חלומם של כל הדיקטטורים מאז ומעולם. לשבת בראש הפירמידה השלטונית עם סמכות בלבדית לקבוע את גורל עמם מבלי ליטול אחריות לסבל שהם גורמים לו. לדאוג רק למנעמי השלטון לעצמם ולמתי מעט העוזרים להם לשלוט. וכשההמונים מנסים להתנער מהסבל - האחריות רק תומכי השליט. הנה חוסני מוברק הלילה פיטר בשידור טלוויזיה - לא, לא את עצמו חלילה  - אלא את הממשלה שהוא מינה והבטיח להקים ממשלה חדשה שתעשה מה שהוא לא עשה לרווחת עמו במשך 30 שנות שלטונו. ככה זה אצל דיקטטורים, הסמכות בידיהם והאחריות לכישלונותיהם על כתפי משרתיהם. 

והשדון המרושע שבתוכי מיד צועק לי באוזן: "בדיוק כמו ברק! בדיוק כמו ברק!" וקשה לי להתווכח עם השדון בגלל העובדות. כל חייו הציבוריים של אהוד ברק הם רדיפה אחרי סמכות ללא אחריות. כשהיה רמטכ"ל הכריז עם כניסתו לתפקיד שיעשה צבא קטן וחכם. כל הסמכויות לביצוע הבטחתו היו בידיו, אבל השאיר למחליפו צבא שמן ומטומטם. הבטיח "שחר של יום חדש" כדי לקבל סמכויות של ראש ממשלה וברח מלבנון כדי להעצים את נסראללה שבימים אלה הפך לשליט לבנון. האחריות לטיפול בנסראללה תהיה כבר בידי מישהו אחר, לא ברק. הוא זעק חצי שנה לפני מועד החלפת הרמטכ"ל שסמכות המינוי היא בידיו בלבד, הפך עולמות וביזה את הרמטכ"ל המכהן. וגם במעשה זה פישל והשאיר את ישראל נבוכה, ללא רמטכ"ל, שבועיים לפני המועד להחלפת הפיקוד על הצבא. ושוב: ברח עם ארבעה יחפנים פוליטיים ממפלגה גוועת ורק אחר כך נזכר שהוא נשאר ללא סמכות פוליטית, כלומר דמי "ממון מפלגות" על פי חוק. וכעת הוא עוסק בנקרופיליה פוליטית: מוציא מהקבר את הגויה של "מפלגת הדרך השלישית" כדי לנצל לאקונה בחוק ממון מפלגות ולקבל בקומבינה עם אביגדור קהלני ממון מפלגות עבור עצמו וארבעת היחפנים הפוליטיים הסרים למרותו. גרגרנות פוליטית נלוזה של פוליטיקאי בסוף דרכו.