כותרות TheMarker >
    ';

    נעלי בית

    38 תגובות   יום שישי , 28/1/11, 11:12

    זה כבר הלילה השלישי שאני מתעורר בארבע לפנות בוקר. אין לי שום דאגות חדשות שיכולות לגרום ליקיצות אלו. אני מתעורר רענן למרות שישנתי פחות מארבע שעות.

    הדלקתי את התנור והתיישבתי מולו במשך כמה דקות. אחר כך נעלתי נעלי בית חורפיות, לקחתי מעיל מהארון ויצאתי.

    השדרה הייתה ריקה וחשוכה. על אחד מהספסלים שכב הומלס, כולו מכווץ מתחת לשמיכה. כשחלפתי על פניו הוא התעורר ופנה אלי.

    "אדון, יש לך שקל?" שאל ההומלס וסידר את כובע הגרב שלראשו.

    "לא אין לי". עניתי.

    ההומלס סובב את ראשו וחזר לתנוחתו העוברית. המשכתי ללכת ופניתי שמאלה לרחוב לונץ. אני אוהב את הרחוב הזה, את האינטימיות שיש בו. הפנסים צבעו בכתום את הרחוב, והשקט ששרר היה נעים. העמקתי את ידיי בכיסי המעיל, והלכתי עד שהגעתי לביתה. היא גרה בקומת קרקע בדירה העורפית.

    נכנסתי לחצר, עקפתי שיח ודילגתי מעל שברי שולחן זרוקים. הנחתי בלוק אבן, שמצאתי ליד, עליתי עליו ונעמדתי מול תריסי דירתה. שלבי התריסים הוטו מטה אך לא היו נעולים. דחפתי בעדינות את הזרת בין השלבים והרמתי אותם. ריח נעים וחמים של מרכך כביסה הציף את נחיריי. רק שיערה בצבץ מתחת לשמיכה. בחורף היא ישנה עם מפזר חום, לכן ליד מיטתה העמידה את מתקן ייבוש הכביסה. כך יכלו הכבסים להתייבש מהר יותר.

    לפני שלושה שבועות נפרדנו. בטלפון ביקשה שניפגש בבית קפה לא רחוק מכאן. בצליל קולה ניכר שזה נגמר. כשנפגשנו, כל מילות הפרידה שלה היו כמו שפה זרה.

    הלוואי ויכולתי להזיז את התריסים ולדלג אל תוך דירתה. הייתי מוריד את נעלי הבית והמעיל ונכנס מתחת לשמיכה. אני מתגעגע למגע האף הלח שלה על החזה שלי, לתחושה הזו שיש לי על מי להגן. אולי הייתי צריך להגיד לה, שמה שיש בינינו, זה הכי טוב שנוכל להגיע אליו. יכול להיות שידעה זאת, אך עדיין לא ויתרה לעצמה ועזבה.

    עמדתי כך דקות ארוכות, מסניף את ריח הכביסה ומביט בה ישנה. למעלה בחושך עבר מטוס. הורדתי את שלבי התריסים, החזרתי את הבלוק למקומו והלכתי משם.

     

    באמצע הלילה שלמחרת התעוררתי שוב. הדלקתי את התנור וחיממתי את כפות רגליי. אחר כך נעלתי את נעלי הבית, לבשתי מעיל ויצאתי. כאשר חלפתי על פני ההומלס, הוא הוציא באיטיות את ראשו מתחת לשמיכה וביקש שקל. הארנק היה עלי כי שכחתי להוציא אותו מהמעיל, ונתתי לו עשרה שקלים. זה המטבע היחיד שהיה לי. הגעתי לחצר הקטנה שמאחורי דירתה. הנחתי את הבלוק מתחת לתריסים ועמדתי עליו. בין השלבים החדרתי את הזרת, והרמתי אותם. מתקן הכביסה היה בצד והכביסה הונחה מקופלת על כיסא. היא ישנה כשפניה מופנות אלי. אור דק כחלחל האיר את עיניה העצומות וריכך את לחייה.

