כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רשימות של חולדה

    כמו בכלוב או במבוך אכזרי אנחנו כלואים ע"י מערכי כוח דכאניים. מנגנוני העוול האלו חזקים כל-כך, מתוחכמים כל-כך, שהם נראים בלתי-ניתנים להבסה. והם הופכים את כדור הארץ למה שיצחק בשביס זינגר תיאר כ"בית מטבחיים מאופק לאופק".

    אבל מתחת לפני השטח של ערי-הכלא שלנו, חולדות חרוצות נועצות שיניים בכבלי חשמל, מכרסמות חוטי תקשורת, מפוררות תשתיות. ויום אחד הכלוב שסביבנו יקרוס ונצא לחופשי.

    0

    מלח סדומי

    1 תגובות   יום שישי , 28/1/11, 14:49

    מעתיק לכאן רשימה שכתבתי, שפורסמה במדור של בתיה בר באתר pure comm.

     

    במהלך החורף התחלנו במרכז הקהילתי לצמחונות בירושלים סדרת מפגשים על יהדות ואתיקה של מזון. את המפגשים אנו מקיימים בשיתוף עם עמותת טבע עברי לאחריות יהודית סביבתית. שותף נוסף בסדרת המפגשים הוא פרויקט התו החברתי של עמותת במעגלי צדק. התו החברתי ניתן למסעדות השומרות על זכויות עובדים ונגישות לנכים.

     

    רציתי לשתף בדברים שאמר הרב דני סגל במפגש שהנחה במסגרת סדרה זו. הרב דני סגל מלמד במדרשה למנהיגות חברתית בעין פרת, מדרשה שהיא משותפת לדתיים ולחילוניים. בנוסף הוא משמש כרב הישוב אלון. והוא צמחוני. אני מתנצל מראש על כך שבנקודה מסוימת אחרוג מדבריו של הרב סגל, ואוסיף לדברים יותר מקורטוב של פרשנויות שהן משלי, אולם דומני שאינן חורגות מאותו קו מחשבה.

     

    הרב דני סגל דיבר על "מים אחרונים" – נטילת הידיים שלאחר הארוחה. מדובר במצווה שכיום רק מעטים נוהגים אותה, עד כדי כך שבמקומות מסוימים מי שנוהג "מים אחרונים" נתפס כצדקני. ככל הנראה היא עוררה תמיד קשיים – גם קושי להטמיע אותה בציבור וגם קושי להסבירה. בתלמוד (ברכות נג) מסבירים אותה באמצעות הפסוק "והתקדשתם והייתם קדושים" (ויקרא כ 7): ההתקדשות הראשונה מתייחסת לנטילת ידיים שלפני האוכל, והשנייה לנטילה שאחריו. הרמב"ם הסביר את נטילת הידיים לאחר האוכל בחשש שמא היה באוכל מלח סדומי – מלח מסוכן במיוחד, שמקורו בסדום, ושגם כמות זעירה ממנו עלולה לגרום לעיוורון. שטיפת הידיים מיועדת לכך שלא ייגע אדם בעיניו כאשר הן מלוכלכות במזון שאולי יש בו מהמלח המסוכן הזה (משנה תורה, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ג). בביאור "משנה ברורה" על שולחן ערוך (אורח חיים, סימן קפא) נכתב כי מלח סדומי כבר אינו קיים, אולם יש חשש שמא יש במזון מלח שהוא דומה במאפייניו למלח סדומי. כל זה נשמע דחוק למדי. הסבר אחר, מעמיק יותר, מצוי אצל הרב קוק בספרו עין איה (ברכות א, מו). הרב קוק מקשר את נושא ההתקדשות עם החשש לעיוורון בשל מלח סדומי.

     

    לפי הרב קוק, ההתמכרות החושית לאוכל עלולה לעורר באדם אגואיזם ולכרסם ברגשות נעלים של צדק, חסד ורחמים. המלח שתכונותיו כמלח סדומי אינו חומר מסוים המצוי במזון, אלא סכנת ההסתאבות: הסכנה שאדם יראה את עצמו ואת תאוותיו כחזות הכול, ויתעלם מזולתו. והרי זהו החטא של אנשי סדום. לעומת זאת, קדושה, טוען הרב קוק, היא בהתייחסות לזולת כאל עצמך ובסולידריות ("התאחדות הפרטים לכלל אחד"). נטילת הידיים שאחרי האוכל מסמלת התנקות מההתמכרות המסמאת לחושים וחזרה לקדושה. 

     

    כאשר אנחנו מתמכרים להנאות החושים מהאוכל, קל מאוד להיות עיוורים לאי-צדק הקשור באופן שבו הגיע אלינו. הנה מספר שאלות שכדאי, לדעתי, שנשאל את עצמנו, שאלות שהתשובות להן מצויות ממש בהישג יד, אם לא נעצום את עינינו מלראות: כמה קרקע, מים ואנרגיה נדרשו כדי לספק לנו את הארוחה? האם לא לקחנו מעבר למגיע לנו מתוך המשאבים המוגבלים של כדור הארץ? אם כן, כמה אנשים נותרו רעבים בשל כך? באלו תנאים עבדו פועלים בשדות במטעים ובמפעלים, ומה היה שכרם של טבחים ומלצרים שייצרו עבורנו את האוכל והגישו אותו לשולחננו? וכמובן: כמה בעלי-חיים שילמו בחייהם או התענו במשקים חקלאיים כדי שנוכל לפטם את עצמנו בבשר, בביצים ובמוצרי חלב?

     

    טבעונות, לדעתי, היא מחויבות להישאר תמיד בעיניים פקוחות ולא להיות עיוור לעוול שמתרחש סביבנו. קל מאוד לעצום עיניים נוכח הסבל הטבוע במוצרים מהחי. הזוועה היא כל-כך בלתי-נתפסת, שכמעט בלתי אפשרי להישיר מבט לעומתה. אבל אם נבחר בעיוורון-מרצון, איך נוכל להסתכל גם בדמותנו אנו, כפי שהיא משתקפת במראה?

     

    הבעיה, כמובן, אינה בעצם ההנאה מאוכל, אלא בעיוורון לאופן שבו הוא מיוצר ומחולק. מזון מהצומח יכול להיות עשיר וטעים, משביע ומפנק. וכשאדם יודע שהאוכל שעל צלחתו לא היה כרוך בניצול – של בני-אדם או של בעלי-חיים – הדבר מוסיף לאוכל תבלין ייחודי, היפוכו הגמור של המלח הסדומי, תבלין שהופך את האוכל לטעים במיוחד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/1/11 14:52:
      ואלה המפגשים הבאים בסדרת המפגשים על יהדות ואתיקה של מזון:

      יום א', 6.2.2011, ב באדר א תשעא, בשעה 19:00: בנאות דשא ירביצני? תעשיית משקי בעלי החיים. מרצה: עו"ד יוסי וולפסון, זנגביל. מעגל לימוד: הדס ילינק, טבע עברי.

      יום א', 20.2.2011, טז באדר א תשעא, בשעה 19:00: כשרות וצדק. מרצה: הרב יובל שרלו.

      יום א', 6.3.2011, ל באדר א תשעא, בשעה 19:00: כשרות חברתית, בהנחיית התו החברתי.

      כל המפגשים בזנגביל, בלפור 8, ירושלים.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יוסי וולפסון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין