

מדוע הגיע אהוד ברק לטקס חילופי השרים במשרד התמ״ת?

טקס חילופי השרים שנערך השבוע במשרד התמ״ת היה מתוח ומביך כאחד. פניו של השר שנאלץ להתפטר, פואד בן אליעזר, אמרו הכל. החיוך שלו, כאשר כולם בירכו אותו על ״פועלו המיוחד במשרד״ היה מריר. לסובביו שידר, כי היה רוצה להשאר הלאה בתפקידו, אם לא אהוד ברק שעשה לו תרגיל פוליטי.

פואד - איש השטח הגדול של מפלגת העבודה, האיש החביב, שתמיד יודע לתת את הטפיחות על השכם, נראה כועס, פגוע ואפילו מושפל. ליד השולחן סביבו ישבו ״תלייניו״ - אנשי סיעת ״עצמאות״. שלום שמחון שקיבל את משרד התמ״ת, הפריד בין פואד לאהוד ברק, שגם הוא הגיע לטקס החילופין. גם אורית נוקד שקודמה לשרת החקלאות במקומו של שמחון, הגיעה לטקס.
ברק התלחש ממושכות עם שמחון, ונראה היה כי הוא טרם נרגע מהתרגיל הפוליטי שהנחיל לפואד ולשני השרים האחרים - הרצוג וברוורמן. שמחון עצמו נראה מאושר. הוא זה שיצר מאחורי הקלעים את כל התרגיל הפוליטי, כאשר שכנע את ברק שהגיע הזמן לעזוב את מפלגת העבודה, לפני שמפלגת העבודה תעזיב ותפריש את ברק מתוכה.
שמחון הרבה לפרגן לפואד. בדבריו סיפר עד כמה פואד מותיר חותם בכל משרד בו הוא נמצא. גם ברק פרגן לפואד. שר הביטחון נשא דברים קצרים לא נכנס לפוליטיקה. ״פואד עבד כבר בשבעה משרדים ובכולם הצליח״, אמר ברק. ״הוא עוד ישפיע על מה שקורה במדינה בעתיד״.
פואד שמע וכמעט נחנק... על המחמאות מברק היה מוותר בשמחה. את הסיבוב פרסה שעשה עם רכבו בעת שהיה בדרכו לצפון, בחזרה לירושלים, הוא לא ישכח. היה זה דקה לאחר שברק התקשר וסיפר לו את מה שהולך להתרחש. פואד קלט מהר, הפטיר: ״איך לא ידעתי. כל הסימנים היו על השולחן״, סובב את הרכב, הגיע לירושלים, התפטר מהתפקיד, ועכשיו הוא כאן, נאלץ לשמוע מחמאות ממי שגרם לו לעזוב את המשרד בניגוד לרצונו.
כשהגיע תורו של פואד לדבר, הוא הודה לכל מברכיו, אך לא שכח את ברק. ״אני מודה לשר הביטחון שהקדיש מזמנו ובא לכאן לטקס״, אמר פואד באירוניה, וחייך במרירות לכיוונו של ברק. ״אני מניח שבאת לכאן, כדי לוודא שאני הולך. אז אל תדאג. אני יוצא״...  
פואד התכוון ל״וידוא ההריגה הפוליטי״ שביצע בו ברק. ״זו לא פרידה קלה עבורי״, אמר לאנשי המשרד. ״עד רגע זה היינו משפחה, ועכשיו המשפחה נקרעת״. מיד אחר כך פנה למנכ״ל המוכשר שלו, שרון קדמי, האיש החזק במשרד התמ״ת. ״אתה איש צעיר. תלמד ממני. תמיד מישהו מחכה לך בפינה״...
המישהו הזה, מיהר לצאת החוצה. בעוד שבועיים וחצי יעבור טקס דומה עם עוד יריב קשה. הרמטכ״ל אשכנזי. אם לא תקופת הצינון, יתכן ואשכנזי היה ממהר לנחות על הכיסא שהותיר ברק בראשות מפלגת העבודה. אשכנזי עוד עשוי להגיע לכיסא הזה, ספק רב אם ברק יהיה אז עדיין בפוליטיקה.

"עיתונות ההדלפות"

העידן הטכמלוגי מאפשר העברת אלפי מסמכים בנקל ללא כל קושי"

״ההדלפה הגדולה ביותר במזרח התיכון״, כך כונו השבוע המסמכים המודלפים שפורסמו בערוץ התקשורת הקטארי - אל ג׳זירה. מדובר בערוץ תקשורת המשודר למיליונים בעולם הערבי. מכאן עוצמתו הרבה, ולכן תפסו ההדל-פות מקום נכבד, והפכו לנושא המרכזי בשטחים ובכלל במדינות ערב. ההדלפות לאל־ג׳זירה, כמו גם ההדלפות לאתר הויקיליקס, ואפילו הסיפור שארע בפיקוד מרכז, כאשר ענת קם נטלה עימה מסמכים רבים והעבירה אותם לכתב ״הארץ״ אורי בלאו, מעידים על העיתונות החדשה שהתפתחה בשנים האחרונות. עיתונות ההדלפות.

