אתמול אחה"צ תכננתי להגיע למפגש בקיבוץ שפיים

מפגש של התנועה הרוחנית 'שלום הגליל' בראשותה של נעמי ב.

ששמה לה כיעד להקים את היכל השלום לשלושת הדתות הראשיות...
אבל, קריאה לעזרה דחופה מקבוצת קוראים יקרה,
גרמה לי לשנות את כיוון נסיעתי לטבריה דווקא.
הכנרת הייתה אתמול שקטה רגועה ומקסימה.
נפגשנו בבית המלון הסקוטי, מקום קסום ששימש בעבר
כבית חולים... והמבין יבין.
המארחים פינקו את כולנו במעדנים מופלאים.
אני מצידי ניסיתי לעזור כמיטב יכולתי בתובנות ובריפוי...
לפתע אחד מנוכחים החל לתקשר בחי!
הוא הזכיר אנשים שרק אני מכיר...
לפתע הוא הזכיר את נעמי שלנו ולצערי דיבר עליה שלא בטוב...
עצרתי אותו בטפיחה על כתפו. הוא לא הבין מדוע אבל השתתק.
לקחתי אותו הצידה ושאלתי אותו מהיכן הוא מכיר אותה?
הוא ענה לי שאינו יודע במי המדובר...
העניין נשמע לי הזוי, אני היחיד בחבורה שמכיר אותה...
חשתי בעוצמה של הבחור (כבן 60, גבוה ומקריח לחלוטין).
הוא הביט בי במבט מהוסס ואמר: עד לפני עשרים שנה הייתי 'שם'
בצד השחור.
חיבקתי אותו והוא נרתע קלות כמו אינו מסוגל לקבל מגע וחיבה...
הפגישה החלה ב 11:00 ונסתיימה לקראת השקיעה...
את החשבון הנכבד, הוא התעקש לשלם לבדו...
לבקשתי הוא איפשר רק לי להשאיר את הטיפ הנכבד.
כשיצאנו הוא אמר: אתה טוב מדי, תפסיק להיות כזה לכל אחד, אלא לראויים לכך.
חייכתי כהרגלי והוא סיים במשפט קצר: אתה הראשון שמצליח להפשיר אותי...
אמרתי לו שגם לו מגיע...
לרגע היה נדמה לי שצבע עיניו השתנה בהבזק...
נ.ב. לפני כשבוע דיברתי עם נעמי והיא אמרה לי שאני הוא זה שמזמין את הסיפורים שקורים אותי ועליהם אני כותב בספריי...

 
הוסף תגובה