שליטה נשית, איסלאם
גם באיסלאם ניתן למצוא דמויות נשיות חשובות, ואולם בחרתי להתמקד בשתיים שלטעמי משקפות אהבת שליטה.
פאטִמה בת מוחמד או פאטמה זהראא (606 או 614 – 632),
בתו של הנביא מוחמד מאשתו הראשונה ח'דיג'ה בנת ח'ואיליד. נחשבת לאישה הקדושה באסלאם השיעי. פאטמה נולדה במכה ב-606 (על פי המסורת הסונית) או ב-614 (לטענת השיעים). ב-624 היא נישאה לבן דודו של אביה, עלי בן אבי טאלב, ב-625 ילדה את האימאם השיעי השני חסן בן עלי, ב-626 את האימאם השלישי חוסיין בן עלי, ולאחר מכן ילדה את הבנות זינב ואום-כולתום (הקרויות על שם אחיותיה). על נסיבות מותה ב-632 יש מחלוקת בין השיעה לסונה (ראו בהמשך). מורשתה בקרב המוסלמים המוסלמים מחשיבים את פאטמה כבת, אם ואישה אוהבת, אישה נדיבה שחייתה בפשטות, מוסלמית אדוקה ומודל לחיקוי עבור כל אישה מוסלמית. מספר חדית'ים (אוסף של הלכות, אגדות, סיפורים אודות מוחמד ודרך חייו, וכן אמרות וציטטות המיוחסות לנביא) המקובלים על שני הפלגים המוסלמים מוכיחים כי פאטמה הייתה קרובה לנביא מוחמד, סייעה לו ותמכה בו רבות, בתקופה שבה נרדף על ידי הערבים, שסירבו לקבל את האסלאם. חדית' המקובל על שני הפלגים מצטט את מוחמד באומרו: "פאטמה היא חלק ממני, וכל מי שגורם לה לכעוס, מכעיס גם אותי". בניה של פאטמה, חסן וחוסין היו אף הם אהובים מאוד על סבם. המוסלמים גם מכבדים את פאטמה כחלק ממשפחתו הקרובה (אהל אל-בית) של מוחמד. המוסלמים מסכימים על פרטים בסיסיים אלו, אולם אין הסכמה בין השיעה לסונה (שני הפלגים המרכזיים באיסלאם)על קורות חייה ונסיבות מותה. הסיבה לשוני בין הסונים לשיעים נובעת מהסוגיה הטעונה של שאלת ירושת מוחמד. הסונים טענו כי היורש הראוי הוא אבו בכר, שמוחמד היה חתנו (כלומר, אבו בכר היה אביה של אשת מוחמד, עאישה), ואילו בראיית השיעים הח'ליף (מחליף) למוחמד צריך היה להיות בן דודו וחתנו, עלי בן אבו טאלב. השיעים על כן, מרוממים את פאטמה למעמד של כמעט-קדושה וצדיקה, מאחר שהיא מהווה קשר בין עלי למוחמד. כל מנהיגיהם (האימאמים) של השיעים לאחר עלי, היו מצאצאיה של פאטמה (כלומר מצאצאיו של מוחמד), החל מחסן וחוסיין. השליטים הסונים נחשבו ללא לגיטימיים בעיני השיעים, ובראייתם - רק יוצאי חלציו של מוחמד הם יורשים ראויים למוחמד (ולא כל בני שבט קורייש כפי שטוענים הסונים). פאטמה לא שרדה זמן רב לאחר מותו של אביה, התקופה נעה על פי המקורות השונים בין חודש אחד לשישה. לטענת מספר רב של מקורות שיעים, לפני מותה, פאטמה ביקשה מבעלה כי יבצע את טקסי ההלוויה, שאלו שגרמו לה לאי נחת לא ישתתפו בהלוויה, ושגופתה תיטמן בבית הקברות בלילה. השיעים מאמינים כי פאטמה מתה בגיל 18 במדינה, ומותה גרם לבעלה צער רב. בסופו של דבר, בהתאם לסעיף בצוואתה של פאטמה, עלי נישא לאישה אחרת, על פי בחירתה, כדי שילדיה יזכו לטיפול הראוי. לאחר מותה, עלי חידש את התביעה לנכסיה של פאטמה, אך נדחה שוב על ידי אבו בכר.
עאישה (613-678), אשתו השלישית של הנביא מוחמד. ידועה באסלאם כ"אם המאמינים".
