■ קופסאות השימורים, האופציה החסכונית, הקלה והנוחה להשלמת ארוחות בלי מאמץ, עומדות להתייקר בעשרות אחוזים. יש הטוענים שעבור משפחות מסוימות זה יהיה הטריגר לוותר על המוצר, שגם כך נחשב שנוי במחלוקת. האם השימורים אכן פחות מומלצים מבחינה תזונתית ובריאותית? האם יש אוכלוסיות שכדאי להן להימנע מהם במיוחד? הגב׳ צ. שמעיה, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה במרכז הרפואי העמק, והגב׳ א. סימוביץ דיאטנית קלינית ממרכז שניידר לרפואת ילדים, על התחליף התזונתי ומקומו הראוי לו. פותחים קופסה ■


"אחסון נכון מונע אסון"

קופסת שימורים שאינה סגורה היא מפגע בריאותי וחשוב להתייחס אליה ככזו. מרגע פתיחתה מתרחש תהליך של חמצון במגע עם האוויר המפרק רעלים אל תוך המזון ועלול לגרום לסרטן ולמחלות שונות. האלומיניום נוטה להתרכב עם המזון ובעיקר עם מזונות חומציים כמו עגבניות למשל. צריכה של אלומיניום עלולה להזיק לבריאות, למערכת העצבים ולמערכות נוספות בגוף ולכן ההוראות הן להעביר את התכולה אחרי הפתיחה לקופסה אחרת שאינה עשויה ממתכת. אל תשאירו רסק עגבניות, תירס או מלפפון חמוץ בקופסת שימורים. לא יום אחד ואפילו לא שעתיים! הפרשת החומר הרעיל עלולה לגרום לריאקציה לא טובה ועדיף לא להסתכן. מזונות כמו חומוס, טונה, תירס או פול יכולים לעבור לקופסת פלסטיק או זכוכית ולהישאר במקרר לשימוש הבא. יש כאלו שכדי לחסוך את הבלגן מעדיפים מראש אותם מוצרים בצנצנות זכוכית. גם אריזות ואקום של מאכלים משומרים כמו סלק עדיפות. הן לא דורשות קירור ומחזיקות זמן רב לפני תאריך התפוגה. מוצרים המגיעים באריזות ואקום מומלצים יותר מקופסאות שימורים.

הוראות משרד הבריאות מתייחסות הן לזמן הקנייה והן לטיפול בבית. בעת קניית שימורים בקופסאות פח יש לשים למצב הקופסה. לבדוק אם הקופסה נפוחה, חלודה, עם סימני נזילת התוכן, או פגועה בדרך אחרת, כגון עם סימני מכות. לא רצוי לקנות קופסאות עם חלודה או מכות ואסור לקנות קופסה נפוחה. למזון משומר בצנצנות זכוכית יש יתרון משמעותי והוא היכולת לראות את המוצר. יש לבדוק אם צנצנת המכסה שקועה. חשוב לבדוק את התווית על הקופסה: שם המוצר, המשקל, פירוט המרכיבים ושם וכתובת היצרן. המשקל מצוין בצורות שונות: ״תכולה״ או ״משקל נקי״ - כמות המזון באריזה. ״משקל לאחר סינון״ - כמות המזון ללא נוזלים.

בבית, עם פתיחת הקופסה יש לרוקן אותה ולא לשמור שאריות של המוצר בקופסה עצמה. רצוי להסתכל על דופנותיה הפנימיים. אם הן השחירו לגמרי, גם התוכן לקוי ואין להשתמש במוצר. אם פנים הקופסה מצופה בלקה, צריך לבדוק אם אין קילוף של הציפוי. תופעת קילוף היא סימן לליקוי בהתאמת הציפוי למוצר. נקודות שחורות או פסים שחורים הם סימן לשטחים מהם התקלפה הלקה. ניתן להשתמש במוצר אם הסימנים בודדים בלבד.


