והנה שוב פעם אנחנו מוצאים עצמנו מופתעים, אני חושב שהיגיע הזמן להקים ועדת חקירה ממלכתית על מחדלי המודיעין שפעם אחר פעם לא מכזיבים, ותמיד אנחנו מוצאים עצמנו אל מול מציאות משתנה, רגע אחד מאוחר מידי.

מדהים כל פעם מחדש לראות, איך אין אצלנו אנשים שיודעים לנתח בצורה שכלתנית את הסביבה בה אנו חיים, יש לנו פקולטות למזרחנות למכביר, מאות פרשנים לעניני ערבים בתקשורת, ובצבא,גופי מודיעין, מוסד,שב"כ,אמ"ן, וכולם כאחד הופתעו ממה שמתרחש במצרים, לדעתי כולם כולל כולם, צריכים להניח את המפתחות וללכת הביתה, לא היום אלא אתמול, ויפה שעה אחת קודם.

הרי שנאה כזו לשליט, מן הסתם לא נולדת סתם, להוציא עשרות אלפים לרחובות במדינה שחיה בשלטון דיקטטורי זה לא ענין של מה בכך, הלוא סביר להניח שהשנאה הזאת נבנתה עם השנים, ורק הלכה והתעצמה, תחושות המרמור והכעס לא נבנו ביום אחד, אז איך לכל הרוחות לא היה אדם אחד שיכל לזהות את מה שקורה בשטח, ואת עוצמת השנאה כלפי השלטון, עד יציאת אלפים לרחובות ללא פחד ומורא מהצבא והמשטרה שכידוע במוחוזותינו לא בוחלים באמצעים לפיזור הפגנות ופיזורן.

כך טעינו במלחמת יום הכיפורים כאשר כל הסימנים העידו על כך, כולל מידע שהיגיע על יום ושעת המלחמה, כך קרה בהפיכה באיראן ועליית הפונדמליסטים שם בראשות חומייני והפיכת איראן ממדינה מערבית למדינה איסלאמית חשוכה וקיצונית, כך קרה בלבנון שמרוב התעסקות עם אש"ף ופת"ח והענין הפלשתינאי שם, חיזקנו ועודדנו את אמ"ל שלימים יצר את הפלג הקיצוני החיזבאללה, והבאת איראן לגבולנו הצפוני, אינתיפאדות בשטחים שמזריקת אבנים היגיעו לנשק חם שהועבר על ידינו לפלשתינאים, וטרור המתאבדים שזרע כאוס במדינה, מהומות אוקטובר 2000 של ערביי ישראל, התמורות החלות בטורקיה שאט אט גולשת לזרועות האיסלאם תוך שימוש בנשק צה"לי מתקדם, נפילת טוניס שמקיימת קשרים לא רשמיים עם ישראל עד אתמול,ואפקט הדומינו שגורם להתמוטטות המשטר במצרים וכנראה שזו לא הקובייה האחרונה וירדן וסוריה הן הבאות בתור.

הלוא גם בירדן וגם בסוריה שולט מיעוט על רוב, בירדן מיעוט האשמי ששולט על רוב פלשתינאי, ובסוריה מיעוט עלוואי ששולט על רוב סוני, כמה זמן נראה לכם שאותו רוב ימשיך לשבת בשקט ויתן לאותו מיעוט להתעמר בו? אותו הדין לגבי סעודיה שמשפחת אל סעוד מחזיקה בשלטון בכוח הזרוע כאשר מאות שבטים אחרים מחכים בפינה לרגע הכושר בו תוצא אותה  חמולה להורג.

היום כאשר ברור לכל בר דעת ששלטונו של מובארכ היגיע לסוף דרכו, לא מחר אז ביוני לכל המאוחר, אבל זה הסוף, והסוף הזה הופך להיות מאד מאד בעייתי לנו בישראל, כי באופוזיציה המצרית אין ולו אחד שהוא פרו ישראלי, נהפוכו, האופוזיציונר הידוע יותר ברדעי היה עד לא מזמן יו"ר הוועדה לאנרגיה גרעינית, אותו ברדעי ניסה להוביל קמפיין נגד ישראל וענין הגרעיני שלה, והכנסתה בכוח לביקורת על הכורים שלנו, כאשר לא פעם הוא ניסה להכפיף את זה לענין האיראני, וכמובן שיש את האחים האיסלאמים שזה כבר אופרה אחרת והבעייתית ביותר לישראל, המקבילה של חמאס בעזה.

ומנגד עומדת ארה"ב, שכדרכה בקודש מפקירה את אלה שעד אתמול היו נאמנים לה, הפעם הם הפקירו את מובארכ מוקדם מהצפוי, אולי לקח מהמקרה האיראני בו הם המשיכו לתמוך בשאח האיראני עד הרגע האחרון, ועל כך לא נסלח להם עד היום הזה, וכרגיל הם ממשיכים לעשות את כל הטעויות האפשריות, מצד אחד מכריזים שצריך לתת לעם לומר את דברו, ולתת לו יותר חופשיות ודמוקרטיה, ושוכחים שבפעם האחרונה שהם עשו זאת ברשות הפלשתינאית קיבלנו את החמאס בבחירות דמורטיות וחופשיות, ומצד שני הם יודעים שהתוצאות של אותה דמוקרטיה, תהיה הרבה הרבה פחות נוחה לנו ולהם גם יחד.

אצלנו כרגיל כבר מתחילים הרומנטיקנים לפנטז על דמוקרטיה בעולם הערבי, אותה דמוקרטיה שתפתח את הדלתות והשערים לעולם כולו, משהו מעין התקוממות עממית כנגד שלטון עריץ, וסביר להניח שחלקם אף היו מוכנים לאמץ את המודל הזה בישראל ע"מ לגרום לנפילת ממשלת הזדון הימנית לשיטתם, הם רק שוכחים שאותו שלטון עריץ היה זה ששמר על השלום הזה 30 שנה, ואחריו אנחנו כבר לא בטוחים מה יהיה ואיך יהיה, והעתיד לוט בערפל, דבר אחד ברור בבחירות דמוקרטיות האחים המוסלמים יהיו כוח משפיע בפרלמנט, כוח של לפחות 40% עד 50% מהמושבים, להחלטות שיתקבלו שם תהיה השפעה ישירה על השלום עם ישראל, שאם עכשיו הוא צונן, לאחריו הוא כבר יהיה קפוא אם בכלל, הסיכוי שסטי"ל ישראלי יעבור בתעלת סואץ הוא שווה ערך לפתיחת  הר הבית ליהודים, מניעת הכנסת אמל"ח לחמאס יענין אותם כשלג דאשתקד, וגם הנפתו של דגל ישראל בבירה קהיר מוטל בספק, ומכאן ההדרדרות רק תלך ותחמיר, מענין היכן יהיו אז כל אותם רומנטיקנים שממשיכים להפליג בחלומותיהם ומנסים לשווק לנו מקסמי שווא.

אלה אותם מקסמי שווא שמפילים ברשתם את כל אותם פרשנים ומומחים לעניני ערבים, שכ"כ שבויים באג'נדה שלהם שבעבורה הם מוכנים לייפות כל זאב ולעטפו בעור כבש, אותו זאב שאת שיניו נחוש עמוק עמוק בבשרנו.