עאישה נולדה במכה למשפחה משבט קורייש, בתם של אבו בכר ואם רומאן. עאישה יועדה להינשא למקורב של אביה, בנו של ראש שבט נופל, שנתן חסות למוחמד, אך מחשש האם כי בנה התאסלם בוטלו האירוסין והיא התארסה עם מוחמד בשנת 620, בגיל שש. על פי ההיסטוריון אלטברי החתונה הצנועה לא שינתה הרבה והיא נשארה לגור עם משפחתה עד הגעתה לבגרות מינית (יש הסוברים גיל תשע). היא נישאה למוחמד לאחר ההג'רה (הגירה) בשנת 622. לאחר מותו, ירש אביה את מקומו כמנהיג פוליטי ודתי, והיה לח'ליף (שליט) הראשון בהיסטוריה של האסלאם. עאישה לא הייתה ביחסים טובים עם עלי בן אבי טאלב, חתן הנביא והח'ליף הרביעי. ישנה סברה שהסיבה לכך שעלי טען שבזמן היעלמותה של עאישה היא נאפה מכיוון שבזמן אחד ממסעותיה המשותפים עם מוחמד ומאמיניו, חמקה עאישה באחת החניות להתפנות לצרכיה, ועם חזרתה למחנה חיפשה את המחרוזת שאבדה לה. משום משקלה הקל, נושאי האפיריון לא שמו לב להיעדרה. היא המתינה עד בואו של צפואן אבן מועטל, צעיר שהכיר את עאישה, ולאחר שכיסתה פניה עלתה על הגמל. השניים הדביקו את השיירה עוד לפני שחשו בחסרונה. מקרה זה גרם לשמועה כי עאישה נאפה. עאישה שלא ידעה על השמועות חלתה ואף הבחינה שמוחמד נוהג בה בקרירות וריחוק. מוחמד היה אובד עצות ולא ידע אל מי לפנות, כי אל אבו בכר לא יכול לפנות כי הרי הוא אביה של עאישה ועומר מקפיד מאוד בענייני נשים. כששאל את עלי, ענה "נשים יש בשפע, אתה תמיד יכול להחליף אותה באחרת". עאישה מעולם לא סלחה לו על כך. לבסוף ניגש מוחמד לעאישה והפציר בה להודות בחטאה - אם חטאה, והאל יסלח לה. עאישה בת הארבע עשרה השיבה כי לא תודה על דבר שלא עשתה. מוחמד קיבל את גרסתה בעקבות נבואה מאללה שהיא חפה מכל פשע. המקרה הוכיח שעאישה אישה גאה ואמיצה. ישנו מקרה בו עאישה נכשלה בלשונה בו כינתה את ח'דיג'ה, אשתו הראשונה של מוחמד, "זקנה חסרת שיניים", דבר שהיה למורת רוחו של מוחמד. עאישה נחשבת ל"אישה האהובה על הנביא" בין השאר מכיוון שמוחמד קיבל יותר מתנות ביום בו היה תורה להיות איתו, התגלויות היו מגיעות בימים שהיה איתה. כמו כן, ברגעים האחרונים של חייו, על פי אבן אסחאק, מוחמד הוביל את החאג' בפעם האחרונה וביקש משמונה נשותיו לתת לו רשות להישאר עם אשתו עאישה עד למותו. מוחמד מת כאשר ראשו על ברכיה, ונקבר בחדרה של עאישה. עאישה הייתה לדמות חשובה בתחום הפוליטי, ובשנת 656 אף הנהיגה מרד נגד עלי. בעקבות רצח הח'ליף השלישי עות'מאן בן עפאן, התמנה עלי לח'ליף. על אף שלא היה לו קשר ישיר לרצח, התקבלה מנהיגותו באופן חלקי. עאישה טלחה וזובייר (שני האחרונים היו חברים בשורא) נסוגו למכה, וקראו תיגר על מנהיגותו. השלושה עברו לצברה תוך גיוס כוחות נוספים. באוקטובר 656 עזב עלי את מדינה, שהייתה עד אז בירתו, ועבר לכופה שם התקבל בקול תרועה. לאחר מכן הגיע עם כוחותיו לבצרה, שם הביס את מתנגדיו ובהם עאישה בקרב שנודע בשם "קרב הגמל", משום שהקרב היה סביב הגמל עליו רכבה עאישה. בעקבות קרב זה הוגלתה עאישה למכה. עאישה היא המקור לחלק ניכר מכתבי החדית', המספרים על קורותיו והלכות חייו של מוחמד. לדוגמה, אבן אסחאק מצטט מסורת מפי עאישה המבהירה שמסע הלילה והעלייה לשמים של מוחמד היו חוויה רוחנית בלבד. עאישה, ככל נשותיו של מוחמד, לא התחתנה בשנית לאחר מותו. |