"מאחורי הקופסה"

בעידן שבו חיסכון בזמן עומד לפעמים מול חסכון בכסף, לא בטוח שהתייקרות קופסאות השימורים הצפויה בקרוב תשנה לצרכנים הנאמנים את ההרגלים. במשפחות רבות, בהן ארוחת הצהריים מנווטת ע״י בני עשרה האחראים על שורת פיות בררנית, השימורים הם קרש הצלה זמין ונוח במיוחד. לא הכי מזין ובריא שיש, אבל בנסיבות התובעניות של מרוץ בין עבודה לבית, גם זו סוג של פשרה שלומדים לעשות. מבחינת הילדים, הצ׳ופר הזה מתקבל כמעט תמיד בהתלהבות. קופסת שימורי תירס, בעיקר עתירי סוכר מתקתק, היא מנה שתיעלם מהצלחת בלי תוספת שכנועים מייגעים. גם שימורי גזר אפונה בתוספת מלפפון חמוץ יפחיתו את כאב הראש למינימום.

"למה מתייקרים השימורים?"

בישראל צריכת השימורים, בייחוד של טונה, חמוצים ותירס, שכיחה למדי, בעיקר באוכלוסיות ממעמד הביניים ומטה. המעמדות הגבוהים שומרים מוצרים משומרים כאלו ואחרים לעיתות חרום בלבד ולכן הפגיעה תהיה כרגיל בשכבות החלשות. ההתייקרות הצפויה כבר בשבוע הקרוב תהיה בהיקף של עשרות אחוזים. הנימוק של החברות שמאחורי הוא מחסור בחומרי הגלם השונים, שהביא לעלייה משמעותית במחיריהם בסדר גודל של עד 40%. האצבע המאשימה מופנית לעבר הפח המשמש לייצור הקופסאות. מחירו האמיר פלאים כחלק מעליית מחירי המתכות השוברת שיאים כל הזמן. ב־12 החודשים האחרונים עלו מחירי הפלדה המשמשים לייצור אריזות או פחיות מזון ב־ 25%־17% והם אחראים לכ־20%־15% מסך ההתייקרות הצפויה. בראיון ל״דה מרקר״ מתארות חברת השימורים את המצוקה שלחצה אותם לפינה ותוביל להתייקרות.

בטונה סטארקיסט מדברים גם על המוצר עצמו, הטונה שבשל הביקושים העולים על ההיצע הופכת נדירה בשוק ומדי חודש מחיריה ממריאים בהתאם. מחסור גם בגרעיני שמן, כמו סויה וקנולה, מחריף את הבעיה בגלל עלייתם של מחירי השמן. בחברת ״ויטה פרי הגליל״ הסבירו את ההזדרזות להעלות מחירים כבר השבוע בסוכר המשמש לשימור, שמחירו עלה במאה אחוז ב־4 חודשים בלבד, במחירי הפח, שעלו לאחרונה ב־18%, בעליית מחירי הטונה ב־40% ובעליית שמן קנולה ב־25%. זו הסיבה שכבר ממחר יעלו מחיר שימורי פרי הגליל(תירס, אפונה וכד׳) ב־15%, כשהיתר יעלו ב־8%.

"מחלוקת השימורים"

״הצרכנים מעכשיו יחשבו פעמיים״ - סבורה צ. שמעיה מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה במרכז הרפואי העמק (עפולה) -״למרות שהשימורים הם רעיון מצוין, שנועד למניעת התפתחות בקטריות ומהווה אופציה לא רעה על סדר היום הלחוץ, ברור שאין לשים אותו בראש התפריט. מלכתחילה, עדיף לצרוך מזון טרי וביום יום לא להתבסס אפילו על מזון מוקפא. ויש גם אנשים במצבים מסוימים, בשבילם האלטרנטיבה הזו מחוץ לתחום״.

זה היה צפוי. העלאת המחירים תחזיר אל השולחן את הדיון הישן בעד ונגד השימורים. הקיצוניים ישלפו את תחזיות הזעם שלהם תחת הכותרת ״הישמרו משימורים״ עם קריאה גורפת לא לצרף אותם כלל לתזונה. הפטריוטים, שמתבססים עליהם כשגרה נוחה, יצאו להגנתם עם כל היתרונות הטכניים והתזונתיים שימצאו.