    חמישה חודשים התפתלו חיי בחייה. פעם התקלחנו יחד, והיא ראתה שאני מסבן ביסודיות את אצבעות כפות רגליי. היא התיישבה על שפת האמבטיה, הרימה את רגלה הימנית, וביקשה שאעשה זאת גם לה. אחזתי את רגלה ביד שמאל ובידי הימנית עברתי אצבע אצבע ביסודיות. היא חייכה כמו ילדה קטנה.

    כשהכרנו היא סיימה בדיוק קורס לפרסום אך לא מצאה עבודה בתחום. כל הזמן הזה עודדתי אותה לפעול, להאמין שמה שהיא רוצה היא יכולה להשיג. בינתיים עבדה בשיווק של קורסים לפסיכומטרי. היו לה רעיונות איך לעלות את אחוזי המכירה, אך היא חששה להביע אותם. עודדתי אותה להציגם. מהר מאוד שמו לב למה שיש לה לומר, והדברים עבדו כפי שחזתה. היא החלה להתקדם בחברה, וההצלחה עוררה בה עוצמות חדשות. באחת מארוחות שישי שסעדנו אצל הוריה, היא לא נתנה להם לרדת שוב לחייה. בקשב רב הקשיבה להשגותיהם על עתידה המקצועי והאקדמי. אחר כך החמיאה להערותיהם ומשכה משם באלגנטיות לשיחת עדכון על קרובי המשפחה.

    עכשיו בחדרה השקט והחמים, פניה מונחות על צידם בשלווה כמו בציור של 'קלימט'. היא זזה על מקומה וסובבה את גבה אליי. פתאום ראיתי יד גברית שעירה עוטפת אותה. היא הזיזה את ראשה, ואז צצה עוד יד. שתי הידיים הגבריות חיבקו אותה והיא הפסיקה לנוע. רציתי לראות את פניו של הגבר המחבק, אך לא הצלחתי. ירדתי מהבלוק וחיפשתי דרך להגביה את עצמי. משברי השולחן הזרוקים בחצר אלתרתי במה. הנחתי עליה את הבלוק, ונעמדתי תוך מאמץ לא ליפול. קרבתי את פניי כך שאפי כמעט בלט מצידו השני של התריס. ניסיתי להתרכז בפרצופו של הגבר המחבק. מי הוא ולמה היא איתו? באפילה היה קשה לזהות את תווי פניו. ניסיתי לדחוף את התריס הצידה בכוח. לפתע איבדתי שיווי משקל, ונפלתי על בלוני הגז. הרעש היה אדיר, קיבלתי מכה חזקה במרפק ובקושי רב התאפקתי לא לצעוק. נשארתי שוכב  בניסיון לעכל את הכאב, ואז תריס דירתה שמעלי נפתח. ראש של גבר זר הציץ החוצה "בואנה יא בן זונה! יא מציצן!!" הוא צעק עלי. החלפנו מבטים קצרים. הייתה לו קרחת. למה קרחת? חשבתי. זה מה שהיא מעדיפה, גבר קירח על פני השיער השחור והמלא שלי? מייד קמתי וברחתי. נעלי הבית עיכבו אותי ולכן השלכתי אותן ממני ורצתי יחף. שמעתי אותו יוצא מהבניין "תעצור יא מאניק סוטה בן זונה! תעצור!!" אבל אני המשכתי לרוץ ופניתי לשדרה. ההומלס בדיוק קם להשתין ליד עץ הפיקוס. רצתי אליו וביקשתי ממנו להתכסות בשמיכה. הוא לא הבין אותי כל כך וענה ברוסית. אחר כך הביט על רגליי היחפות, ובחן את פניי הנסערות.

     

    "חַרָשו חַרָשו" אמר והתחיל להשתין ליד העץ.

