צטט: נמרוד הלפרן 2011-01-29 14:56:32
אנרכיזם יהודי - יש חיה כזו: שנה למותו של הווארד זִין שנה חלפה מאז הלך לעולמו ההיסטוריון האנרכיסט האמריקאי הווארד זִין. נציג מובהק של המסורת היהודית של ספקנות, אלטרואיזם, שלום ודרכי נועם. אקטיביסט שנודע בחוש ההומור שלו, וחייל שהבין כי מלחמה אינה מהווה חלק מהטבע האנושי. חוקר שלא רק תיעד את ההיסטוריה אלא השתתף באופן פעיל ביצירתה, והקדיש את חייו להשמעת "קולם של אנשים פשוטים, מורדים, סרבנים, נשים, שחורים, אסיאתים, מהגרים, סוציאליסטים, אנרכיסטים ועושי צרות למיניהם".
מרי אזרחי: "החוק איננו קדוש"
"החוק איננו קדוש. אני זוכר כאשר דן בריגן (כומר קתולי שנכלא עקב התנגדותו למלחמת וייטנאם) הפר את החוק, ראיינו את אמו בת ה-80 ושאלו אותה: 'אז מה את חושבת על הבן שלך? מה את חושבת על כך שהוא הפר את החוק?'. כנראה שהם הניחו כי לאישה בת 80 יהיו 80 שנות יחס של כבוד לחוק, ושהיא תיתן להם את התשובה הנכונה. אבל אמו של דן בריגן ענתה: 'זה לא חוק אלוהי'. והיא צדקה. החוק נוצר על ידי אנשים בני תמותה, אנשים מאוד מוגבלים ודוגמטיים, שיש להם אינטרסים צרים במיוחד. הם קובעים את החוק, הם אומרים לנו מה החוק, ואז הם מתנהגים כאילו מדובר בחוק קדוש".
(מתוך ראיון בשנת 1972).
"אנשים רבים מתחילים להיות מודאגים בכל פעם שמדברים על מרי אזרחי. זו בדיוק המטרה של מרי אזרחי: לעורר דאגה אצל אנשים, להטריד אותם, להפריע להם. אנחנו - האנשים שבוחרים להשתתף במרי אזרחי - גם מודאגים, ואנחנו רוצים לעורר אי-נחת אצל אלה שאחראים על המלחמה... תנו לרוח המרי האזרחי להתפשט למפעלי הנשק, לשדה הקרב, לקונגרס, לכל עיר ועיירה - עד שההרג ייפסק".
"עכשיו, הרשו לי לפנות לכל השוטרים הסמויים שבקהל. אתם, סוכני הבולשת הפדרלית שמסתובבים בתוך הקהל, האם אינכם רואים שבמעשים שלכם אתם מפירים את רוח הדמוקרטיה? האם אינכם רואים שאתם מתנהגים כמו משטרה חשאית במדינה טוטליטרית?"
(מתוך דברים שנשא בהפגנה נגד מלחמת וייטנאם בעיר בוסטון בשנת 1971. למחרת נעצר והוכה עד זוב דם על ידי המשטרה).
אופטימיות: "היסטוריה עממית של ארצות הברית"
"המצב הנוכחי שבו ההיסטוריה שלנו מסופרת דרך עיניהם של נשיאים, גנרלים ו'אנשים חשובים' אחרים, גורם ליצירת אזרחים סבילים, שאינם מודעים לכוחם, ואשר תמיד מחכים לאיזה מושיע - אלוהים או הנשיא הבא - כדי שיביא שלום וצדק". (הווארד זִין).
אליס ווקר, מחברת הרומן "הצבע ארגמן" ותלמידתו של זִין שהגדירה אותו בתור "המורה הטוב ביותר שהיה לי מעולם", מקריאה עיבוד של הנאום המפורסם "אני לא אישה?" שנשאה פעילת זכויות הנשים והשחורים סוג'ורנר טרות' ("אמת זמנית") בשנת 1851 - עשרים וארבע שנים אחרי ששוחררה מעבדות. (מתוך ערב הקראה מספרו המוכר ביותר של זִין, "היסטוריה עממית של ארצות הברית", שנערך בשנת 2006).
