0

שליטה נשית, נצרות

0 תגובות   יום שישי , 28/1/11, 18:51

בנצרות שמור תפקיד מכריע לדמותה של מריה האם, שמלבד האגדה על היותה בתולה בעת שהרתה, היא גם משמשת כמגינה על המאמינים בעת עלייתם מעלה, למעשה היא "הסניגור" הנלחם על מקומם של הנפשות בגן העדן.

''

מריה האם מתאבלת על בנה (פייטה), פסל שיש, מיכאלאנג'לו.

 

בחרתי להתעמק בדמותה של מריה מגדלנה, שנעשה לה עוול עצום בהיסטוריה הנוצרית. אין ספק כי הפחד הגברי משלטון נשי, ומצאצאים הוא שהוליד לימים את הפרשנות המעוותת שרק לאחרונה (באופן יחסי) האפיפיורות מנסה לתקן.

 

בברית החדשה, מרים המגדלית (בגרסה הלועזית: מריה מגדלנה) מתוארת‏‏ כתומכת מרכזית בישו, ונודעה כ"שליחת השליחים". על־פי ספרי הבשורה, היא הייתה אחת מהנשים שנכחו בצליבתו של ישו ובקומו לתחייה,‏ היא זו שטיפלה בגופתו אחרי שהורד מהצלב והיא (יחד עם מרים אימו של ישו) הייתה זו, לה המלאך בישר על קומו לתחיה של ישו:

 

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבַר יוֹם הַשַּׁבָּת וַתִּקְנֶינָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם אֵם יַעֲקֹב וּשְׁלֹמִית סַמִּים לָלֶכֶת וְלָסוּךְ אֹתוֹ בָּהֶם׃ וּבְאֶחָד בַּשַּׁבָּת בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם בָּאוּ אֶל־הַקָּבֶר כַּעֲלוֹת הַשָּׁמֶשׁ׃ וַתֹּאמַרְנָה אִשָּׁה אֶל־אֲחוֹתָהּ מִי יָגֶל־לָנוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פֶּתַח הַקָּבֶר׃ וּבְהַבִּיטָן רָאוּ וְהִנֵּה נִגְלְלָה הָאָבֶן כִּי הָיְתָה גְּדֹלָה מְאֹד׃ וַתָּבֹאנָה אֶל־תּוֹךְ הַקָּבֶר וַתִּרְאֶינָה בָּחוּר אֶחָד ישֵּׁב מִיָּמִין וְהוּא עֹטֶה שִׂמְלָה לְבָנָה וַתִּשְׁתּוֹמַמְנָה׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל־תִּשְׁתּוֹמַמְנָה אֶת־יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי הַנִּצְלָב אַתֵּן מְבַקְשׁוֹת הוּא קָם אֵינֶנּוּ פֹה הִנֵּה־זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִשְׁכִּיבֻהוּ בוֹ."

 

הכינוי 'המגדלית' (מגדלנה) מרמז על עיר מוצאה -  מגדלא, ששכנה לחוף הכנרת. יש המזהים את העיר עם טריכיי הקדומה.

מרים מוזכרת בבשורה עפ"י לוקאס באירוע גירוש השדים ע"י ישו (רוחות רעות) מגופן של מספר נשים. על פי הכתוב הוא גירש 7 שדים מגופה:

 

"ונשים אשר נרפאו מרוחות רעות ומחליים מרים הנקראה מגדלית אשר גרשו ממנה שבעה שדים."

 

לוקאס ח', 8

 

זהותה של מרים המגדלית

מנהיגי הנצרות הקדומה מיזגו את המסופר על מרים המגדלית עם המסופר על מספר נשים פחות מוסריות, המוזכרות בבשורות השונות בשם מרים או אף ללא זיהוי שמי. אחת מהן היא ה"חוטאת" ב"הבשורה על פי לוקאס", זו שישו אמר עליה "נסלחו לה חטאותיה כי הרבה אהֶבה," בין האחרות מרים מבית היני, המוזכרת ב"הבשורה על פי לוקאס". האפיפיור גרגוריוס הוא זה שבשנת 591 הכריז כי: "היא שלוקאס מכנה החוטאת ושיוחנן מכנה מרים [מבית היני], מאמינים אנו כי זוהי אותה מרים שמתוכה גורשו שבעה שדים לדבריו של מרקוס."

הצהרה זו הפכה לעמדה רשמית של הכנסייה, אף כי לא אומצה בידי האורתודוקסים או הפרוטסטנטים, כשאלה התפצלו מהכנסייה הקתולית. בשנת 1969 חזרה בה הכנסייה הקתולית מהכרזה זו, והפרידה מחדש בין מרים המגדלית, מרים מבית היני ומרים החוטאת.