    נכנסתי מתחת לשמיכה והתכסיתי בה. הגבר הקירח הגיע בריצה לשדרה, הוא מייד זיהה את ההומלס משתין, ורץ אליו.

    "אולי ראית פה מישהו רץ?" הוא שאל את ההומלס.

    ההומלס עשה פנים של לא מבין. אז הקירח הדגים לו בפנטומימה. אני המשכתי להשתנק מכאב מתחת לשמיכה.

    "מי שם מתחת לשמיכה, אה?" שאל הקירח בעצבים, והצביע על הספסל.

    "קומראד, מסכן.." ענה ההומלס.

    הקירח ניגש להרים את השמיכה ואז ההומלס הצביע בבהלה על הבניין שממול.

    "שם שם..הנה בורח, אדון..." צעק ההומלס.

    הקירח התחיל לרוץ לכיוון הבניין ונעלם מאחוריו.

     

    בבוקר התעוררתי מרעש מכונית הזבל. הוצאתי את ראשי מתחת לשמיכה, ומעליי התמתח עץ פיקוס גאה. על פניי חלפו אנשים בדרכם לעבודה. מישהו עם קורקינט ממונע התחכך בי בעת שעקף אישה עם שני כלבים. התיישבתי על הספסל, והסרתי את השמיכה מעלי. ליד רגליי חיכו נעלי הבית שלי.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/5/11 09:54:

      צטט: Rain Drops 2011-05-11 16:59:20

      4 חודשים! 4!

       

      מסכים עם Mr Louis

      אכן פרגון, תודה :))

      מקווה שבקרוב.

       
        11/5/11 22:14:

      צטט: Rain Drops 2011-05-11 16:59:20

      4 חודשים! 4!

       

      לדעתי זו אחת המחמאות.

      החלום של כותב, זה לקבל כזו מחמאה

        11/5/11 16:59:
      4 חודשים! 4!
        11/5/11 16:07:

      צטט: 005 2011-05-11 13:32:26

      מעולה. אני חושבת שזה הפוסט הראשון שעניין אותי לקרוא עד הסוף מאז שאני כאן. מזכיר לי קצת את הכתיבה של אשכול נבו.

       

        10/5/11 11:33:

      צטט: Mr louis 2011-05-09 19:54:26

      כמה הרס עצמי יש בנו, ללכת ולצפות באקסית שלנו במיטתה?! הייתה לי ידידה שחבר שלה נפרד ממנה והיה לה את הסיסמא שלו לפייסבוק, היא לא הצליחה למנוע מעצמה להכנס ולקרוא תכתובות שלו עם בחורות אחרות במשך שנה. שנה של סבל... נ.ב פוסט רהוט ומדהים

       

      תודה לואיס.

      מרתק הסיפור עם הסיסמה לפייסבוק.

      כמה שזה אנושי..

       

      תודה על הפרגון,

      עצמאות שמח

      שחר.

       

       

        9/5/11 19:54:
      כמה הרס עצמי יש בנו, ללכת ולצפות באקסית שלנו במיטתה?! הייתה לי ידידה שחבר שלה נפרד ממנה והיה לה את הסיסמא שלו לפייסבוק, היא לא הצליחה למנוע מעצמה להכנס ולקרוא תכתובות שלו עם בחורות אחרות במשך שנה. שנה של סבל... נ.ב פוסט רהוט ומדהים
        9/3/11 10:40:

      צטט: גליתגלה 2011-03-09 00:52:07

      מלא בכישרון, נהניתי לקרוא.

       

      תודה רבה גלית,

      הסמקתי קלות :)

        9/3/11 00:52:
      מלא בכישרון, נהניתי לקרוא.
        23/2/11 21:58:

      צטט: talishia1 2011-02-22 20:44:25

      חיוך גדול : ) התיאור של ריח מרכך הכביסה העיף אותי לזכרון הפוך שלי באותה סיטואציה, רק ששם היו ידיים נשיות... והסגנון שלך, שאני מתחילה לזהות בפוסטים. וגם שאלה שעלתה לי. מקסים. לגמרי.

