"ושוב ישראל נערכת לכל תרחיש" "כלומר, המצב יותר מסובך משהיה"
״אפקט הדומינו״ שהחל בטוניסיה, הגיע מהר מאד למדינות נוספות בעולם הערבי ? טוניסיה נתנה את האות והמהומות פרצו במצרים ובלבנון ? החוט המקשר בין ההדחה בתוניסיה, הטלטלה ברשות הפלשתינית, המהומות במצרים, הניסיונות להפגין בירדן ובמוקדים נוספים בעולם הערבי, ואפילו המתח הרב בלבנון, נעוץ באמצעי התקשורת החדשים והדומיננטיים, שהמשטרים הערביים מתקשים להשתלט עליהם ? במדינת ישראל עוקבים אחר התהליכים הפנימיים בעולם הערבי ומודאגים ? השאלה המרכזית היא, מה עדיף לאיזור - דמוקרטיה ערבית או דיקטטורה, שתמנע חוסר יציבות ושלטון מעורער ? כמו כן שואלים במדינת ישראל, האם ההפגנות האלימות שהתפרצו השבוע במצרים, מבשרות את קץ שלטונו של מובארק? האם האפקט שהחל בטוניסיה, יחלחל הלאה לעולם הערבי ? האם מצרים היא ההתחלה? ? עיקר תשומת הלב נתונה לביטחון ולצבא ? הכוונה היא למנוע הפתעה צבאית מכיוון לבנון, באמצעות חימום הגבול על ידי החיזבאללה, שיבקש אולי להסיט את תשומת הלב מהבעיות הפנימיות החוצה ? ההערכה היא שבשנה הקרובה לא צפויים אירועים בלבנון ובמצרים, שישנו באופן רציני את המצב האסטרטגי במזרח התיכון ובגבולות של מדינת ישראל ?
על רקע המהומות וההפגנות שהחלו בטוניסיה והתפשטו מהר מאד ללבנון ולמצרים, ועד מהרה יגיעו לעוד מדינות ערביות באיזור (ירדן?), אי אפשר שלא להזכר בדברים שאמר בעבר ראה״מ לשעבר, אריאל שרון: ״רק כאשר תהיה דמוקרטיזציה באיזור, ניתן יהיה לעשות שלום עם עוד מדינות ערביות״. לדברים הללו הצטרף גם הנשיא האמריקאי לשעבר ג׳ורג׳ בוש, שלא אהב בעיקר את חוסר הדמוקרטיה במצרים. המצרים לא אהבו את דברי הביקורת נגדם, ולשרון נדרש זמן רב לפייס את הנשיא מובארק. מאידך למדינת ישראל עדיפה דיקטטורה ערבית איזורית, שתמנע חוסר יציבות ושלטון מעורער. עובדה היא שהסכמי השלום נחתמו עם שני מנהיגים, סאדאת והמלך חוסיין, שהדמוקרטיה היתה מהם והלאה. ראייה נוספת: האמריקאים ניסו ליצור דמוקרטיה בעיראק, והכל מתנפץ להם בפנים, רגע לפני שהם עוזבים ובורחים משם. "דמוקוטיה? לא באזורינו!" במדינת ישראל מתגעגעים למנהיגים חזקים באיזור, כאלו שיכולים ומסוגלים למנוע אלימות פנימית שתערער את היציבות האיזורית. מובארק חייב להיות חזק כדי להשתלט על המהומות בארצו, וכך גם הרשות הפלשתינית. גורמים מדיניים בישראל, שהגיבו השבוע (בזהירות) על מה שקורה במדינות ערב, מבינים שכל התערבות פומבית במתרחש אצל השכנות, רק תםב נזק לאינטרם הישראלי ותערער עוד יותר את היציבות האיזורית. אולם בהתבטאויות שלא לציטוט, אומרים במדינת ישראל, כי דמוקרטיה נשמעת מילה טובה וחיובית בעולם המערבי, בארה״ב ובאירופה. לא באיזור שלנו. כאשר שרון וכן האמריקאים אמרו שדרושה דמוקרטיה במצרים, הם לא התכוונו למהומות המתרחשות בה כיום, אף שהדרך להפלת משטרו של מובארק עדיין ארוכה ולמעשה אינה קיימת. זאת למרות העימותים חםרי התקדים בעוצמתם בין מפגינים לבין שוטרים מצריים. ״שלטונו של מובארק נראה יציב״, אומרים בירושלים, ״המצב רחוק ממרי אזרחי״. ההערכה המדינית היא, שמצרים אינה לבנון וגם לא טוניםיה. המצב במצרים רחוק מאד ממרי אזרחי. מובארק בניגוד לעמיתו בטוניסיה או אפילו בהשוואה לשאה הפרםי, לא מנותק מהעם. השלטונות המצריים כל הזמן עם האצבע על הדופק.
היציבות במצרים תישמר"
גורמי המודיעין בישראל עקבו כאמור אחר המהומות בעולם הערבי ובעיקר במצרים. אש המהומות שפרצה בטוניסיה, עברה ללבנון ומלחכת עתה במצרים, שונה ממקום למקום. מצרים היא מדינה מםדר גודל אחר, בהשוואה לטוניסיה, לבנון ואפילו במקומות אחרים בהם התפתח מרי אזרחי במזרח אירופה. מוסדות המדינה המצריים, כולל הצבא וכל שלטונות הפנים, נתונים למרותו של הנשיא מובארק. היציבות השלטונית תישמר עקב האינטרס של שישה מיליון מצריים, המועסקים על ידי המדינה הן בצבא ובביטחון והן בכל המוסדות הפנימיים השונים. ״מדובר במדינה ענקית של 82 מיליון תושבים, כשרק בקהיר מתגוררים כעשרים מליון. אז מה זה בכלל הפגנה של 30-20 אלף מפגינים״, אומרים במשרד החוץ. עם זאת למרות שאין חשש להפיכה במצרים, הודו גורמים מדיניים כי ההפגנות הצליחו למשוך את תשומת הלב במדינת ישראל ובעולם. ״מצרים זה מצרים״, אמר אחד הגורמים. ״זו מדינה גדולה, המשפיעה ביותר בעולם הערבי, ומה שמתרחש שם, קורה בסמיכות למה שקורה בלבנון ומה שקרה בטוניסיה״. גורמים אחרים אמרו, כי אם יש משהו מדאיג מבחינת יציבות השלטון, הוא העובדה שבפעם הראשונה רבים מהמפגינים הם צעירים ובני נוער, שהתארגנו באמצעות הרשתות האלקטרוניות החברתיות.
"מניעת הפתעה צבאית"
גורמי המודיעין המתכוננים לכל תרחיש, יודעים כי כאשר מדובר בתסיסת רחוב ובהפגנות המוניות בעולם הערבי, קשה מאד להנפיק הערכות ותחזיות מדויקות. המהומות יכולות לנוע לכיוונים בלתי צפויים. ולמרות כך, גורמי מודיעין במדינת ישראל לא מבחינים בינתיים בםימנים בלבנון ובמצרים, שמחייבים כוננות או הכנות מיוחדות בישראל. עיקר תשומת הלב נתונה לביטחון ולצבא. הכוונה היא למנוע הפתעה צבאית מכיוון לבנון, באמצעות חימום הגבול על ידי החיזבאללה, שיבקש אולי להםיט את תשומת הלב מהבעיות הפנימיות החוצה. ההערכה היא שבשנה הקרובה לא צפויים אירועים בלבנון ובמצרים, שישנו באופן רציני את המצב האםטרטגי במזרח התיכון ובגבולות של מדינת ישראל. בירושלים יודעים גם להבדיל מה שקורה בלבנון לבין המתרחש במצרים. במבט כללי - הכל דומה. אולם הגורמים והםיבות שונים לחלוטין. המהומות בלבנון הן על רקע עדתי ודתי, דו״ח רצח חרירי הוא רק התירוץ. מאחורי המהומות עומדים גורמים זרים - איראן, סוריה, סעודיה וקטאר.
"נסראללה לא יבעיר את הגבול"
מצד אחד יש בלבנון את המחנה המצדד במערב, ומצד שני את אותם הרוצים לראות את לבנון שייכת לציר הרדיקאלי בראשות איראן וסוריה. נסראללה עצמו מבין, כי אם הוא יקח לידיו את המושכות באופן רשמי, תהפוך לבנון למטרה צבאית לגיטימית לצה״ל במקרה של מלחמה. לפיכך הוא נזהר, ולכן מכריז שוב ושוב כי הממשלה החדשה שתוקם, אינה ממשלת חיזבאללה וגם לא תהיה כזו. כל שנסראללה רוצה הוא למנות ראש ממשלה סוני בהתאם לחוקה הלבנונית, אבל אחד כזה שימנע מדו״ח חרירי להאשים את החיזבאללה בחיסול. מאידך הנוצרים בלבנון תומכים ברובם בחרירי, אבל הם מפולגים וכוחם הולך ודועך. על פי המסתמן נסראללה משיג את מבוקשו ללא מאבק אלים. כמו כן לא נראה שיש כרגע סכנה, שהמאבק בתוך לבנון יגלוש לעברה של מדינת ישראל. "החוט המקשר - אלג'זירה"
ההנחה הרווחת היא שהמהומות במצרים הגיעו בהשפעת האירועים בתוניםיה. אולם קשה להתעלם מהמהלך הגדול שמטלטל את המזרח התיכון בשבועות האחרונים. גם רשת התקשורת הקטארית ״אל-ג׳זירה״, ממשיכה כל הזמן עם חשיפות הקשורות לתוך העולם הערבי פנימה. לעיתים זה חשיפות על המשא ומתן המדיני שניהלה הרשות הפלשתינית עם מדינת ישראל, ולעיתים זה על נושאי מצוקה ורעב במצרים, או שחיתות בלבנון וכדו׳. הדיווחים הללו מציתים אש, והתוצאה היא בהפגנות ומהומות רחוב.
|