בד בבד עם אמצעי החימום החדשניים להתגוננות מפני הטמפרטורות הנמוכות, יעילותן של השיטות המסורתיות להתמודדות עם הקור אינה עומדת בספק ■ בעוד הטמפרטורות בחוץ צונחות, "יתד נאמן" עם כמה טיפים עתיקים ממדבריות הנגב וממזרח אירופה, חלקם פופולארי ויעיל עד היום, להגנה מפני הקור הצורב ■ מדורה, צמר כבשים, פרוות, חליטות צמחים, משקאות חריפים וקמינים בוערים, הם מקצת הדוגמאות הישנות והטובות ■
אף על פי שבושש לבוא, החורף כבר כאן עמנו מזה שבועות ארוכים. פה ושם הימים חמימים, אולם הלילות תמיד קרים. הקור החורפי, ההולך ומתעצם בימים אלה, מצריך, מטבע הדברים, אמצעי התגוננות כדי לשמור על מידות החום התקינות של הגוף. בעידן של היום, קיימות דרכים חדשניות ומשוכללות לחימום. אך למרות הטכנולוגיות המתקדמות, שמתעדכנות משנה לשנה, לא נס ליחם של אמצעי החימום העתיקים. ברחבי העולם, בהתאם לארצות המוצא, לעדות ולעמים שונים, התפתחו לאורך ההיסטוריה מסורות שונות באשר לאופני החימום בחורף. את חלקם אנו מכירים מסבא וסבתא, או מאבא ואימא; על אמצעי התגוננות אחרים קראנו או דווחנו. ברובם ככולם, יש תועלת ניכרת, מבלי לזלזל במודרניזציה.

"מדורה במדבר"

לו נפליג למחוזות אחרים, למדבריות הנגב ולקור העז השורר שם בלילות החורף (ולא רק בהם), נוכל להתרשם מהדרכים המקוריות של הבדואים, באמצעותן הם מתגוננים מפני הקור החודר. ״אחד האמצעים המסורתיים העיקריים של הבדואים להתחמם ולהגן על הגוף מפני הקור הוא הדלקת מדורה גדולה״, מספר לנו שייח׳ עאקל אל אטרש, ראש השבט הבדואי אל- אטרש שמקום מושבו בנגב. ״מדליקים מדורה גדולה, במקום שנחפר במיוחד ומיועד עבורה, וכל המשפחה יושבת סביב המדורה כדי להתחמם. את המדורה ממקמים במרכז החדר או האוהל, וכך היא מחממת את כל האזור״.

לדברי עאקל אל אטרש, כיום, המודרניזציה חדרה גם לשבטים הבדואים ובדרך כלל כבר לא נעשה שימוש בחימום המסורתי המתואר לעיל: ״בעידן של היום, אנחנו משתמשים בעיקר בקמיני מתכת מיוחדים, שאנחנו מתקינים בחדר המשפחתי. אלה תנורים גדולים, המשמשים גם לבישול קפה ולאוכל, עם ארובות בראשם. אפשר להגביר או לעמעם את האש לפי הצורך, ויש להם אפקט חימום גדול מאוד. ברוב המקרים, הקמין הזה מחליף את המדורות״.

"צמר כבשים וחליטות צמחים"

ובמה עוד נעזרים שוכני המדבר כדי להימלט מציפורני הקור? שייח׳ אל אטרש: ״מאוד נפוץ אצלנו שימוש בצמר כבשים כדי להתחמם. כיום, חומרים תעשייתיים מחליפים על פי רוב את הצמר המקורי, כולל אצל חלקנו. אבל הצמר, מי שמודע ליעילות שלו, יודע שאין לו תחליף. הוא מחמם את הגוף בצורה טובה הרבה יותר, וטוב במיוחד לילדים בכך שהוא מסייע לשמור על טמפרטורה יציבה ותקינה של הגוף. צמר הכבשים הוא גם חומר בריא. בנוסף לכך שהוא מגן מפני הקור, אנחנו נוהגים להשתמש בו גם כטיפול לשלשולים. ילד שסובל משלשולים, עוטפים לו את הבטן וסביבותיה עם בד מצמר כבשים, וזה עוזר. התחליפים השונים שקיימים כיום בשוק לא מסייעים נגד הקור כפי שעושה זאת צמר הכבשים״.
טיפים נוספים מהמדבר נוגעים לשתייה: ״בימים הקרים, אנחנו מרבים להרתיח את החלב״, מסביר עאקל אל אטרש. ״אין הכוונה שאנחנו שותים אותו דווקא רותח. גם לאחר שהוא מצטנן, עדיין ההשפעה שלו על הגוף טובה יותר והוא מסייע להתחמם״. גם התה הבדואי המפורסם מהווה מרכיב חשוב בהגנה מפני הטמפרטורות הקרות. אל אטרש: ״בחורף, אנחנו מרבים לשתות את תה הצמחים שאנחנו רוקחים בעצמנו. מלבד שתיית תה בכמויות גדולות יותר מהרגיל, יש גם סוגים מיוחדים של עשבים שאנחנו עושים בהם שימוש בעיקר בחורף, מכיוון שהם תורמים עוד יותר לחימום הגוף. דוגמאות לצמחים אלה, הן: צמח המרווה, בבונאז׳ ובעיסראן-צמח מיוחד מאוד שלא צומח בכל מקום ובכל זמן. הוא גדל בעיקר בנגב הדרומי, בוואדיות, לאחר שיטפונות. קוטפים אותו במרץ-אפריל ואז שומרים, ומשתמשים בו בחורף״.

לשבטי המדבר יש גם אמצעי טיפול למי שסובלים ממכת קור, כפי שמתאר עאקל אל אטרש: ״במקרים של מכת קור, אנחנו מסייעים לנפגע באמצעות מרקחות צמחים מיוחדות. אנחנו משקים אותו בצמחים, ועוטפים את גופו בצמר כבשים, שמאזן את טמפרטורת הגוף שלו ושומר עליה לאחר מכן ביציבות. לאורך שנים רבות, הטיפול הזה משפיע בצורה טובה והוא יעיל מאוד״.

"חוטבים עצים ומחממים"

מסתבר, שיש שיטות ודרכי התמודדות בעלי מכנה משותף בין שבטי ערב לבין, להבדיל, אבותינו ואבות אבותינו באירופה צרובת הקור משכבר ימים. המבוגרים שבינינו, בעיקר מקרב יוצאי אירופה, בוודאי נזכרים בערגה, בימי החורף הקרים והסוערים, בקמין הגדול שהיה ממוקם בחדר המגורים שבבית. בעוד הגשם היה מידפק על קירות וחלונות הבית, והכפור היה עוטף את העולם החיצון במעטפת סמיכה ושבירה, בחדר המגורים היה חמים ונעים. שלהבות עליזות ריצדו בקמין, שבכוח חומו הפך לאבן השואבת את דיירי הבית להתקבץ יחדיו. גב׳ בתיה שוורץ, יוצאת רומניה, נזכרת בערגה בקמין הביתי החמים: ״כדי להפעיל את הקמין, שבימי החורף היה דולק למעשה עשרים וארבע שעות ביממה, היינו צריכים לחטוב עצים, שהזינו את האש״.
״אני זוכרת כיצד אבי היה יוצא בשעת בוקר מוקדמת, כפעמיים בשבוע, כדי לחטוב עצים ביער שהיה סמוך לבית שלנו. מלאכת החטיבה לא הייתה קלה, אך היא הייתה הערובה היחידה לכך שיהיה לנו חימום בחורף. היו משפחות שיכלו להרשות לעצמן לשכור משרת גוי, שיעשה בין השאר את מלאכת החטיבה. למרבה הצער, היו גם משפחות שבקושי הצליחו להשיג עצים לחימום. אך ככלל, כדי להתחמם בחורף, כולם נזקקו לעצים״. גב׳ שוורץ ממשיכה ומוסיפה פרט נוסף ומעניין, שאפיין ככל הנראה את התנהלותן של רוב המשפחות היהודיות במזרח אירופה: ״בה בעת שהאח שימש לחימום הבית, הוא שימש גם לבישול ולאפייה. מעליו, היו מעין כיריים, כלי פח שמזכיר את מה שמכונה כיום מנגל, ועליהן אמי הייתה מבשלת את האוכל. בישול האוכל על הקמין היה בבחינת ערך מוסף לאוויר ולאווירה בבית. החום שהפיץ, יחד עם ריחות הבישול הנעימים שנדפו ממנו, הפכו את הקמין למרכז הבית. זה היה חימום ׳עם אופי׳, ערך מוסף של נעימות ונינוחות״.

"פרוות וצמר"