"טונה, סרדינים, תירס ומלפפון חמוץ כל יום"

זו ההזדמנות לעשות סדר בקופסת הפח התופסת מקום של כבוד על מדפינו. עד כמה היא בריאה, מזינה מומלצת או בעייתית, אם בכללי עד כמה התזונאים בעד או נגדי ג. הוא צרכן שימורים כבד. כאלמן, הנאלץ לדאוג לצרכיו בעצמו, הוא מסתמך עליו בעיקר מטעמי נוחות, אם כי תמיד סבר שהוא מועיל לעצמו גם מבחינה בריאותית. מאמרים ומחקרים שונים שיצאו בעד ונגד עוררו אצלו נורות אזהרה והביאו אותו אל תזונאי הקופה לייעוץ בנושא. ג. תיאר לו את מעוני השימורים שהוא צורך מדי יום: טונה, סרדינים, חמוצים, שעועית, תירס, אפונה ועוד. לדבריו הוא נהנה מהטעם וחוסך זמן. אם לא היה נחשף למחקרים המציגים עובדות מעוררות חשש, לא היה עולה בדעתו שהוא עושה את הדבר הלא נכון. עד אז צרך על בסיס ימי קופסת שימורים אחת של טונה, שאמורה הייתה להעניק לו מנת חלבונים יפה ומומלצת, קופסת סרדינים (לאספקת סידן וויטמין B3) כל אחת מהן מכילה כ־100 גרם, קופסת שימורים שלמה של תירס (כ־320 גר׳) וחצי קופסת שימורים של מלפפונים חמוצים.

התזונאי היה מופתע ולצערו לא תמך בגרסה המשומרת שלו. ״אתה קצת מגזים״ - הנחית עליו את המהלומה - ״הצריכה שלך מספקת לך יותר מדי מלח וחומרים מעובדים ומשומדים וזה בהחלט לא בריא״. ג. הבין שבגלל עודף השימוש במוצרים משומרים על בסיס יומי, הוא בסיכון יתר לפתח יתר לחץ דם, טרשת עורקים ואפילו סוגי סרטן שונים, בעיקר במערכת העיכול. לא הייתה המלצה לצרוך כמות מסוימת אלא בעיקר להפחית מזו הקיימת, לעבור לירקות טריים ככל האפשר או לפחות לחפש שימורים שרשום עליהם ״ללא תוספת מלח״ או לשטוף את תכולת הפחית במים כדי לסלק את עודף הנתרן. קשה היה לו להיגמל מתפריט הנוחות המהיר ולהתחיל לקלף, לבשל ולטרוח אבל הוא הבין שהתלות שלו בשימורים כנראה עברה את הגבול.

"פצצת מלח"

ג. בחברה טובה. מזונות משומרים הם פיתוי גדול. א״א להכחיש שהם טעימים ובעיקר חוסכים בטרחה ובמאמץ, אבל צריך להזכיר שהם מהווים פצצת מלח. קופסאות שימורים הן בהחלט קיצור דרך קורץ במטבח אבל הן גם מקצרות דרך מסוכנת לצריכת המלח היומית. הכתבה הזו היא לא אנטי שימורים, היא רק נועדה לשים גבולות ולפקוח עיניים. מי שיותר מדי מסתמך על שימורים צריך להבין את הטעות, וזה משמעותי בעיקר בגיל הצעיר.

אנקה סימוביץ, דיאטנית קלינית ממרכז שניידר לרפואת ילדים, מציעה להשתמש באופן מושכל. ״אנחנו אף פעם לא באים בגישה של לא כלום אלא מבקשים לשים לב לכמויות״ - היא מדגישה - ״אין אמנם יתרון כלשהו להעדפת שימורים ע״פ מזונות אחרים, חוץ מכך שהם מגוונים את התזונה ותורמים לתוספת מאכלים שקשה לשלב בתפריט. לא תמיד יש זמן לקנות דגים או להשרות חומוס ולבשל אותו וזו דרך מצוינת לתוספת אומגה 3 הנחוצה לתפריט, מה עוד שילדים מאד אוהבים טונה״.