הסיבה לאיחוד בין שלוש הדמויות בימיה הראשונים של הכנסייה שנויה במחלוקת. יש הטוענים כי מדובר בבלבול, או בניסיון לפשט את סיפורי הברית החדשה עבור המאמינים. מנגד, קיימת הסברה לפיה מדובר בקנוניה ובניסיון לנסות ולהוריד ממעמדה של מרים המגדלית (עמדה זו צברה פופולריות רבה לאחר פרסום הספר צופן דה וינצ'י).

המערערים על תחייתו של ישו טענו שמרים היא שהסתירה את גופתו של ישו במקום מחבוא, ומחשש שיתגלה הדבר המציאה בכוח דמיונה את סיפור תחיית המתים, מה גם שישו, כמו דתיים אדוקים בעת ההיא, לא פסק לדבר אודות כך בעקבות פירושם את חזון העצמות היבשות.

 

בת זוגו של ישו

תיאוריות ותפיסות מודרניות חילוניות מייחסות לה קשרים רומנטיים עם ישו עצמו. יחסיה הקרובים של מרים המגדלית עם ישו מודגשים ב"הבשורה על פי פיליפוס" – אוונגליון אפיקוקריפי שאינו מקובל בכנסיות הנוצריות. באוונגיליון זה היא מתוארת כאחת מתוך ה"שלוש שצעדו תמיד בחברתו של אדוננו: מרים אמו, אחותו והמגדלית, זו הנקראת בת־לוויתו. אחותו ואמו ובת־לוויתו היו כולן מרים. ובת־לוויתו של המושיע היא מרים המגדלית". המילה היוונית koinonos, המשמשת לתיאור המילה מרים, אמנם מתרגמת לעתים כ"בת־לוויה", אך תרגום מדויק יותר יהיה "שותפה" או "בת זוג", אישה שעימה מקיים אדם יחסי מין. שני עמודים לאחר מכן יש פסקה נוספת המדגישה את הדימוי המיני של היחסים:"אך ישוע אהב אותה יותר מכל תלמידיו ונשק לה תדיר [על פיה]". שאר תלמידיו נעלבו מאוד וביטאו את מורת רוחם. הם שאלו אותו, "מדוע אתה אוהב אותה יותר מאתנו?" והמושיע ענה להם, "מנין לכם שלא אוהב אתכם כשם ש[אוהב] אותה?"

''

מריה מגדלנה, קושקה

 

אחרי הצליבה

יש אגדות שונות על מעשיה של מרים אחרי צליבת ישו. לפי האגדה הנפוצה ביותר היא הפליגה בסירה דולפת לגאליה ונטמעה בקהילה היהודית שם. אגדות שונות מתארות את נסיעתה, בלווית אנשים שונים מאגדה לאגדה. בהם משרתת שחורה בשם שרה, מרים אמו של יעקב, מרים שלומית, יוסף הרמתי, אלעזר, מרתה, מקסימינוס הקדוש (ההגמון הראשון של אקס), וכן בנו או בתו של ישו המתוארים כ"גביע הקדוש" המכיל את דמו של ישו. סוף מסעם היה בשפך הרון, במקום הקרוי היום סנט מארי לה מאר (המרים הקדושה של הים). לזכר הגעתם לכאורה למקום נבנתה במקום כנסייה מפוארת בה יש מזבח המוקדש לשרה המצרייה (שרה קאלי).

בולות (מסמך רשמי של הכנסייה) אפיפיורית בחתימתם של לוציוס השלישי, אורבאנוס השלישי וקלמנטיוס השלישי אישרו כי מרים המגדלית אכן קבורה בצרפת.

''

מריה המזדקנת, דונטאלו.

 

הבשורה על פי מרים

"הבשורה על פי מרים" הוא ספר חיצוני לברית החדשה, שנטען כי נכתב על ידי מרים המגדלית.

בשנת 1896 רכש מלומד גרמני בשוק של קהיר מגילת פפירוס והעביר אותה לברלין. במגילה, הקרויה "הבשורה על פי מרים" יש התייחסות שונה במקצת לסיפור הצליבה ולתפקידה של מרים המגדלית בהתרחשות. על פי הכתוב במגילה, ישו, שאהב אותה יותר מאשר את שאר תלמידיו, מסר למרים דרשה אותה היא נשאה בשמו באזני שאר תלמידיו.

דרג את התוכן: