יונתן לרנר
פוסטים פופולאריים
-
זה לא הפוליטיקאים - זה אנחנו
16/2/11 | 931 צפיות
-
מנהלים בטוחים
9/6/09 | 733 צפיות
-
ניגונים
10/4/09 | 671 צפיות
-
בפועל, משאל עם יחייב רוב מינימלי של 75-65 אחוז
29/4/13 | 1053 צפיות
-
החלופה הנדרשת ל"איומים ו/או שתיקות"
15/6/08 | 789 צפיות
-
"הם רק מראים שעמדו במיכסה"
4/8/08 | 711 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה זה עובד 17/6/14
- על הקושי לספר על המלחמה ההיא 13/9/13
- למה חיל האוויר מתעסק באושוויץ? 8/9/13
- "תגיד לאמא שהלכתי לד"ר גולדהאמר" 15/5/13
- בפועל, משאל עם יחייב רוב מינימלי של 75-65 אחוז 29/4/13
- מה בין רעיון ובין היכולת להציגו 12/3/13
עופרת "בחירות" יצוקה
ד"ר אורית גליל צוקר פירסמה אתמול (27 ינואר 2011) מאמר דיעה חשוב מאד ב"הארץ". אמנם המאמר עוסק באהוד ברק אבל השורה התחתונה שלו היא שדווקא ביבי, בגלל אופיו המוכר כל כך, הוא ראש הממשלה שיהסס לצאת למלחמה.
את תשומת ליבי משך משהו אחר לגמרי. בתחילת המאמר מתארת אורית, שהיתה יועצת במטה הבחירות של ברק בשנת 2009, את הקשר בין "עופרת יצוקה" ובין מערכת הבחירות שהתנהלה במקביל. היא כותבת את המשפט הבא:
"אחרי המבצע הסתבר למגינת לבם של מנהלי מטה הבחירות, שלום קיטל, שלי יחימוביץ' ואופיר פינס, שהמנדטים שקיווה ברק להרוויח מן המבצע לא נפלו בסופו של דבר בחיקה של מפלגת העבודה."
כתבתי על כך לאורית בפייסבוק. בתגובה היא שלחה לי, בין השאר, את הדברים הבאים:
"המבצע היה האג'נדה העיקרית של קמפיין העבודה ב-2009 וכל מיני "שוחרי שלום" ו"יונים צחורות" דרבנו את אהוד והסבירו לו כמה מנדטים זה יביא".
זו עדות מ"העבודה". על מה שהיה במקומות אחרים ניתן רק להעלות השערות.
לי אין שורה תחתונה מעבר לרצון שגם אתם תהיו שותפים למידע הזה. |
פרופיל
תגובות אחרונות
-
פיני1
בתגובה על על הקושי לספר על המלחמה ההיא
-
ואולי גם..
בתגובה על למה חיל האוויר מתעסק באושוויץ?
-
דוקטורלאה
בתגובה על "תגיד לאמא שהלכתי לד"ר גולדהאמר"
-
פרנק וורנר
בתגובה על בפועל, משאל עם יחייב רוב מינימלי של 75-65 אחוז
-
דורון טל
בתגובה על השעות שלפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים - מבט אישי
-
shabat shalom
בתגובה על אקט של מנהיגות
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כשישראל שיגרה את הטיל שביט 2 (הראשון, ביולי 61), כולם טענו שזו תעמולת בחירות של בן גוריון..
יש לדברים האלה דינמיקה משל עצמם. הם קורים בדרך כלל מסיבות חשובות כשלעצמן, ובזמנם, אבל מנהיגים פוליטיים לא יכולים שלא לקחת אותם בחשבון גם כתעמולת בחירות והאדרה עצמית.
ידידי הטוב ח. כתב לי את הדברים הבאים:
האדמה רועדת סביבנו ואנחנו נעסוק במפלגת העבודה והקרקעות של גלאנט ?
לא שמשבר גדול ככל שיהיה הוא היתר למעבר על החוק , ולא שערכים ירדו מחשיבותם ,
אבל המשבר במצרים ומה שיבוא בעקבותיו לפחות מבחינתי מחזיר אותנו לשאלות קיומיות שכל עיסוקי התקשורת בשבוע האחרון , מבקר המדינה ואחרים פשוט שכחו איפה אנחנו חיים ומה חשוב באמת .
עם רמטכ"ל שצריך להתחלף תוך שבועיים , ראש אמ"ן חדש , ראש מוסד חדש והנהגה פוליטית \ מדינית בעיתית - אני מודאג מאד וזה מה שמטריד אותי . ממש לא הקרקעות בעמיקם ומכתב הרפז !
הלוואי שאתבדה.
ועל כך כתבתי לו:
מסכים איתך. מה שהבאתי, ורק פתי יאמין שזה קורה רק שם, רלבנטי מאד בקשר למה שמדאיג אותך.
שלום לך,
היא לא חידשה כלום. זה נישא באוויר בעת ההיא שהמלחמה תהיה ערך מוסף לברק.
האיש כל כך אגוצנטרי, שאפילו ניהול ראוי של המבצע, לא שינה את פני שאט הנפש, שחשו וחשים אליו עד עצם היום הזה.
ולמרות הכל, לא בשביל להייטיב עימו יצאו למלחמה. בגלל שהיה צריך יצאו למבצע ואקורד הסיום כרגיל, היה לא מוצלח.