סימוביץ מבקשת לשים לב לתוספות המלח והסוכר המשמשות כיום בתעשיית השימורים, בגינם קיים החשש בצריכת ייתר של שימורים. מלח, לכל הדעות, איננו רכיב שצריך לטרוח לאכול כי הוא נמצא בעודף בכל מאכל. ההמלצה למבוגר הוא של כפית מלח ליום, שעוברים אותה בקלות. בילדים ממליצים על חצי מהכמות ולכן ראוי לא להגזים בכמויות. כפית מלח שוקלת 6 גרמים והיא מכילה 2.4 גרמים של נתרן במילים אחרות: כפית מלח שווה לכמות המלח/נתרן היומית המקסימאלית. בניגוד למה שחושבים, רוב המלח דווקא לא מגיע מהמלחייה הביתית אלא מכלל המזון שצורכים ושימורים הידועים כעתירי מלח מהווים מפגע מיוחד.

"עם אצבע על הסוכר והמלח"

אנקה סימוביץ שולחת אותנו אל תוויות המזון לברר לעצמנו היכן אנחנו עומדים. כיום היצרנים מחויבים לרשום את תכולת הנתרן בכל מזון, כולל בגבינות ובמוצרים מתוקים.

התבוננו בטבלת הסימון התזונתי וחפשו כמה נתרן יש ב־100 גרם מוצר. מזונות המכילים למעלה מ־500 מ״ג נתרן עשירים מאוד בנתרן ויש מוצרים שניתן למצוא בהם גם כמויות של 800 ו־1100 גר נתרן ל־100 גרם, שראוי להימנע מהם. כדי שמזון יוכל להיחשב כ״דל נתרן״ עליו להכיל, עפ״י ההגדרה, לא יותר מ־100 מ״ג נתרן ל־100 גרם מזון. זיתים וחמוצים מכילים באופן טבעי כמויות גבוהות של נתרן אבל כיון שאוכלים מהם בבודדים בד״כ לא עוברים את המינון - מדגישה סימוביץ - כסרדינים לעומת זאת יש כמויות גבוהות. אבל גם בטונה. קופסה של 100 גרם מסוננת בלי הנוזלים מכילה 350 מ״ג נתרן, 3/4 מהמינון היומי.

לגבי החומר המשמר השני, הסוכר, גם בו חשוב לשים לב לכמויות. אין אמנם כמות מגבילה כמו בנתרן, אבל סימוביץ מציעה להשוות בין שני מוצרים דומים ולהעדיף את זה המכיל פחות סוכר. בשימורי פרות, לפתן, אגסים או אננס, למרות מתיקותם, יש גם נתרן והוא עלול להגיע לכמויות נכבדות שאין להתעלם מהן. בכל מקרה, כדאי להעדיף את שימורי הפירות שיהיו במיץ שלהם ולא בסירופ, שכן אין סיבה לצרוך עוד סוכר מעבר למה שקיים בפרי עצמו.

"למה לילדם היפראקטיבים לא מומלץ לצרוך שימורים"

לגבי הערך התזונתי של השימורים, גם הוא די שנוי במחלוקת. הגב׳ שמעיה למשל לא סבורה שחומרי השימור פוגעים בערכים התזונתיים הרבה מעבר לפגיעה של אוכל שאינו טרי. ״כל שיטות השימור שאנחנו מכירים בד״כ לא פוגעות בערכו התזונתי והבריאותי של המזון״ - היא מבהירה - ״אם למשל סוחטים תפוזים, תוך עשרים דקות נאבד לחלוטין ערכו של הוויטמין סי. הוויטמין המשמש כחומר משמר בפני עצמו לא נשמר גם בשימורים אבל רוב הויטמינים והסיבים כן נשמרים. בסה״כ אין תחליף לאוכל הטרי וההמלצה היא לא לצרוך אותו מעבר לשלשה ימים ששהה במקרר, אבל גם שימורים שאוחסנו נכון הם לא בעייתיים בהרבה״.

בנושא אחד קיימת תמימות דעים בין התזונאים. לפני הפריצה אל מדפי השימורים יש להיכנס לכוננות נתרן וסוכר, לבדוק כמה מלח, מונוסודיום גלוטמט, סודיום גלוטמט (או סודיום ניטראט) יש במוצר. להעדיף את המוצרים עם כמות הנתרן המועטה ולחפש את קופסאות השימורים ללא תוספת סוכר או שעליהן מופיעה כתבת ״קל״ או ״לייט״ בה כמות הסוכר והקלוריות אמורה להיות נמוכה בהשוואה למוצר המקורי. יש לזכור גם שחלק מהאנשים עלולים לפתח אלרגיה לחומרי השימור בגלל קבוצת החומרים מסוג הבנזואיטים והסולפיטים. בנוסף, יש כאלו שצריכים להקפיד פי כמה וכמה. ילדים עד גיל 12 צריכים במיוחד להיות ערניים לגבי מעוני הנתרן שהם צורכים, כמחצית מזו של המבוגרים. אם הם סובלים מהיפראקטיביות או מאלרגיות, רצוי שיצרכו שימורים באופן מאד מתון בגלל כמות המלחים הגבוהה הבעייתית עבורם.