החימום בתוך הבית פנימה, עד כמה שהיה יעיל ונעים, לא פתר כמובן את בעיית הקור שבחוץ. להיפך. יציאה מבית מחומם בבת אחת לקור הצורב בחוץ, הייתה כרוכה בקושי לא מבוטל. כדי לספק מענה הולם לשמירה על חום הגוף במהלך השהייה מחוץ לבית, היו לובשים בגדים חמים מאוד. גב׳ שוורץ מספרת, כי החומרים העיקריים ששימשו כמרכיב לבגדים ולאביזרי לבוש בחורף באזור מגוריהם, היו צמר ופרווה. הצמר שימש לבגדים הרגילים, ופרווה נוצלה לייצור כובעים, מגיני אוזניים ומעילים: ״בכל פעם שהיינו יוצאים מהבית, נראינו יותר כיצורים מוזרים עטופים בשכבות ומכוסים בכובעים ובמגינים. עד היום אני זוכרת שאמי הקפידה מאוד שננעל נעליים חמות. היא הייתה חוזרת ואומרת לנו, שהמפתח לכך שיהיה חם בכל הגוף הוא שמירה על חום הרגליים״. ״היינו נוהגים לנעול מנעלים שהיו משהו שבין נעליים למגפיים. מין נעל גבוהה למדי, שהפנים שלה היה פרוותי ומחמם. למרות הסרבול שהיה כרוך בלבישת הבגדים החמים, הוא היה שווה. בלי להגזים, כיום אני חשה יותר בקור מאשר בימי החורף הקרים ביותר ברומניה. ברור שגם הגיל עושה את שלו. אך אין לי ספק שגם הרמה
של הביגוד משפיעה. בארץ אין מספיק מודעות כיצד להתמודד עם הקור. גם אם לא צריך בגדים חמים כמו שנזקקנו להם בחוץ לארץ, עדיין הביגוד שאנחנו משתמשים בו, אינו נותן מענה מספיק לקור הארצישראלי. עד היום שמורים עמי בארון מספר פריטי לבוש, שגם אם הם כבר לא מחממים אותי בחוץ, הם מביאים להרבה חום בלב״.

"מזונות עתירי שומן"

מלבד חימום בבית וביגוד חם בחוץ, כמו היום, גם התזונה היוותה מרכיב חשוב בהגנה על הגוף מפני הקור. אולם בעוד שכיום נזהרים מלאכול כמויות גדולות מדי של מזון עתיר שומנים, מחשש לנזק שייגרם לגוף, הרי שבעבר פחות הקפידו על כך. בין אם מחוסר מודעות, ובין אם האוכל השומני של פעם, יחד עם מאכלים אחרים, בריאים, והתנהלות שונה בכלל, היה פחות מזיק מהאוכל השומני כיום(מה גם, שאף כיום, במדינות קרות מאוד, נהוג לצרוך כמות גבוהה יותר של מזונות שומניים יותר מכפי שאנחנו רגילים. בארצות קרות, הגוף זקוק לשיעור גבוה יותר של שומנים כדי להתמודד עם הטמפרטורות הנמוכות).

מכל מקום, כאמור, מאכלים עתירי שומן היו מאכל רצוי מאוד בחורף. אכילת שומנים מאיצה את החימום הפנימי של הגוף למשך שעות ארוכות. מסיבה זו, בקיץ ממעטים באכילה של מאכלים כאלה, שמכבידים מאוד על הגוף בהתמודדותו עם מזג האוויר החם ממילא. באירופה, בעיקר במזרחה, נהגו גם לאכול מאכלים המורכבים מפחמימות, שגם הן ידועות כמחממות. כמה מהמאכל-ים הללו הפכו ברבות הימים למאכלים מסורתיים, המהווים חלק בלתי נפרד מהמטבח הישראלי המורכב ממאכלים ממגוון רחב של ארצות. הפירה, למשל, הוא מאכל אירופאי לכל דבר, שהביאו עימם העולים ארצה. כמוהו, היו עוד סוגים שונים של מאכלי פחמימות, שבחורף, לפחות אחת ממטרות האכילה שלהם הייתה לחימום.

"משקאות חריפים"

בנוסף למזון, גם מקומה של השתייה לא נפקד. מלבד שתייה חמה, כגון: כוסות תה או מים חמים בלימון, למשקאות אלכוהוליים היה גם כן תפקיד מסוים במאמץ לשמור על חום הגוף. ככלל, שתייה של משקה אלכוהולי הייתה רק בבית פנימה. כלומר, כשחוזרים מן הקור הביתה, ולא כשיוצאים אליו, מטעמי בריאות כנראה. הרכיבים של משקאות האלכוהול היו שונים ממשקה למשקה, ומשתנים גם מארץ לארץ. ברומניה, למשל, כפי שמספרת לנו גב׳ שוורץ, היו שותים מפעם לפעם משקה שנקרא: ״צוויקה״. ״משקה הצוויקה היה מעין סוג של סליוואוויץ, גם הוא לא משקה מוכר בייחוד״. בהונגריה, נהגו לשתות את הסליוואוויץ, ברוסיה־ וודקה, וכן הלאה.

בשורה התחתונה, אמצעי החימום המסורתיים של אבותינו, ולחילופין: של עמים אחרים, עקרונותיהם מלווים אותנו גם כיום. על אף ההתפתחות הטכנולוגית שיצרה עוד דרכי חימום רבות ומגוונות, אותם אמצעי חימום עתיקים מוסיפים לשמש אותנו נאמנה גם בימינו. חלק ניכר מהחידושים בתחום החימום הוא משמעותי מאוד, ומסייע בהתגוננות מפני הקור. אולם בסך הכל, אין תחליף אמיתי לשיטות העתיקות והטובות. כפי שציינה גב׳ שוורץ: ״זה היה חימום עם אופי״.