כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אמריקנו כפול

    ארכיון

    סבא שלי וסיפורי המלחמה הקרה העליזים

    8 תגובות   יום שבת, 29/1/11, 04:54

     

    מוזאונים תמוהים יש בארה"ב בשפע – ממוזאון המוקדש לשימורי "ספאם" (סוג של "לוף" מקומי) באוסטין, מינסוטה, דרך מוזאון גדר התיל במקלין, טקסס, או מוזאון האמנות הגרועה בדדהם סקוור שבמסצ'וסטס - ועד למוזאון הלאומי של בריאות ורפואה בוושינגטון, שם בין 24 מיליוני מוצגים ניתן למצוא גם את חלקי הגולגולת של אברהם לינקולן והכדור שהרג אותו.

     

    על רקע הטירוף החוגג, מוזאון ההצפנה הממוקם בפורט מיד שבמארילנד נראה שפוי מדי.

     

    ''

     

    יש שם פוסטרים מימי מלחמת העולם השניה המזהירים חיילים מפני פטפטנות יתר;

     

    ''

     

    ''

     

    מכונות הצפנה "אניגמה" לסוגיהן ששימשו את הנאצים להצפנת המסרים;

     

    ''

     

    ''

     

    ומוצגת אפילו מכונת ענק שעובדי המקום מכנים "המונה ליזה שלנו" – "בומבה" ששימשה את חיל הים האמריקאי בפענוח המסרים המוצפנים של הגרמנים.

     

    ''

     

    אני מכירה כמה אנשים שהיו חוגגים על המכונות המתוחכמות (הדבר המתסכל הוא שאין שם יותר מדי דברים עדכניים, כי הכל עדיין חסוי - זה בערך הדבר הכי עדכני - 

     

    ''

     

    ''

     

    אבל אותי אישית עניינו כמה סיפורים אחרי בתולדות ההצפנה בארה"ב –

     

    אגדה על שמיכות הטלאים של העבדים שלכאורה שימשו לעבדים השחורים שלא ידעו קרוא וכתוב בתור מפה המסבירה להם כיצד לברוח והיכן ניתן למצוא מקלט.

     

    ''

     

    עוד סיפור הוא של האינדיאנים משבט נבאחו, שגויסו במלחמת העולם השניה בתור מצפינים שאף אחד לא ידע לפענח את מה שהם אומרים. זו היתה הצפנה על גבי הצפנה – בשפת נבאחו לא היו מונחים צבאיים קיימים, אז לקסיקון חדש נוצר ממילים קיימות. נניח, "ציפור בהריון" סימנה מפציץ, המילה "צי" הורכבה מראשי תיבות של המילה באנגלית, ונבאחו היה אמור להגיד כמה מילים שמתחילות מהאותיות האלה. השימוש באינדיאנים אפשר למפקדי היחידות להעביר מסרים מהר יותר ובדיוק רב יותר. זה סיפור אמריקאי מדליק של שימוש בגיוון האנושי, אבל אנשי הצבא אומרים שזה סיפק לחיל הנחתים שעשה את השימוש העיקרי במצפיני נבאחו יתרון ממשי.

     

    מה שלא ציפיתי למצוא במוזאון הזה, זה חתיכה מהמטוס של פרנסיס גארי פאוורס, שמטוס הריגול שלו הופל ב-1 במאי 1960 על-ידי טילים סובייטים, והפרשה גרמה להווצרות משקע נוסף ביחסי ארה"ב-בריה"מ שגם ככה היו לא משהו בתקופת המלחמה הקרה. חתיכות אחרות של המטוס הזה כבר יצא לי לראות בזמנו ברוסיה - המוזאון האמריקאי קיבל אותם מהרוסים, בליווי מכתב רשמי המעיד על אותנטיות...

     

    אצלנו בבית זה היה אחד הסיפורים האהובים על בני המשפחה (בדיעבד, לא ברור למה...) כי המטוס הופל ליד סוורדלובסק (יקטרינבורג של היום) שבה נולדתי, והסבא שלי היה אחד הקצינים ביחידת נ"מ שהפילה אותו.

     

    ''

    סבא עם אמא

     

    בכל פעם שביקשנו ממנו לספר את הסיפור, סבא היה מתחיל להשתטות ולשאול, האם הק.ג.ב. לא יבוא לעצור אותו. "אני בכל זאת קצין במילואים", היה אומר.

     

    "ב-1 במאי התכוננתי למשמרת שלי ביחידה, הייתי צריך להגיע למטה רק בשעה חמש, היה עוד מלא זמן, אז יצאתי למרפסת, המשתתפים בהפגנות של ה-1 במאי עוד הלכו ברחובות, הסתכלתי לשמיים לראות אם אין ענני גשם, ופתאום ראיתי בשמיים סימן שמשאיר טיל צבאי. ראיתי אותם עשרות פעמים, זה נראה לי משונה. רצתי למטה כאילו הושמעה אזעקה – זה היה קרוב לבית שלנו. באתי לשם ומספרים לי שמטוס זר פלש למרחב האווירי שלנו. "טוב מאוד שבאת, ליוטננט קולונל. קח רכב, סע עם קצין של מחלקת המבצעים לזירה, תבדוק מה קורה שם. כבר דיווחנו למוסקבה".

    אז יצאנו ברכב לאזור הכפר קוסולינו, שם היתה ממוקמת אחת היחידות שלנו. הגענו לשם. המטוס כבר הופל. הטייס נתפס, ברשותו כסף מקומי ואמריקאי ואקדח עם משתיק קול. אנחנו עומדים באמצע השדה, ולפנינו עומד אדם בחליפת טיסה כתומה, כובע טייסים, שיער ברונטי, מגולח למשעי. מדי ב' של הקצינים אז נראו צנוע יותר מאשר מדי החיילים, ופאוורס חשב שאנחנו סתם חיילים והתעלם מהפניות שלנו בגרמנית ובאנגלית ובמקום זה הסתכל בקצינים הזוטרים שהיו במדי א'. ניכר שהוא לחוץ מאוד, אבל יודע לשלוט בעצמו. עד שהוא הבין מה קורה סביבו, ראש מחלקת המודיעין כבר הגיע למקום, ואחרי זמן קצר גם מטוס מהמטכ"ל, ולקחו אותו למוסקבה. ואני הלכתי למשמרת הרגילה במטה של המחוז הצבאי של אוראל, שם התחילו בירורים איך זה שיחד עם המטוס האמריקאי הפילו גם מטוס אחד שלנו".

    "העניין הוא שפאוורס טס ב"מסדרון" מחושב היטב בין סוללות הנ"מ שלנו, היה קשה מאוד לפגוע בו עם טיל. המכ"מים קלטו אותו עוד כשהוא חצה את הגבול, אך הוא הצליח להגיע עד אוראל באין מפריע ולצלם בדרך שורה של אובייקטים צבאיים שלנו. ואז שני מטוסים שלנו הוזעקו לנסות לתקוף אותו, אך הוא טס גבוה מדי. אחת הסוללות שלנו קלטה אותו, ביקשו מהם להגיב – אחד ענה, השני שתק – מאוחר יותר התברר שהקשר שלו היה מקולקל. ואז גנרל תורן אחד נתן פקודה להפיל את המטוס "השותק".

     

    את הסצינה הזאת הסבא אהב לשחזר הכי הרבה, משחק בהנאה כל דמות – של הפקוד שניסה לטעון שמדובר במטוס "שלנו" והגנרל שאיים עליו בטריבונל. לפעמים הוא כל כך נסחף שקשה היה להבין מה נכון ומה הוא מוסיף מהדמיון הפורה שלו. בסיפור שלו הפקוד סרב להפיל את המטוס, אך מישהו אחר עשה את זה. הטיל שנורה לעבר המטוס של פאוורס פגע בזנב, והטייס האמריקאי נשאר בחיים – אך במטוס הרוסי הטייס נהרג במקום. הטייס הרוסי קיבל עיטור גבורה לאחר המוות, הגנרל הודח, ואילו מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ניקיטה חרושצ'וב הציג לראווה את שרידי מטוס הריגול. חיילים וקצינים מהיחידה שהפילו את פאוורס קיבלו עיטורים גם הם וביחידה הציבו לוח עם שמותיהם. ופאוורס, למרות שהמטוס שלי בלי הזנב החל לצנוח, לא השתמש במושב מילוט כי כנראה הוא ידע שהוא ממולכד – הוא המתין עד שהמטוס צנח לגובה מספיק נמוך וקפץ עם מצנח. הוא גם לא השתמש בזריקת רעל שהיה אמור להזריק לעצמו במקרה שייתפס. כנראה הוא ממש רצה לחיות, גארי פרנסיס פאוורס".

     

    באוגוסט 1960 פאוורס נידון לעשר שנות מאסר, אך שנתיים מאוחר יותר על הגשר המפורסם בברלין החליפו אותו במרגל הרוסי וויליאם פישר, הידוע גם כרודולף אבל...  פאוורס התרסק שנים מאוחר יותר בתאונת מסוק, ואילו בנו הנושא את אותו השם, עובד כבר שנים על הקמת מוזאון המלחמה הקרה.

     

    הסיפור המשעשע יותר היה התגובה האמריקאית לתפיסתו של המרגל. הסובייטים כל כך כעסו על מעשה הריגול האמריקאי, שהאמריקאים נאלצו לחשוף את העיטור עם הסמל של אמריקה ששגריר אמריקאי קיבל מידי תלמידים סובייטים, שבתוכו, כפי שהתגלה שנים לאחר מכן בבדיקת בטחון שגרתית, היה חבוי מיקרופון... 

     

    ''

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/5/11 18:30:
      הנה הסיפור הנוגע לאמצעי ההאזנה שהושתל ע"י המודיעין הסובייטי: http://en.wikipedia.org/wiki/Thing_(listening_device)
        31/1/11 09:19:

      הסיפור מעניין מאד שמקנה נופך אישי לסוגיה שעמדה בראש סדר היום הבינמעצמתי באותה תקופה.
      נקודה מעניינת בנוגע לטיסות ה U-2 באותה תקופה היא שטיסות אלה היו כבר מיותרות מאחר וארה"ב הפעילה בסודיות את לוויני הצילום Key-Hole בתכנית  CORONA.
      טיסתו של גארי פאוורס היתה לכל הדיעות מיותרת ולמעשה הוא סוכן שלא לצורך.
      מה עוד שנגרם נזק חמור למאמצי ההתקרבות בין המעצמות ופגישת הפיסגה התוכננת בין קנדי וכרושצ'וב התפוצצה על הרקע הזה.

      פוסט מאד מעניין. תודה!

        31/1/11 08:37:
      הפרופיל של אימך - מושלם (סלאבי למהדרין)
      סליחה אם זה אישי מדי - אולם אי אפשר להתעלם ממנה.
        30/1/11 19:39:
      אני זוכר את סיפור הפלת מטוסו של גארי פרנסיס פאוורס. רשימה מעניינת ו* ממני.
      בברכה אמנון
        30/1/11 19:13:

      צטט: הטבחמבגדד 2011-01-30 17:17:07

      נראה לי שהסבא שלך הוא טיפוס צבעוני ומספר סיפורים מעולה.

       

      לצערי היה, ז"ל

        30/1/11 17:17:
      נראה לי שהסבא שלך הוא טיפוס צבעוני ומספר סיפורים מעולה.
        30/1/11 13:39:
      המון תודה על כל הסיורים האישיים והצבעוניים האלה.

      ואם אני לא טועה, הנבאחו שהתגייסו לצבא לא בדיוק זכו לתגמול בדמות תקציבים פדרליים, הרחבת השמורות, סיוע במקומות עבודה וכו'. אם כבר אז להיפך. אם כי יש להודות שמנת חלקם היתה טובה מאשר מנת חלקם של האמריקנים ממוצא יפני, שגויסו לצבא בעוד עשרות אלפים מבני משפחתם נשלחו למחנות ריכוז במדבריות קליפורניה (נושא שעליו כבר הספיק הממשל להתנצל, אם איני טועה).
        30/1/11 08:54:
      את פרשת מטו ה-U2 אני זוכר. הייתי בתיכון כשזה קרה.
      אבל על המטוס הרוסי שהופל בהזדמנות חגיגית זו - אני קורא לראשונה.
      מסתבר שבסיפורים אישיים יש לא פעם יותר מ"צבע" ו"חותם אישי", והוא כולל מידע מהותי נוסף.