במקצוע שבוא אני עוסק יש חודשים מתים ...כך שאני כבר חודשים בבית ..

לא לדאוג פברו-מרץ מגיע ורפאל יחזור לסיפורי הדרכים שלו ..

בנתיים אני ממלא את זמני בדברים שאני לא עושה כל השנה

כמו לשלם ארנונה חשמל ועוד כמה כאלה ששולכים לי מעטפות אדומות ...

לכן אני כל יום מוציא את הילדים מבית הספר וגם מבשל / מחמם ארוכת צהרים .

אני לא יודע אך אמהות ממציאות כל יום מחדש תפריט שחוזר על אצמו אבל אני משתדל, 

לפעמים זה נגמר בפרוסת שוקולד עם במבה ותפוציפס..( לא לגלות לאף אחד )

את קישורי הבישול שלי אני ישמור לפוסט אחר אבל דבר אחד שאני רוצה לכתוב 

זה על הילדה היפה ...והצולעת .

כל יום ב 12:45 אני עומד מול שער בית הספר יחד עם כל ההורים 

שלא ממש עובדים ..ממתין לצילצול ...יחד עם באפי 

שסוף סוף יכולה להשתין כי אף אחד לא מוריד אותה בבוקר .

כשמגיע הצילצול ( בבית ספר הזה אין צילצול יש צליל של מכונית גלידה ישנה 

למה ? לא יודע אבל ....כנראה מישהו הבין שזה טראומטי מדי  ( מנסיון ) .

כל הילדים רצים  כמו מטורפים עם תיק גלגלים עם מטריה, כדור ,מעיל

ורק היא לא רצה לשום מקום .

ילדה קטנה ,שער בלונד עם סיכה ורודה גוררת תיק גדול  וצולעת.

וזה משגע אותי כל יום מחדש ,למה רבאק למה לך ?

אני כל יום רואה אותה ושואל מחדש 

כאילו רוצה לקחת ממנה את הצליעה הזו ,

לומר לה תני לי את הצליעה הזו ורוצי 

תני לי את הכאב שלך ותחייכי 

אני רואה את העניים שלה ויודע שהיא יודעת

שהיא לא כמו כולם.

ילדה יפה צולעת