       

      תודה טליה :)

      אולי צריך להפסיק עם מרככי כביסה ולהמציא מרככי לב..

       

      שמח שהתחברת לסיפור :))

        22/2/11 20:44:
      חיוך גדול : ) התיאור של ריח מרכך הכביסה העיף אותי לזכרון הפוך שלי באותה סיטואציה, רק ששם היו ידיים נשיות... והסגנון שלך, שאני מתחילה לזהות בפוסטים. וגם שאלה שעלתה לי. מקסים. לגמרי.
        16/2/11 19:53:
      מאוד נהנתי לקרוא.
        16/2/11 19:41:
      פוסט מחמם , מחייך ונוגע*
        13/2/11 11:25:

      צטט: fan!! 2011-02-13 01:04:15

      פוסט חמוד!!!
      מזל שיש נעלי בית :)

       

      תודה פאנפאן :)

      התחלה של שבוע מקסים!

        13/2/11 01:04:
      פוסט חמוד!!!
      מזל שיש נעלי בית :)
        6/2/11 10:36:

      צטט: Shmerlingit 2011-02-03 11:11:56

      אז אתה פנוי? קריצה

       

      אחלה סיפור... ואיזה הומלס גבר...

       

      אני מאוד משתדל..

      תודה יקירתי, אחלה שבוע :))

        3/2/11 11:11:

      אז אתה פנוי? קריצה

       

      אחלה סיפור... ואיזה הומלס גבר...

        3/2/11 08:35:

      צטט: עשר פלוס מינוס 2011-02-03 00:09:28

      אויש לרגע שכחתי לנשום

       

      מה שנקרא 'ליבי החסיר פעימה'.

      שזה שם של סרט צרפתי מאוד אהוב עלי.

       

      תודה מותק :)

      אויש לרגע שכחתי לנשום
        30/1/11 03:10:

      צטט: lirazy 2011-01-30 00:42:28

      כבר התחלתי להתגעגע...איזה פוסט כייפי!!! ואם כבר נעלי בית , נעלי בית של "קיפי".

       

      תודה לירזי, איזה כיף לשמוע :)

      בהחלט, רק קיפי!

        30/1/11 00:42:
      כבר התחלתי להתגעגע...איזה פוסט כייפי!!! ואם כבר נעלי בית , נעלי בית של "קיפי".
        29/1/11 21:30:

      צטט: פרמינה דאסה 2011-01-29 18:48:00

       

       

      תודה וחורף חם פרמינה :)

      מהפה שלך למי שצריך....:-) 

       

      אמן אמן..

        29/1/11 18:48:

       

       

      תודה וחורף חם פרמינה :)

      מהפה שלך למי שצריך....:-) 

        29/1/11 14:41:

      צטט: dikla121 2011-01-29 12:10:17

      כמו קודם, שיחקת אותה :)

      תודה דיקלה :) 

        29/1/11 12:10:
      כמו קודם, שיחקת אותה :)
        29/1/11 11:26:

      צטט: karma2233 2011-01-28 19:14:09

      סיפור נהדר:)

      תודה כרמית,

      יום נפלא :) 

        29/1/11 11:20:

      צטט: פרמינה דאסה 2011-01-29 11:00:42

      ככה זה נראה כשאין דאגות חדשות?
      או קי.....

      יפה הסיפור שלך.

       

      עבודה פנימית יקירתי, עבודה פנימית.

      לא משנה שבסוף הכול מתפוצץ מבפנים החוצה.

       

      תודה וחורף חם פרמינה :)

        29/1/11 11:15:

      צטט: ענבל ר נקש 2011-01-28 18:09:35

      תראה מה קנית ב10 שקלים.

      ...וזה היה שווה כל שקל.

       

      תודה ענבל,

      שבת שלום:) 

        29/1/11 11:08:

      צטט: Edna7 2011-01-28 18:08:59

      כתבת נפלא.
      שבת שלום חבר קפה שלי.

       

      תודה עדנה :)

      אהבתי מאוד את ברכתך וברוח הדברים -

      שבת שלום נסיכת הקפה שלי :)

        29/1/11 11:00:
      ככה זה נראה כשאין דאגות חדשות?
      או קי.....

      יפה הסיפור שלך.
        29/1/11 10:55:

      צטט: Rain Drops 2011-01-28 15:46:30

      כיום מספיק פייסבוק כדי לדעת עם מי העבר שלך ישן...
      (וזה לפעמים כואב יותר מליפול מבמה מאולתרת)


      היה שווה לחכות :-)

      לפעמים זה באמת 'טו מאץ' איפורמיישן'. אבל אנחנו בולעים בשקיקה את כדורי המידע שעושים לנו כאב בבטן.

       

      תודה ליאת,

      רק ימים נפלאים :)

        29/1/11 00:17:

      צטט: Soul Sista 2011-01-28 15:38:26

      לקחת את הזמן המתוק שלך הפעם:-)
      מאד אהבתי את התיאור הרך של אותה אהובה לשעבר.
      (ולונץ רחוב מקסים.תמיד אהבתי לעבור דרכו כשגרתי בברדיצ'בסקי:-)נ)

      'הזמן המתוק' - אהבתי את ראייתך הפוזיטיבית  :)

      אהובה לשעבר - געגועים מיישרים זכרונות.

      גם לברדיצ'בסקי יש אופי.

       

      תודה Sista :)

        29/1/11 00:11:

      צטט: michhh 2011-01-28 15:13:56

      חילקתי לארבע..
      1. חיכיתי כבר לקרוא משהו שלך
      2. אוף. עצובשמח. זהטוב.
      3..." הייתי צריך להגיד לה, שמה שיש ביננו, זה הכי טוב שנוכל להגיע אליו." .. חזקקקק (!!!!!!!!!!!!!)
      4. שיווו. אויש. יוצאים לי כאלו מילים. אבל זה אתה. אז זה בסדר.

      מיכלי יקרה,

      1. תודה + סמיילי מסמיק

      2. אלה החיים, פלוס מינוס.

      3. "..מה שיש ביננו, זה הכי טוב שנוכל להגיע אליו." והייתי מוסיף- "אבל אולי לא מספיק", 'אולי' כי ככה זה בחיים.

      4. אני אוהב כאלו מילים...שני סמיילי.

       

      ובגדול חיוך

        28/1/11 19:14:
      סיפור נהדר:)
        28/1/11 18:09:
      תראה מה קנית ב10 שקלים.

        28/1/11 18:08:
      כתבת נפלא.
      שבת שלום חבר קפה שלי.
        28/1/11 15:46:
      כיום מספיק פייסבוק כדי לדעת עם מי העבר שלך ישן...
      (וזה לפעמים כואב יותר מליפול מבמה מאולתרת)


      היה שווה לחכות :-)
        28/1/11 15:38:
      לקחת את הזמן המתוק שלך הפעם:-)
      מאד אהבתי את התיאור הרך של אותה אהובה לשעבר.
      (ולונץ רחוב מקסים.תמיד אהבתי לעבור דרכו כשגרתי בברדיצ'בסקי:-)נ)
        28/1/11 15:13:
      חילקתי לארבע..
      1. חיכיתי כבר לקרוא משהו שלך
      2. אוף. עצובשמח. זהטוב.
      3..." הייתי צריך להגיד לה, שמה שיש ביננו, זה הכי טוב שנוכל להגיע אליו." .. חזקקקק (!!!!!!!!!!!!!)
      4. שיווו. אויש. יוצאים לי כאלו מילים. אבל זה אתה. אז זה בסדר.