אחרי שהורדתי את הבת שלי בבקר בגן, נכנסתי לאוטו והעברתי בצעד חריג את הדיסק של אמדורסקי לטובת חדשות בגל"צ. עשיתי זאת כי כבר יומיים אני מסתובב בתחושה שאנחנו בתחילתה של מהפכה אשר מזכירה בעוצמותיה את נפילת החומה, רק שהפעם עושים זאת שכננו שכולנו חונכנו שכנראה דמוקרטיה לא מתאימה להם...

בכל מקרה ברדיו ליהג לו רזי ברקאי בדברי תוכחה כלפי המזרחנים, הפרשנים, האקדמאים, המודיעין ומי לא, ודרש מהם קצת צניעות. המונולוג שלו שיעשע אותי עד שיד ימין באופן אוטומטי החזירה אותי לאמדורסקי שאיכשהו התחמק מדברי הביקורת של ברקאי.

לאחר מכן ראיתי לינק אצל חבר שלי בפייסבוק להרצאה הנפלאה של סטיבי ג'ובס מלפני כמה שנים כאשר הוא קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מסטנפורד, למי שלא ראה אז אני כמובן ממליץ בחום, אבל חשבתי על המונח Connecting the dots שג'ובס מדבר עליו ברמה האישית בהקשר רחב יותר.

ג'ובס טוען שיש ארועים  קריטיים בחיים שיכולים להתפרש בצורה שלילית או חיובית, אולם רק בדיעבד ניתן לחבר את הארועים הללו (לחבר את הנקודות) ולהבין את טיבן ומשמעותן, כאשר הוא מביא כדוגמא מחייו את הפיטורים שלו מאפל בשנות השמונים כארוע שרק בדיעבד היה מכונן לחייו הנוכחיים.

אם נסתכל על הנקודות של גל המהפכות הנוכחי (שבתחושה שלי אנחנו רק בתחילתו) הרי שאין בכלל סיכוי לחבר את הנקודה של מוכר הירקות בטוניסיה שהצית עצמו מול בניין העירייה לאחר שפקחים החרימו לו את הסחורה, להצלחת המהפיכה שם תודות לרשתות החברתיות, ולארועים הנוכחיים שעוברים על שכנתנו מדרום. כל התיימרות שכזו נידונה לכישלון. ניתן לחבר את הנקודות רק בדיעבד, וזה בסדר גמור, באמת. וכנראה שהיו עוד כמה נקודות לפני ויהיו אחרי שרק בעתיד נדע לחבר אותן.

אבל מכיוון שאופיינו מתקשה לקבל את המסקנה הזו של חיבור הנקדות בדיעבבד, לפחות כדאי להחליף את הפוקוס מפרשננו שמקשקשים ללא הרף על סכנת האחים המוסלמים, למומחים בנושאי תרבות ושיווק שבמבינים איך סרט מטופש ב-Youtube' או משחק אינפנטילי ב- App-store יכולים לצבור מיליוני מעריצים בזמן קצר.

הדינמיקה הזו היא הרבה יותר דומה למה שמתרחש כעת מאשר הפיכות באירן של שנות השבעים או של אסד האב באמצע המאה הקודמת.

ובאשר לדאגות מבית שמפריעות לנו לראות את התמונה הרחבה, הרי נותר לי לשאול שאלה אחת: אתם באמת חושבים שהמפגינים יחליפו עריץ נוכחי בעריץ אחר?