כל הדרך הארוכה שעשו הביתה, ישנה אור שנת ישרים.  אך לכך אורך הנסיעה, כל כמה דקות, היה אדם שב ושואל את ג'ודי : "היא בסדר הקטנה?" שואל , ומעיף מבטו לאחור , מעבר לכתפו, לעבר העריסה שהייתה מונחת על המושב האחורי. "ככה תינוקת ישנה ג'ודי?" היה שב לתמוה, "מדוע היא אינה בוכה?" חזר ונידנד.

"אדם!" נזפה בו אשתו ברוך, "מעכשיו רובצת עליך אחריות כפולה למשפחה שלמה" , המשיכה בהנאה מרובה, ממצה את המעמד עד תום, "אז סע בבקשה בזהירות ואל תדאג לבכי ולצרחות. הם יגיעו בלי ספק במנות גדושות ובאיכות מעולה. הבכי עוד יימאס עליך כהוגן." צחקה.

לעולם לא!" הבטיח . "בחיים לא יימאס לי מלשמוע את בתי בוכה. רק אמרי לי עכשיו ג'ודי שהכל בסדר בעריסה פנימה". כמו להוכיח שהכל מתנהל על מי מנוחות, גנחה אור בשנתה.  "בוודאי חלמה איזה חלום" תרמה ג'ודי את חלקה לעניין. "קיבלת את שלך?" וכך המשיכו להקניט זה את זה, דואגים מעט, עליזים ומאושרים כפי שלא היו מעודם.

לפקודת אשתו עצר אדם לפתחה של החנות לממכר צורכי תינוקות.  "אני עוד חייבת להשלים ציוד" אמרה, אחר כך נקפוץ לבית המרקחת הסמוך, נקנה סוכר ענבים". ג'ודי שיתפה את בעלה ברוב סבלנות.אדם נותר במכונית, שומר על בתו, מביט ואינו שבע מראות. היה ברור לו כי מעתה לא יהיו פני הדברים בבית כפי שהיו בטרם הגיעה אור לידיהם. הכל ישתנה ויסוב סביב הבת המתוקה. ולפתע נחרד, אינו מאמין למשמע אזניו. תחילה ביקש לקפוץ ולברוח מהמכונית, אך עוד בטרם הספיק לעשות דבר למשמע הקול המצייץ מתוך העריסה, חזרה ג'ודי מקניותיה. כהרף עין הבינה מה מתרחש ופרצה בצחוק סוחף ומתגלגל למראה בעלה הגיבור, שאיבד את עשתונותיו למשמע בכיה הראשון של בתו.

בפתח הבית נתקלו ג'ודי ואדם בשכנתם סאפו. מלבד היותה שכנה, הרי הייתה גם ידידתה הטובה ביותר של ג'ודי. סאפו, שהייתה ממוצא מרוקני, דיברה צרפתית שוטפת, ותמיד אהבה לתבל דבריה בפתגמים בצרפתית, שפת האם שלה. עתה חיבקה ונשיקה את ג'ודי ואדם בהתלהבות מרקיעת שחקים. " מזל טוב" אמרה נרגשת כאילו היה מדובר בבתה שלה. אדם לא טרח להסתיר את הנאתו הגלויה מנשיקתה של סאפו. "איזו מתוקה" ספקה כפיה בהנאה למראה אור. " ממש פני מלאך, מתת אל" הוסיפה ואמרה. ואז , כפוסקת הלכה, מבלי שניתן היה לאיש לערער עליה אמרה בתוקף, קאדו בצרפתית זה מתתת אל . וכך אני רואה את אור שלכם. מתת אל, כך אכנה אותה מהיום והלאה. אתם חברי הטובים ביותר " שבה ונפלה באושר על צווארה של ג'ודי. " אתם תקראו לבתכם כרצונכם, ואני אמשיך בשלי."

איש לו ייחס לכך חשיבות באותו רגע, אך עובדה מכרעת היא שמאותו יום ואילך קראו הכל לאור בכינויה קאדו וכמעט שכחו את שמה אור . והכינוי דבק באור כאילו היה זה שמה היחיד.

הבית הלך ונמלא זרי פרחים ומתנות  מכל עבר מולאו הכוסות וקריאות מזל טוב  ולחיים  נישמעו  בלי הרף.  שוב נחלץ הפקק מבקבוק שמפניה חדש ,נורה לעבר התקרה  בקול רועם  והשתיה זרמה כמים. השכנים ,החברים והמשפחה הגיעו  לראות  את אור  בזרם אנושי בלתי פוסק.  הדלת לא חדלה  לרגע  מלהיפתח  לעוד ועוד אורחים  שפע שכזה עין  לא ראתה. אור, או קאדו בקוניה  בפיה של סאפו, פקחה מפעם לפעם את עיניה  כמתבוננת  בתמהון על מה ולמה כל המהומה. ברור היה לה לקטנה, כי הענין אינו נוגע  בה כלל ועיקר. אדם טרוד היה  בשיחות  טלפון שזרמו  מהן ברכות מעטירות על ראשם את כל הטוב שבעולם. ואז, בלב כל המהומה, קלטו אזניה של גו'די, ואזניה בלבד, קול פעיה רכה, חלשלשה, האמת ניתנת להיאמר שממש באותו הרגע, פשוט השתררה בבית דומיה רגעית.  וכך גם יכלה גו'די ושמעה, קופאת על שמריה, את קול בתה שנישמע לראשונה בבית. הקטנה תבעה במפגיע את חלקה. לרגע קפאה גו'די, אמנם לרגע קצר אחד, ומיד התאוששה מההלם שנתקפה בו למשמע הקול המופלא של אור בתה. היא נעקרה מחרגונה ותפקדה כמו היתה אם מאז ומתמיד. חיש קל נכנסה לחדר בתה, התכופפה מעל מיטתה, אדם נגע בה באור, אינו מאמין שכל זה אמיתי. בתו שבה להשמיע קולות בכי, ובתחילה היה זה בכי שקט. משראתה אור כי מתיחסים לבכי העדין והשקט הזה, החלה לצרוח במלוא ריאותיה. קולות הבכי והצרחות הלחיצו את ג'ודי, והיא החלה לפעול מהר  אך בעדינות. קאדו הביטה באמה  בעיניה התכולות  צבע שאחר כך התחלף לצערה של גו'די. אחר מצאה עצמה קאדו, נישאת לעבר השידה עליה הניחה אותה גו'די, שכבקיאה ורגילה, הסירה ממנה את החיתול הרטוב ומעשה ידי אומן, חיתלה אותה בהנאה בחיתול יבש. ואז, כמחליטה החלטה הרת גורל, גחנה האם מעל הבת, ונשקה לה הישר על ישבנה. אדם געה בצחוק  וריחה הטוב של הפעוטה מילא כבושם משכר את חלל החדר. "הבקבוק מוכן?"  שאלה, פוקדת ומביטה באדם המנסה בידיו הכבדות להשתלט ללא הצלחה מרובה על המלאכה. "אוי אדם, אתה מסורבל, ומסבך כל דבר" גערה בו. היא הניחה את הפעוטה בזרועותיו, משתלטת חיש על כל ענין הכנת האכל. עכשיו גם בדקה את חום הבקבוק, וניגשה לבתה. "רוצה את ארוחתך קטנה?" גחנה לעבר אדם  ונטלה ממנו את בתם. ואז ,או אז אירע דבר שהפתיע אותם, את ההורים.