מאז ומתמיד היו הדלפות לתקשורת, אבל תמיד במינון נמוך. פה הדלפה קטנה של אמירה, כאן ציטוט, ובפעמים נדירות הדלפת מסמך בודד ופרטני. כך היה בפרשת ווטרגייט - עם הדלפות קלות, וכך במלחמת ויאטנם. בשני המקרים היו להדלפות הללו השלכות מעשיות, אם להפסקת מלחמת ויאטנם ואם להדחתו של הנשיא ניקסון. אולם היום הסכר נפרץ, וההדלפות הן בכמויות אדירות. אין מדובר בהדלפת מסמך בודד, או באמירה כזו או אחרת, אלא בצרורות של מסמכים.
העידן הטכנולוגי הוא שמאפשר היום להדליף כמות רבה של מסמכים ללא כל קושי. מכניסים דיסק למחשב, צורבים הכל ותוך כמה דקות יש ספר שלם של מסמכים חשאיים וסודיים. כך עשה החייל האמריקאי בראדלי מאנינג, שהצליח ליטול מיליוני מסמכים ממשרד החוץ האמריקאי, והעבירם לויקיליקס. כך עשתה ענת קם בלשכתו של אלוף פיקוד מרכז, וכך מן הסתם עשו המסמכים של המו״מ בין ישראל לפלשתינים לרשת אל ג׳זירה.
לא עוד פגישות בחניונים אפלים להעברת מידע, אלא העברת דיסק צרוב עם מיליוני מסמכים בדרך אלגנטית וקלה בלי להתלכלך. גם המרגלים המדופלמים, כבר לא צריכים לטרוח.
ההדלפות הפכו גם לכלי אידיאולוגי. האיש מאחורי מסמכי הויקיליקס המודלפים, חושב שדרך ההדלפות שלו יוכל לקדם את השלום העולמי ולמנוע מלחמות. ברשת אל ג׳זירה לא אומרים במפורש, אבל גם כאן יש להם לבטח סדר יום ברור, נגד הרשות הפלשתינית ובעד החמאס ואיראן - כפי שטוענים ברשות הפלשתינית. זו הסיבה שכלי תקשורת מרכזיים בעולם מקימים אתרי הדלפות רשמיים, לשם יוכלו לנקז את כל המידע. אולם הדרישה היום, אינה להדלפת שיחה או ציטוט, אלא לאלפי מסמכים בבת אחת. הכמות הרבה של המסמכים הופכת את ההדלפה לסיפור ענק, ומכאן הכותרות: ההדלפה הגדולה ביותר בהיסטוריה (ויקיליקס), או ההדלפה הגדולה ביותר במזרח התיכון(״ג׳זירה־ליקס״). השלטונות מנסים לעצור את שטף ההדלפות, ובארה״ב הכריזו מלחמה על הויקיליקס, כפי שברשות הפלשתינית הכריו חרם על אל־ג׳זירה. אולם ההדלפות ימשכו וימשכו, ואין סיכוי לעצור אותן. הדיסקים ימשיכו לעבור מיד ליד, ובהם מידע צרוב מכל משרד אפשרי, בו תנאי הבטיחות מעט רופפים, או שיש בהם בעל עניין שיסייע. בעלי עניין כאלו - נמצאים כמעט בכל משרד.

"הקטר הקטארי"

"אל ג׳זירה: לא רק בישראל, גם בעולם הערבי קיימת תקשורת עוינת"

ההפתעה שהכין ערוץ אל־ג׳זירה לסאיב עריקאת -מבכירי הרשות הפלשתינית היתה גדולה. האיש הוזמן לראיון רגיל, ואז הוצגו בפניו המסמכים המודלפים ובהם ה״ויתורים״ הפלשתינים בירושלים, וכן בסוגיית הפליטים. עריקאת גימגם, החליף צבעים וניסה להתחמק, אך ללא הצלחה. באל־ג׳זירה חגגו. שוב הצליחו להביך את הרשות הפלשתינית, שנואת נפשו של אמיר קטאר -שבבעלותו ערוץ אל ג׳זירה.
המשדר המיוחד של הערוץ, נועד להביך את הרשות הפלשתינית ולהביא להפלתו של העומד בראשה - אבו מאזן. אין פלא שהפלשתינים הפגינו למחרת מול משרדי הערוץ ברמאללה, כשהם נושאים בידיהם שלטים מוכרים: ״התקשורת עוינת״.
משידורי הערוץ נראה היה, כי אל ג׳זירה עושה הכל לעוות את הנתונים. לרגע היה נדמה כי הרשות הפלשתינית שניהלה שיחות עם לבני ואולמרט בממשלה הקודמת, הסתפקה בשובם של מאה אלף פליטים פלשתינים, בעוד הנציגים הישראלים רצו לתת להם מיליון פליטים. כתבי הערוץ מיהרו לצאת לכל מחנות הפליטים, ראיינו ״פלשתינים מסכנים״, וניסו לשסות אותם ברשות הפלשתינית.
למרות הניסיון הבוטה של אל ג׳זירה לעודד הפיכה בגדה ולחזק את המחנה הקיצוני במדינות ערב, הרי שהרחוב הפלשתיני לא קנה את הדברים, ולא יצא להפגנות, כפי שחשבו בערוץ הקטארי. ההפך. אם נערכו הפגנות, הן היו נגד הערוץ עצמו ונגד חד צדדיותו.
לא רק הפלשתינים כועסים על אל־ג׳זירה. גם מצרים כועסת זה זמן על שידורי הערוץ, שנוטה לטובת הקיצוניים בעולם הערבי. כל מוסלמי הזוי יודע, שאם יביע עמדות קיצוניות, יקבל מיד מצלמה ומיקרופון מהערוץ, שם יוכל להשמיע את דבריו ולהגיע למיליוני צופים בעולם הערבי. אמיר קטאר שבבעלותו הערוץ, מתנהל בצורה דו פרצופית. מצד אחד משדרת קטאר כי היא קרובה למדיניות המערב ולארה״ב. בד בבד נוטה הערוץ שבבעלותה, לטובת הקיצוניים שבקיצוניים המוסלמים. מדובר בטקטיקה מתוכננת, המאפשרת לקטר הקאטרי המפעיל את הערוץ, לחיות טוב בו זמנית עם האמריקאים ועם הקיצוניים המוסלמים.

החשיפה של המסמכים כבר השיגה את מטרתה וחיזקה את החמאס במישור האסטרטגי. דוברי הרשות הפלשתינית נכנסו למגננה ונאלצו להסביר מה בדיוק היה במסמכים, מה התכוונו, ומה היו לכאורה הויתורים. מבחינת המו״מ המדיני העתידי, טרפדו המסמכים המודלפים כמעט כל אפשרות להתקדם. אבו מאזן יקשיח מעתה את עמדותיו, כפי שאכן התבטא השבוע בעניין הפליטים ובעניין ירושלים. אם היה איזה שהוא שביב או בדל סיכוי לגמישות מצידו, באו המסמכים המודלפים וחישקו אותו כליל.
קטאר שכאמור מנסה להצטייר כגורם ממתן, גרמה עם פרסום המסמכים לקץ מוחלט של התהליך המדיני. אין פלא אם הערוץ הקטארי, עוד יקבל פרס מידי שר החוץ ליברמן וחבריו, שהתייאשו זה מכבר מכל אפשרות להתקדם בתהליך המדיני. אל ג׳זירה התכוונה לעשות שירות לחמאס, אבל בדרך שירתה גם את ליברמן והימין, כאשר הוכיחה שאין כל סיכוי להגיע להסדר עתידי עם הפלשתינים.

"ושוב ברח"

מי האישיות המרכזית שאינה מוזכרת  במסמכים המודלפים באל ג׳זירה"

איש אחד אינו מוזכר כלל במסמכים המודלפים שפירסם השבוע אל־ג׳זירה. לאיש הזה קוראים אהוד ברק. בממשלת אולמרט, כיהן ברק כשר ביטחון ויחד עם שרת החוץ לבני, הוקם פורום השלישיה הידוע. הפורום הזה ידע הרבה חילוקי דיעות. למעשה לא היה פורום יותר מסוכסך ממנו. לבני סלדה משני האהודים כאחד, אהוד לא הסתדר עם אהוד, והאוירה הכללית היתה עכורה. כל פגישה הולידה חילוקי דיעות, שהפכו במהירות לנחלת הכלל.

בניגוד למצב בממשלה הנוכחית, בו ברק משמש כשר ביטחון (רשמי ומעשי) וכשר החוץ (בלתי רשמי), בשל הבעיות של ליברמן, הרי שבממשלה הקודמת, תפקידו הצטמצם לשטח הביטחוני בלבד. ובכל זאת שמו של ברק אינו נזכר במסמכים המודלפים.

אולמרט - כראש ממשלה מוזכר כמי שניהל שיחות עם הפלשתינים, וכך שרת החוץ לבני. אולם ברק, שהיה נציג השמאל בממשלה - ״ראש מחנה השלום״, לא היה בענינים. ברק שהיה חבר בפורומים המדיניים והביטחוניים, לא התייצב ולו פעם אחת לשיחות עם הפלשתינים. במסמכים נכתב כי בניגוד ללבני ולאולמרט, שניסו לקדם את התהליך, ברק לא נקף ולו אצבע אחת בעניין.

בעבר טען ברק באוזני עיתונאים, כי הוא הצליח לחשוף את הפנים האמיתיות של ערפאת, כאשר גרר אותו לועידת קמפ דיויד. ברק הסביר אז, כי ידע מראש שהראיס הפלשתיני מתכנן אינתיפאדה שנייה. לפיכך ביקש להבטיח, שכאשר צה״ל יאלץ לפעול בכח נגד הפלשתינים, ידעו כולם, שהוא (ברק) עשה את כל המאמצים להגיע תחילה להסדר מדיני.

בכך ביקש ברק לתרץ, מדוע הציע הצעות כה מפליגות לערפאת, בעיקר סביב השליטה בירושלים. בסופו של דבר, דחה ערפאת את כל ההצעות, האינתיפאדה השנייה פרצה, וברק לא הצליח למגר אותה, עד שהוחלף (ונזרק) מתפקידו, כראש הממשלה הכושל ביותר, שידעה המדינה מאז הקמתה.
לברק יש בכל זאת זכות בקרב הימין. הסקרים מראים על שינוי שעבר על ישראלים רבים (43%) לאחר ועידת קמפ דיויד. זאת כיון שהם שוכנעו שאין פרטנר בצד הפלשתיני, בדיוק כפי שטען ברק, לאחר שהציע הצעות מפליגות לערפאת, וזה סירב לקחת אותם.

בשורה התחתונה: ברק לא היה בשיחות שקיימו לבני ואלמרט (בנפרד) עם הפלשתינים, הוא חשף הרבה לפני זה את פרצופו של ערפאת, לא מנע את האינתיפאדה, הביא לגידול כח הימין, ועכשיו הוא עומד בראש סיעת עצמאות, לאחר שפרש מהעבודה. במערכת הפוליטית משוכנעים, שאם נתניהו לא ישריין אותו בליכוד, בהסדר כלשהו בבחירות הבאות, ברק סיים את הקרירה הפוליטית שלו.

האם זו הסיבה שפואד, בכל זאת חייך קלות בטקס הדחתו מהתמ״ת?

"התנתקות מוחלטת"

"בורות מדהימה: היכן היה גוש קטיף? מי היה ר״מ ההתנתקות?

ההתנתקות מעזה בוצעה לפני חמש וחצי שנים. מאות מתושבי גוש קטיף פונו אז מבתיהם, ומאז הם סוחבים עימם את הזכרונות מהבית. חלקם לא התאוששו מטראומת הפינוי עד היום, חלקם ניסו לפתוח חיים חדשים. המכנה המשותף: כולם מתגעגעים והיו מוכנים לחזור מיד, רק אם היו יכולים לעשות זאת. מה שמצער מאד את אותם התושבים, זה הזכרון הקצר של הציבור, בעיקר בני הנוער, על מה שהיה ועל מה שקרה. לצורך כל זה נפגשו השבוע מאות מתושבי הגוש עם תלמידים בת״א, כדי לתאר את מהלך חייהם עד להתנתקות.

התאריך לא נקבע במקרה. בכ״ב שבט עלה הישוב הראשון בגוש - נצר חזני על הקרקע. הסיבה הזו היתה מספיק טובה לצורך קיום המפגשים בין תושבי הגוש לשעבר, לתלמידים מבתי ספר ממלכתיים ובתי ספר ממ״ד.
תוצאות המפגש לא היו מרנינות לאור הבורות הרבה של בני הנוער בכל הקשור לישובים שהיו בגוש קטיף טרם ההתנתקות.
עוד קודם המפגשים יזמו חברי ועד המתישבים סקר מיוחד של ״מאגר מוחות״, שבדק את הידע של בני הנוער בנושא. הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של בני נוער בגילאים 15־18. המטרה כאמור: לבדוק את ידיעותיהם על החיים בגוש קטיף ושאלות בסיסיות בהתנתקות.
בסקר בו השתתפו 506 בני נוער, התגלו הבדלים עצומים בין ידיעותיהם של בני הנוער מהזרם של הממ״ד לזרם הממלכתי בכל הנוגע לגוש קטיף. על השאלה הראשונה ״מהו נווה דקלים?״, ידעו רק 17% מהנשאלים להשיב כי מדובר על היישוב הגדול מגוש קטיף.
בקרב הנוער החילוני רק 6% ידעו את התשובה הנכונה. 21% חשבו שמדובר בשכונה תל אביבית. 9% אמרו כי מדובר במלון בהרצליה ו־8% אמרו כי מדובר ב״עיר תנ״כית״... 45% מהחינוך הממלכתי אמרו שהם לא יודעים מאומה על העיר הזו.
על השאלה ״היכן היה גוש קטיף ?״, ידעו להשיב רק 36% מכלל בני הנוער. 12% אמרו כי הגוש ממוקם ברמת הגולן. על השאלה ״מתי נערכה ההתנתקות?״ ידעו להשיב רק 41% מהנשאלים. רוב הנשאלים גם לא ידעו שראש הממשלה בעת ההתנתקות היה אריאל שרון.
התוצאות הכו בהלם את המתישבים. ״זה תמרור האזהרה״, אמרו בכאב ראשי ועד המתישבים, שיזמו את המפגשים. ״זה ממש לא קשור לעמדה פוליטית. מדובר בארועים שהיו צריכים להיות ברורים ונהירים לבני הנוער, ותוך תקופה קצרה כבר שכחו לגמרי מאיתנו״.

"שאילתא אמריקאית"

מה הקשר בין אסון הכרמל, רכישת הכבאיות והלחץ משגרירות ארה״ב?"

במערכת המדינית רגילים ללחץ אמריקאי בכל הקשור לתהליכים מדיניים כאלו ואחרים. אולם לאחרונה מופעל לחץ אמריקאי מסוג שונה לחלוטין. לחץ כיבוי אש. וזה סיפור המעשה.
לאחר אסון הכרמל, וכמו תמיד לאחר שמתרחשים אסונות, אישרה הממשלה תקציב בסך 350 מיליון שקל לשיפור מערכת הכבאות ולרכישה של מאה כבאיות לתחנות מכבי האש בכל רחבי הארץ. תקציב זה אינו סופי והוא צפוי לגדול כאשר תושלם העברת נציבות הכבאות ממשרד הפנים למשרד לבטחון פנים. גם פיקוד העורף אמור לרכוש כבאיות נוספות ולצורך כך קיבל תקציב מיוחד של 50 מיליון שקלים.
התקציב הענק קורץ לחברות רבות ברחבי העולם שמיצרות משאיות כיבוי. גם האמריקאים לוטשים עין והם מפעילים את כל התותחים הכבדים (תותחי כיבוי) לצורך כך. מדובר בשגרירות ארה״ב בת״א, שלא היססה ופנתה למשרד התמ״ת בהקשר לרכישת הכבאיות.
לשגרירות האמריקאית היתה תלונה: מדוע משאיות הכיבוי תוצרת ארה״ב מופלות לרעה במכרז שהוציאה נציבות הכבאות. לטענת האמריקאים, מעמידה נציבות הכבאות תנאי מראש במכרז, לפיו היא מבקשת משאיות אירופאיות. זאת למרות שמשאיות אמריקאיות נמכרות בארץ ועומדות בכל התקנים.
בשגרירות הדגישו את היתרון של המשאיות האמריקאיות, בכך שניתן יהיה לרכוש אותן באמצעות כספי הסיוע הביטחוני שמעבירים האמריקאים למדינת ישראל מידי שנה. האמריקאים אמרו, כי הרכש יכול להיות של משאיות כיבוי מוגמרות, או רק רכש של שלדי משאיות, עליהם יורכב בארץ ציוד הכבאות כמקובל.
בנציבות הכבאות הבינו כי הם נכנסו למבוך מדיני. רק זה חסר להם, שבגלל רכישת הכבאיות, עוד יווצר משבר עם אובמה. בנציבות הסבירו כי הדרישה שלהם למשאיות אירופאיות נובעת מכך, שמדובר במשאיות ללא חרטום בולט. זאת כדי לקצר את אורך המשאיות ולהקל עליהם לנווט בשטח. עם זאת אמרו בנציבות, שאם האמריקאים ייצרו משאיות באופן דומה ללא חרטום בולט, ניתן יהיה לקבל גם הצעות לרכישת כבאיות אמריקאיות. ״כפי שאנו מפעילים רכבי חילוץ אמריקאים, אין מניעה לרכוש גם כבאיות אמריקאיות״ אמרו.

בשגרירות ארה״ב קיבלו בסיפוק את התשובה, אך הבינו כי הפנייה שלהם יצאה מכל פרופורציה, ולכן מיהרו להבהיר: לא התלוננו, לא כעסנו. רק הגשנו שאילתא שגרתית, כדי לקדם את הסחר בין שתי המדינות.
ועכשיו נראה את נציבות שירות הכבאות מעיזה שלא להתחשב בשאילתא...

"עדויות הלוחמים"

"רגע לאחר פירסום מסקנות ועדת   טירקל, מספרים הלוחמים את שארע"

מאז ההשתלטות של חיילי השייטת על ספינת המרמרה, שמרו הלוחמים על דממת אלחוט. הם לא סיפרו מה ארע בדיוק על המרמרה. רק ועדת טירקל שמעה מהם על הארועים - רגע אחרי רגע. השבוע לאחר שפורסמו המסקנות הראשונות של הוועדה, הרשו לעצמם חלק מהלוחמים לספר לראשונה את מה שקרה מזוית ראייתם. הסיפורים של הלוחמים, ובהם כמה קצינים בולטים בחיל הים, פורסמו באתר התקשורת של חיל הים. ״אירוע המרמרה הוא אירוע מיוחד״, הגדיר סא״ל ד׳, קצין המבצעים הוותיק של שייטת 13 ומי שאירגן את מעטפת המבצע. ״אנשים עבדו שם בצורה הירואית. קיבלנו משימה לקשור שש אוניות לנמל, וכל השש נקשרו בנמל אשדוד על הבוקר״.

מהעדויות עולה כי אלמלא פעלו לוחמי השייטת בדרך שפעלו, התוצאה הסופית היתה קשה יותר. ״מבדיקות שעשיתי, אף קומנדו בעולם לא הצליח להשתלט על אונייה עם 700 איש כשחלקם הם מחבלים״, צוטט רס״ן בארי זברק, קצין המדיניות הבינלאומית של חיל הים, שהיה מופקד על התחום הדיפלומטי במבצע.

לדבריו, ארגון ה IHH, שארגן את המשט הטורקי, הוא ארגון קיצוני. אנשיו היו מאורגנים והגיעו במטרה חד משמעית: להרוג חיילים. ״לא הפתענו אותם. הודענו להם שאנחנו עולים לסיפון, הם ידעו הכל, לא באנו בחשאי, הגענו במסוקים. חשבנו על התנגדות סבירה ולכן הלוחמים היו מצוידים בציוד לפיזור הפגנות. אולם היה להם גם נשק חם לחירום. כשהם ירדו לסיפון רצו אליהם עם סכינים, גרזנים, אלות ושבריות, ככה שברור מה הם התכוונו לעשות. הם לא באו להרביץ, אלא להרוג בסכינים וגרזנים. אי אפשר להבין זאת אחרת״.

קצין הרפואה החילי שפיקד על רופאי השייטת, סגן״ אלוף ד״ר א׳, סיפר מנקודת מבטו על המבצע: ״בתוכנית הרפואית, כמו בכל מבצע העלינו את גורמי הסיכון בכמה דרגות. לא זכור לי מבצע של חיל הים שהיו כל כך הרבה מטפלים בכירים וכמות כזו של ציוד. לא היתה פה שאלה אם לטפל בפורעים או לא״. לדבריו, ״הלוחמים עשו את כל המאמצים על מנת לטפל ולהציל את חייהם של הפורעים הפצועים״.

קצין הרפואה מספר כי במהלך הארוע נמנעו סיבוכים רפואיים ל״12 פורעים ובסך הכול הוענק טיפול רפואי ל״ 55 פצועים בדרגות שונות. מלבד זאת במהלך ההשתלטות עברו הלוחמים בין תאי הספינה וגילו פצועים נוספים, אלא שהפורעים סירבו לשתף פעולה עם הכוח והחביאו את הפצועים. ״היינו צריכים למצוא אותם בצורה אקטיבית״, אמר קצין הרפואה.

"לינץ׳ בלוחמים"

"ראיתי כוכבים: העדות של החייל הרביעי שנפגע באופן הקשה ביותר"

הדו״ח עצמו של ועדת טירקל (עליו נכתב כאן בהרחבה השבוע) כולל מספר עדויות קשות ומזעזעות של לוחמי השייטת, שהיו בסכנת חיים. כמה מהם נלקחו בשבי לבטן האונייה ובוצע בהם לינץ׳.
לבקשת ועדת טירקל, אסף צה״ל עדויות, מהן עולה כי עם ההשתלטות על האוניה הטורקית, הוכו החיילים באלות ובמקלות ברזל.

החייל הראשון שירד לסיפון תיאר כך את מה שארע: ״התנהגות האנשים בשלב זה הייתה בפירוש כלוחמים של האויב שבאו להרוג את הצד השני קרי - אותי. הרגשתי כי כל רגע אני עומד לקבל מכה בראש שתהרוג אותי. בשלב זה הצליח ההמון לקרוע ממני את האפוד, שכלל את הנשק, והנשק נפל אל מחוץ לאפוד״.

״עם נחיתתי בסיפון האמצעי שברתי את ידי, והמון שמנה עשרות אנשים התנפל עליי ופשוט ביצע בי לינץ׳, שכלל משיכת הקסדה מעליי, חניקה, הכנסת אצבעות לעיניי על מנת לעקורן ממקומן, משיכות בגפיי לכל הכיוונים, הוכיתי בצורה מאוד חזקה באלות/מקלות ברזל בעיקר בראשי. הרגשתי ממש כי אני עומד למות, הרבה מעבר למה שאנו מגדירים סכנת חיים״.

החייל, שנזרק קודם לכן בידי הפעילים הטורקים, מגובה של שלושה מטרים וחצי לסיפון התחתון, הבין שלא יוכל להתגבר על תוקפיו. הוא ניסה לקפוץ למים, אך חשש שיפול לסיפון שמתחתיו. ההמון הזועם מנע ממנו להגיע לדופן הספינה. בשלב מסוים הצליח להגיע לנשק שלו.

״דרכתי אותו ויריתי לאחר התוקפים ברגלו... מיד לאחר הירי שביצעתי, קיבלתי חבטה חזקה מאוד ממוט ברזל ישירות בראשי, זה גרם לי לזעזוע קצר ובשנייה זו חטפו ממני את הנשק. בשלב זה חשבתי כי ההמון רוצה לקחת אותי כשבוי ולהשתמש בי בקלף מיקוח לכניסה לעזה ובכלל. החל לנזול לי המון דם על הפנים מן הפגיעות בראש, ההמון המשיך להכות אותי ודחף אותי פנימה לתוך בטן האוניה״.

החייל הרביעי שגלש מהמסוק הראשון, היה זה שנפגע באופן הקשה ביותר. לאחר האירוע, הורדם, הונשם ונותח לטיפול בשבר גולגולתי. בעדותו בוועדה, גולל את מה שעבר: ״מיד כשהגעתי לקרקע, הבחנתי במחבל עם לום ברזל, ממתין להוריד לי אותו בראש, אך כשניסה לפגוע בי הדפתי אותו וישר קפצו עלי עוד ארבעה מחבלים. אחד ליפף את השרשרת סביב צווארי וחנק אותי, תוך כדי שאני נאבק איתם חשבתי לשלוף את האקדח, אבל הרגשתי שאם אשלוף אותו בגלל שהם צמודים אלי וחובטים בי, אני לא אספיק לבצע ירי והם יחטפו את האקדח ממני״.

״בשלב הזה איבדתי את ההכרה, כנראה מהחניקה. ראיתי כוכבים. כשהתעוררתי הרגשתי שאני באוויר ושלושה ארבעה מחבלים זורקים אותי מהסיפון העליון לסיפון הגשר, הייתי מאוד כבד והרגשתי נפילה מאוד מהירה וחזקה. שם חיכו לי כעשרים אנשים עם מוטות גרזנים. מיד שנפלתי תפסו אותי וגררו אותי לתוך האוניה״.
וכך נמשכו להן עוד עדויות של עוד חיילים, כשהמכנה המשותף לכולן: האנשים שהיו בספינה וכונו ״פעילי שלום״, לא היו אלא פעילי טרור מקצועיים.

"שגריר החמאס"

"ראש הממשלה ארדואן לא משתכנע וממשיך לדרוש התנצלות ופיצויים"

המסקנות הברורות והחד משמעיות של ועדת טירקל, לא משכנעות את הטורקים ובעיקר את ראש הממשלה ארדואן, שממשיך להתנגח במדינת ישראל, תוך שהוא מתכחש לעדויות ולממצאים. ארדואן דורש גם עכשיו פיצויים למשפחות ההרוגים, כאילו היו פעילי שלום, וכן דורש התנצלויות מצד מדינת ישראל.

אין פלא שכך נוהג ארדואן. היחסים בין טורקיה למדינת ישראל החלו להידרדר עוד לפני פרשת המשט. זה החל כאשר ארדואן הגיע לשלטון בראש מפלגתו הנאו-עות׳מאנית. מאז לא מחמיץ ארדואן כל הזדמנות לנגח ולעלוב במדינת ישראל במטרה להפוך אותה לשק חבטות דיפלומטי.

זה החל מהאשמות על ביצוע ״רצח עם״ במהלך מבצע ״עופרת יצוקה״ בעזה, ונמשך במתן לגיטימציה והבנה לסדרות ששודרו בתקשורת הטורקית, ובהן הסתה ברורה נגד חיילי צה״ל. לשיא הגיעו הדברים כאשר ארדואן הפך להיות שגריר בלתי רשמי של החמאס בעולם, במטרה להכשירו בדעת הקהל הבינלאומית. אמור לי מי חבריך, ונדע כולם מי אתה. אבל ארדואן לא מתרגש, גם כאשר ידוע לכולם מי חבריו.

אותם התומכים בהתנצלות ישראלית לטורקיה, וחושבים כי בכך יסתיים הסיפור, צריכים להבין, כי אין סיכוי שזה יקרה. טורקיה התקרבה לאיראן ולכן ארדואן פועל מכורח החלטה אסטרטגית, כדי לבסס את מעמדו בעולם המוסלמי על חשבונה של מדינת ישראל.

באם מדינת ישראל בכל זאת תתנצל, כפי שתמך בזמנו פואד בן אליעזר, הדבר יציג את ארדואן כמי שהשפיל את מדינת ישראל, וגמל לה על השפלת השגריר הטורקי. באופן זה תזמין מדינת ישראל על עצמה מתקפות נוספות. ארדואן ידאג לייצר כל הזמן עוד ועוד משברים כדי ליצור אוירה אנטי ישראלית.

ובינתים במקום לתקוף את הטורקים לנוכח הממצאים של ועדת טירקל, מעדיפים הגורמים המדיניים להבליג, כדי לא למתוח את החבל עוד יותר מול הטורקים. גורמי הסברה אומרים כי מדובר בטעות חמורה. זאת משום שמדינת ישראל הפסידה עד כה בקרב ההסברה המיידי סביב אירועי המשט ועסקה עד כה בבלימה. והנה כאשר הגיע הזמן לנצל את מסקנות טירקל וליזום מתקפת־נגד הסברתית ודיפלומטית, שותקים המסבירנים.

במקום להבליט את הקשר ההדוק בין ממשלת ארדואן לבין ארגון הטרור IHH ־ ארגון איסלאמי קיצוני, שהוגדר בגרמניה כארגון טרור, בעקבות סיועו לארגוני הג׳יהאד העולמי, שותקים ונאלמים דום. הציון בהסברה: כישלון מוחלט ־ ולא בפעם הראשונה.

"הכל הפוך"

"דו״ח המשט הטורקי מציג גרסה שונה ומופרכת על אירועי ההשתלטות"

אי אפשר לסיים את הדיון והעיסוק בדו״ח טירקל, בלי התגובה הטורקית הרשמית והמצג המעוות שלהם על מה שארע בעת ההשתלטות. הטורקים טוענים כי הכל הפוך. לדעתם, כל הסרטונים והעדויות שמראות כי גירסת לוחמי השייטת היא האמיתית, מפוברקים ולא אמיתיים.

יממה לאחר פרסום מסקנות ועדת טירקל, פירסמו כלי תקשורת טורקיים פרטים משלהם על דו״ח ועדת הבדיקה הטורקית לאירועי המשט. מסקנתו המרכזית של הדו״ח הטורקי: חיילי הקומנדו הישראלים הרגו שני נוסעים עוד לפני שירדו לסיפון הספינה״.

הדו״ח מאשים את כוחות צה״ל בתקיפה מתוכננת מראש על משט הספינות, שעליהן פעילים מ־37 מדינות, שהעבירו בספינות ציוד הומניטרי לרצועת עזה. בדו״ח נאמר: ״הכוחות הישראלים תקפו את הספינה בסירות קרב, מסוקים, כשהם חמושים במכונות ירייה, רובי לייזר, אקדחים ורובי צבע. החיילים ירו ממסוק לעבר ספינת ה׳מאווי מרמרה׳. הם עשו שימוש באש חיה והרגו שני נוסעים עוד לפני שירדו לסיפון הספינה״.

הדו״ח טוען כי חיילי צה״ל עינו את הנוסעים: ״ברגע שהחיילים הישראלים השתלטו על הספינה, במקום לנקוט בזהירות ובאיפוק, הם המשיכו לפעול בצורה ברוטלית ולנקוט בדרכי טרור נגד הנוסעים. הם עינו אותם פיזית ופסיכולוגית. החיילים היכו אותם, בעטו בהם, נתנו להם אגרופים, מנעו מהם אוכל ושתייה, אזקו אותם וחשפו אותם לשמש במשך שעות ארוכות. בנוסף הם מנעו מהם ללכת לשירותים וקיללו אותם״.
הדו״ח הטורקי ממשיך במסכת הסתה ללא כל ביסוס. לדבריו, ״כעבור 10 שעות של הפלגה לעבר נמל אשרור, רוב הנוסעים נשארו אזוקים. החיילים ביצעו חיפוש על הנוסעים בברוטאליות. כל הנוסעים נדרשו לחתום על הצהרות מפלילות והם לא קיבלו שום יעוץ משפטי או סיוע רפואי״.

וכך ממשיך הדוח הטורקי בתיאורים שונים ומשונים. ובשורה התחתונה: אין כל סיכוי שהטורקים יקבלו את דו״ח טירקל. מבחינתם שורת האירועים היתה שונה לחלוטין. אין מנוס מהקביעה, כי האו״ם יאלץ לקבל את אחת הגירסאות (ולבטח זו לא תהיה הגירסה הישראלית).

"הריח פג"
"ארבעה חברים שהריחו בחירות והתפקדו לקדימה, מדוממים מנועים."

ההתפטרות בשבוע שעבר של אהוד ברק ממפלגת העבודה, כמעט ונשכחה לאור המאורעות המדיניים והביטחוניים מסביב, בכל הקשור להפגנות במצרים והמהומות בלבנון. ככה זה במזרח התיכון ובעיקר במדינת ישראל. רצף הארועים משכיח מהר מאד את הקודמים, ומיד רצים הלאה לבאים בתור. לעיתים הכל מתרחש ממש באותו יום, כך שהחדשות של השעה הקודמת, אינן אקטואליות כבר בשעה הבאה.

ובכל זאת בקטע ההתפטרות של ברק, קיימת השפעה פוליטית עתידית על הממשלה, על מפלגת העבודה (בלי ברק), ועל קדימה. על הממשלה והעבודה כבר נכתב רבות. הקטע הבא עוסק באנשים שהריחו בחירות, אצו רצו להתפקד לקדימה כדי להתמודד על מקום ברשימתה לכנסת, ועתה יאלצו לגנוז את התוכנית שלהם לזמן ממושך יותר. ריח הבחירות שעלה באפם, התנדף ועבר מהעולם.

עד השבוע שעבר היו בטוחים: יעקב פרי, אליק רון, דן חלוץ וגלעד שרון, שהנה או־טו־טו יש בחירות והם בתוך הכנסת הבאה כח״כים ברשימת קדימה. הסקרים הראו שמפלגתה של ציפי לבני מקבלת שוב כשלושים מנדטים  פחות או יותר, והארבעה ראו עצמם כמועמדים ריאליים להשתלב ברשימה, כל אחד מסיבותיו.