תרגום חופשי לעברית של הנאום:
"ובכן ילדים, במקום שבו יש כל כך הרבה רעש, המצב בוודאי לא טוב. אני חושבת שעם כל הדיבורים על זכויות של השחורים בדרום והנשים בצפון, הגברים הלבנים יהיו בצרות בקרוב. אבל על מה כל הדיבורים פה?
הגבר שם אומר שצריך לעזור לנשים לעלות לכרכרות, לשאת אותן מעל לשלוליות, ולדאוג שתמיד יישבו במקום הטוב ביותר. לי אף אחד לא עוזר לעלות לכרכרה, או נושא אותי מעל לשלולית, או שומר לי את המקום הטוב ביותר! והאם אני לא אישה?
הסתכלו עלי! תראו את הזרוע שלי! אני חרשתי, שתלתי, ואספתי תבואה למלא בה את האסם, ולא היה גבר שעשה זאת טוב ממני! והאם אני לא אישה? יכולתי לעבוד כמו גבר ולאכול כמו גבר- אם רק היה לי מספיק - וגם לספוג הצלפות שוט! והאם אני לא אישה?
הבאתי לעולם 13 ילדים, וראיתי את כולם כמעט נמכרים לעבדות, וכשבכיתי בדמעות של אם, אף אחד חוץ מישו לא שמע אותי! האם אני לא אישה?
ואז הם מדברים על הדבר הזה שנמצא בראש; איך הם קוראים לו? אינטלקט... מה הקשר בין זה ובין זכויות נשים או זכויות שחורים? אם לי יש ספל של רבע ליטר, ולך ספל של חצי ליטר, האין זה נבזי למנוע ממני למלא את הספל הקטן שלי?
והנה גם האיש הקטן שעומד שם מאחור וטוען שנשים לא יכולות ליהנות מאותן זכויות כמו הגברים, כי ישו לא היה אשה! מאין בא הישו שלך? מאין בא הישו שלך?! מאלוהים ומאישה! לגברים לא היה שום חלק בזה.
אם האישה הראשונה שברא אלוהים היתה חזקה מספיק להפוך את העולם על ראשו בכוחות עצמה, ודאי כל הנשים יחדיו מסוגלות להפוך אותו בחזרה ולהשיב את הסדר על כנו! ועכשיו שהן מבקשות לעשות זאת - מוטב לגברים שיניחו להן".
* * *
"היסטוריה עממית של ארצות הברית" זכה למחוות רבות בתרבות הפופולרית האמריקאית, החל מפרק של משפחת סימפסון בו נראית מארג' קוראת את הספר בעת לימודי הקולג' שלה, דרך הערצתו של וויל הצעיר לספר בסרט "סיפורו של וויל האנטינג", וכלה בהשראה לתקליט "נברסקה" של ברוס ספרינגסטין.
הספר אף עמד במרכזו של ויכוח סוער בפרק של הסופרנוס, שבו טוני, כרמלה ובנם אנטוני דנים בהיסטוריה של ארה"ב על פי ספרו של זִין.
תרגום הקטע מתוך סופרנוס:
כרמלה: אנחנו מדברים על כריסטופר קולומבוס.
אנטוני (מצטט מתוך הספר "היסטוריה עממית של ארה"ב"): "הם היו משרתים מצוינים. עם חמישים אנשים נוכל לעבד אותם".
כרמלה: לשעבד.
אנטוני: "לשעבד, ולגרום להם לעשות את כל מה שנרצה". זה לא נשמע כמו סחר עבדים?
כרמלה: לג'ורג' וושינגטון, אבי המדינה שלנו, היו עבדים.
אנטוני: מה הנקודה?
כרמלה: המורה שלו להיסטוריה, מר קושמן, מלמד את הבן שלך, שאילו קולומבוס היה חי היום הוא היה עומד למשפט על פשעים נגד האנושות, כמו מילושביץ' ב... אתה יודע, באירופה.
טוני: המורה שלך אמר ככה?
אנטוני: זה לא רק המורה, זו האמת. זה בספר ההיסטוריה שלי.
טוני: סוף-סוף אתה קורא ספר, ויש בו רק בולשיט. צריך להיכנס לנעליו של קולומבוס כדי להבין מה שהוא עבר. אנשים חשבו שהעולם שטוח, למען השם. ואז הוא עוגן באי עם חבורת פראים עירומים, זה דרש הרבה אומץ. אתה זוכר, כשהיינו בפלורידה? החום והחרקים?
אנטוני: כאילו צריך אומץ להרוג אנשים.
כרמלה: הוא היה קורבן של תקופתו.
אנטוני: מה זה חשוב? זה מה שהוא עשה.
טוני: הוא גילה את אמריקה, זה מה שהוא עשה! הוא היה חוקר איטלקי אמיץ. בבית הזה כריסטופר קולומבוס הוא גיבור. סוף הסיפור.
על תוקפנות והטבע האנושי: "מלחמות קדושות"
"אין דגל גדול מספיק כדי להסתיר את הבושה שבהרג אזרחים חפים מפשע".
במלחמת העולם השנייה התגייס זִין לחיל האוויר האמריקאי לתפקיד מטיל פצצות, ולקראת סוף המלחמה נטל חלק בהטלת פצצות נפלם על חיילים גרמנים שחיכו לסיום המלחמה ואזרחים צרפתים בעיירה רויאן בצרפת הכבושה. אולי בזכות ניסיונו כחייל, הוא טען תמיד כי חיילים אינם צמאי דם או משתוקקים לצאת למלחמות. נהפוך הוא, תוקפנות איננה חלק מהטבע האנושי אלא תוצר של תעמולה של ממשלות וענישה של סרבני גיוס.
באחת מהרצאותיו האחרונות, שנדמה כי ראוי לכל ישראלי לצפות בה, זִין בחן מחדש את הרעיון של 'מלחמות צודקות' - אותן מלחמות שנמצאות מעבר לכל ביקורת. בהרצאה הוא בחן באופן ביקורתי את שלוש "המלחמות הקדושות" בתולדות ארה"ב: המהפכה האמריקאית, מלחמת האזרחים ומלחמת העולם השנייה.
"כאשר מישהו אומר כי 'אסור לנו להיות מפולגים - כולנו חייבים להיות מאוחדים' הוא בעצם מתכוון לכך שכולם צריכים להיות מאוחדים סביב הרעיונות שלו".
רגעי קסם: שיחה עם ארונדהטי רוי
שיחה מופלאה של זִין עם הסופרת ההודית ארונדהטי רוי, מחברת הספר "אלוהי הדברים הקטנים", משנת 2003.
ציונות מול יהדות: "מדינת ישראל היתה טעות"
באחד הראיונות האחרונים שהעניק, לכתב העת היהודי-אמריקאי "מומנט", נשאל זִין אם לדעתו הציונות היתה טעות. תשובתו:
"כן, אני חושב שהקמת מדינה יהודית היתה שגיאה. אבל ברור שמאוחר מכדי לחזור לאחור. זו היתה טעות לסלק את האינדיאנים מאמריקה, אך מאוחר מדי להחזיר להם אותה. בזמנו, חשבתי שהקמת מדינת ישראל היתה דבר טוב. אולם בדיעבד, זה ככל הנראה היה אחד הדברים הגרועים ביותר שהיהודים היו יכולים לעשות. הם הצטרפו לטירוף הלאומני, לקו בכל הרעות החולות שיוצרת הלאומנות, ונעשו דומים מאוד לארה"ב - תוקפניים מאוד, אלימים וקנאים. בתקופה שליהודים לא היתה מדינה הם היו אזרחי העולם ותרמו לכל תרבות בה חיו ויצרו דברים נפלאים. יהודים היו ידועים בתור עם נעים הליכות ומוכשר. אני חושב שכיום ישראל תורמת לאנטישמיות. כך שאני חושב שהקמתה היתה טעות גדולה".
אנרכיסטים יהודים - יש חיה כזו
בימים שבהם אנרכיסטים מוכתרים השכם וערב כאויבי מדינת ישראל, היה זִין תזכורת נעימה לכך שמסורת האנרכיזם היהודי חיה ובועטת.
(קטע מתוך הסרט "דמוקרטיה לא בונים על גופות של מפגינים").
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה