מדורים שמעניקים תזכורות היסטוריות לאירועים מן העבר, מתפרסמים מדי פעם בעתונות, כמו המדור ״היום לפני 60 שנה״, שמדווח על אירועים שונים שהופיעו בכותרות החדשות באותם ימים. עיתון ״הארץ״ פירסם במדור זה השבוע ידיעה על הטקסים שנערכו בחורף תשי״א, להענקת ״פרס הילודה״, לנשים שזכו לגדל משפחות ברוכות ילדים.

נשים שילדו עשרה ילדים לפחות, קיבלו אז ממי שהיה ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, מכתב ברכה אליו צורף צ׳ק בסך 100 ל״י, ״פרס ילודה״. לאמהות איחל ראש הממשלה דאז לגדל את בניהן ״לתורה, לעבודה ולמעשים טובים למען המולדת והאומה״ - אמירה שיסודה בברכה היהודית המו-כרת, אך סולפה ו״נוסחה מחדש״ בהתאם לרוח הלאומיות החילונית. (אגב, באותם ימים התפתח ויכוח האם יש להעניק את הפרס גם לישראליות ערביות; שהרי מטרתו המוצהרת היתה עידוד ילודה אשר תמלא את החלל הגדול שהותירו אחריהם שישה מיליון יהודים שנספו בשואה. היו גם שטענו שריבוי האוכלוסין אצל הערבים אינו זקוק לתמריץ; אבל בן גוריון החליט, כי על אף שהמטרה המוצהרת לעודד את הגידול בציבור היהודי, הפרס יוענק לכל האמהות שהן אזרחיות בישראל).

העתון ציין, כי במהלך שנות ה-50 חילקה הממשלה כ-3,000 פרסי עידוד ילודה לנשים יהודיות וערביות, אמהות לעשרה ילדים ומעלה. אך ב-24 בינואר 1960, אחרי שהתקבל התיקון לחוק לביטוח לאומי המעניק מענקים חודשיים למשפחות ברוכות ילדים, החליטה הממשלה לבטל את פרס הילודה. ״יוצא שבעד הילד העשירי מקבלת המשפחה יותר מאשר המענק המיוחד״, דיווח ״הארץ״.

■ ■ ■

התופעה שבה השלטון הרשמי מברך ומעודד משפחות ברוכות-ילדים, נשמעת כיום מוזרה וחריגה, שכן המדיניות הממשלתית הרשמית הנוכחית מבקשת להתנכר ככל האפשר לאותן משפחות ברוכות ילדים. עוד זכור הקיצוץ האכזרי שנעשה בקצבאות הילדים, וזאת מתוך מדיניות רשמית
וכוונה זדונית, שביקשה להפוך את המשפחות הגדולות כתופעה ״בלתי לגיטימית״ במדינת ישראל. אז, במדינת ישראל הצעירה, הבין ראש הממשלה הראשון, כי יש להעניק ״פרסי ילודה״. לימים, כאמור, אף קיבל הנושא תמיכה מסודרת וממוסדת בדמות קיצבאות הילדים ששולמו ע״י הביטוח הלאומי, שהלכו וגדלו בהתאם לגודל המשפחה, כדי לעודד משפחות ברוכות ילדים. אך לאחר שהתברר כי מרבית המשפחות ברוכות הילדים נמנות על הציבור החרדי, החליטו פקידי האוצר ופוליטיקאים שונים לעבור ממגמה תומכת למגמה עויינת.

העוול נמשך עד עצם היום הזה. גם כאשר המדינה נהנית משיפור ניכר במצב התקציב הממשלתי, כפי שדווח לאחרונה, איש ממקבלי ההחלטות אינו מעלה בדעתו לנצל את העודף התקציבי הגבוה לחיזוק השכבות החלשות, ולכל הפחות להחזרת קיצבאות הקיום שנעשקו בשנים האחרונות מרבבות משפחות ברוכות ילדים, בטענה שיש למנוע את ״התמוטטות הכלכלה״ ו״הגירעון בתקציב״.

בעבר כבר צויין, כי לדידנו מדובר לא רק בצורך חומרי, אלא בענין עקרוני. שהרי, כידוע, אלה שיזמו את הפגיעה האכזרית, עשו זאת מתוך ״אידיאולוגיה״ סדומית שמבקשת לדכא משפחות ברוכות ילדים בכלל ואת המשפחות התורתיות בפרט. מדובר באנשים שאינם יכולים להשלים עם הריבוי המבורך בציבור החרדי ועינם צרה בכל תינוק שנולד למשפחה הדבקה בתורה ובמורשת אבות. את קנאתם הם עוטפים בנימוקים ״כלכליים״ שונים ומשונים, אך מתקשים להסתיר את הנקודה האמיתית המטרידה את מנוחתם: ״פן ירבה״.

כידוע, מדיניות אטומה זו מנוגדת גם למה שמקובל ברבות ממדינות אירופה, שם ממשיכים השלטונות לעודד את הילודה עד עצם היום הזה, ומעניקים סיוע כספי משמעותי והטבות שונות למשפחות ברוכות ילדים. הגישה שמבטאת יחס של ״אנטי״ לכל תופעה של משפחה יהודית גדולה ומבורכת, מבטאת עוד פן מכאיב של ההתדרדרות הערכית הפוקדת את המנגנונים הרשמיים במדינת ישראל.