הרמטכ״ל לשעבר, דן חלוץ התפקד כבר לפני כחודשיים לקדימה, לאחר שהעריך כי הבחירות לכנסת יוקדמו. הוא כבר החל בבניית המטה הפוליטי שלו ובפגישות עם פעילים פוליטיים. חלוץ דחה את הטענות שהעלו נגדו בקדימה, כי צירופו למפלגה לאור כשלונו במלחמת לבנון השנייה, רק ירחיק בוחרים. לדבריו, בכל המפגשים שלו עם הציבור, לא עולה המלחמה באופן שלילי.

חודש לאחר התפקדותו של חלוץ, הגיע גם אליק רון -מי שהיה בעת מהומות אוקטובר 2000, מפקד המחוז הצפוני של המשטרה. רון ספג ביקורת קשה מוועדת אור, שקבעה כי הוא כשל בתפקידו, ולכן המליצה שלא ימלא יותר תפקידים בתחום ביטחון הפנים. דעותיו המדיניות של רון קרובות לאלו של ליברמן, ולא ברור מדוע בחר בקדימה כמפלגת יעד. היה מתאים לו יותר להגיע ל״ישראל ביתנו״, אבל שם כנראה תפוסה המשבצת על ידי איש משטרה בכיר לשעבר - יצחק אהרונוביץ.

המתפקד הבא הוא ראש השב״כ לשעבר, יעקב פרי, הרואה עצמו כאיש מרכז־שמאל ולכן הוא מתאים לקדימה. אחריו הגיע גלעד שרון, שרואה בקדימה את המפלגה של אבא שלו. פרסומו העיקרי של שרון בא בעקבות איזכורו בפרשת האי היווני. שרון הצעיר קיבל אז 640 אלף דולר עבור עבודה שעשה ברשת האלקטרונית.

בשנים האחרונות הוא כותב מאמרים, וניתן לראות מהן כי הוא נוטה ימינה בדעותיו המדיניות.

לכל ארבעת המתפקדים הללו אין שום דבר משותף. שלושה מהם הם ״לשעברים״ - רמטכ״ל, ראש שב״כ וניצב במשטרה, ואחד מהם הוא בן של (גם לשעבר..). המשותף היחיד הוא רצון להגיע לכנסת הבאה, דרך קדימה. ההתפטרות של ברק מהעבודה, והתחושה במערכת הפוליטית, כי הדבר חיזק את הממשלה, יאלץ אותם לגנוז את תוכניתם לפי שעה ולהמתין להזדמנות הבאה.

"בקצרצרה"

"הסיפורים הקסנים של השבוע"

מומחה בלשון-  השבוע פורסם על המומחה מספר אחת בממשלה לשפה העברית - בנימין נתניהו. כאשר הוא מתקן שיבוש לשוני של שר זה או אחר, איש לא מעז להתווכח עימו. כולם יודעים שבעניני לשון ושפה הוא המומחה. ואכן נתניהו לא מרפה, נוזף בשרים ומתקן להם שיבושי לשון. גם כותבי הנאומים שלו יודעים זאת, ובאם הוא מוצא יותר משלוש טעויות בנאום, הוא מחזיר אותו מיד לצורך הגהה. באחת מישיבות הממשלה סיפר נתניהו על סבו, שפעם הגיע הביתה כילד לאחר שנפצע במשחק ואמר להוריו: ״מה גדול הכאב״... בין השיבושים התכופים שנתניהו מתקן לשרים: לוט בערפל ולא לוטה בערפל, צומת מסוכן, ולא צומת מסוכנת, נמל (בצירה תחת ה־מ׳) ולא נמל בפתח. בסוף השרים עוד ילמדו לדבר והמורה נתניהו ירווה נחת...

משרד הת״מתם - טקס חילופי השרים במשרד התמ״ת, היה עצוב במיוחד לפואד (ראו לעיל) בשל הפרידה שניחתה עליו. בדברי הפרידה הנחיל פואד עיצה ליורשו, שלום שמחון. ״כדאי לשנות את שם המשרד - ממשרד התמ״ת למשרד הכלכלה״. שמחון, שמע, רשם, ונראה מה יעשה עם ההמלצה. היו שאמרו כי שמחון, שקיבל מנתניהו גם את תיק המיעוטים שהשאיר השר הפורש (לפי ברק - השר המטורלל), אבישי ברוורמן, צריך לקרוא מעתה למשרד התמ״ת והמיעוטים - משרד ה־ת״מתם. השם אומר הכל.

האחים כבל ־ איתן ובועז, מגיעים מעת לעת לתקשורת. הדבר קורה כאשר מתרחשים עימותים פוליטיים, והאחים הולכים כל אחד לכיוון שונה. כך היה בהתמודדות בעבר בין ברק לפרץ. איתן כבל שהיה מזכ״ל מפלגת העבודה הלך עם ברק (היום השניים אויבים), ואילו בועז הלך עם עמיר פרץ. הדבר יצר מתיחות בינהם, ולכן קבעו להתעלם מהנושאים הפוליטיים בכל המפגשים המשפחתיים. השבוע שוב הגיעו האחים כבל לכותרות. איתן מחבורת המורדים, שבינתים חבר לפרץ, נשאר במפלגת העבודה, ואילו בועז שפעם היה עם פרץ, הלך עם ברק ל״עצמאות״ והפך להיות מנהל הסיעה בכנסת. השניים שוב החליטו שלא לדבר בנושאים פוליטיים כאשר הם מגיעים להורים. דבר אחד הם מבטיחים: לא לעשות הנחות זה לזה בעימותים הפוליטיים בכנסת, בגלל הקשר המשפחתי.