"למי כדאי להפחית בשימורי טונה?"

שתי הדיאטניות תמימות דעים בנקודה בסיסית אחת: במצב
בריאותי תקין שימורים לא מהווים כל סיכון. לעומת זאת, באנשים עם בעיות בריאותיות כמו יתר לחץ דם, סוכר גבוה, בעיה כלייתית, החומרים המשמרים, המלח והסוכר בכמויות גדולות עלולים לגרום לנזקים. עליהם להגביל את כמות הנתרן ל־100 מ״ג ואפילו פחות.

שמעיה מזהירה נשים בתקופה לפני הלידה להישמר באופן מיוחד משימורי טונה ולהגביל את הצריכה למקסימום פעמיים בשבוע בגלל הכספית הרעילה העלולה להיות מסוכנת לילדים הנולדים. H־FDA (ארגון המזון והתרופות האמריקני) גם הוא בעד הגבלת מינונים, אבל יש לא מעט מומחים בעולם המפרסמים תדיר אזהרות הקוראות להימנעות טוטאלית בתקופה זו, בשל הנתונים של H־FDA המצביעים על כך, שחלק משימורי הטונה מכילים רמות גבוהות יותר מאלו שחשבו קודם. שימורי הטונה ורוב דגי הברכות העמוקות מכילים לדבריהם כמות בעייתית של כספית רעילה, שהגיעה אליהם דרך שרשרת המזון בעקבות הזיהום התעשייתי ובמינונים מסוימים עלולים לפגוע בהתפתחות מערכת העצבים של ילדים, מה שמצדיק בעיניהם הימנעות גורפת לאורך התקופה.

"הכמות והאיכות"

באופן כללי, מציעה אנקה סימוביץ להבדיל בין שימורים איכותיים יותר לאלו שפחות. בניגוד לשימורי טונה וסרדינים הנחשבים תוספת מזינה לכריכים ולסלט או מנת חלבון בארוחה עם אומגה 3 (בטונה), או שימורי קטניות כמו חומוס שהם אופציה מזינה המכילה גם סיבים תזונתיים, על שימורי בשר אפשר לדלג. ההרכב שלהם פחות טוב ומזין, יש בהם הרבה שומן ותמיד עדיף הבשר הטרי.

בסופו של דבר הכמות היא שקובעת. רוב התזונאים השפויים לא יחרימו אף מוצר משומר וגם לא מעובד או מהיר אחר, כי ההשפעה נמדדת במינונים. אם השימורים הם תוספת חד שבועית המשלימה פה ושם חללי תפריט, אין בכך רע. אם הם הופכים למרכיב יומי בסיסי, שמפתחים בו תלות מוגזמת, כדאי לבצע שינויים וקצת לדחוק אותם לטובת מזונות טריים ומזינים יותר החיוניים בייחוד בתקופת הגדילה וההתפתחות של ילדים. מילא כשאין לנו שליטה על המחיר היקר, אבל למה לשלם ביוקר פעמיים?

אגב, מי שמחפש תחליף הולם ובריא יותר, ימצא אותו באגף הקפואים. רשמו לעצמכם: אם כבר לא טרי, העדיפו מצונן ע״פ משומר. ירקות מצוננים הם תחליף טוב לשימורים. במקום שימורי תירס או אפונה וגזר, צרכו אותם בהקפאה. הערכים התזונתיים שלהם גבוהים יותר מאלו שקיימים בשימורים. יש בהם פחות נתרן וסוכר ובשל תהליכי הייצור שהם עוברים הם שומרים על כמות יחסית גבוהה של ויטמינים.



"עשר עובדות שאולי לא ידעתם על שימורים"

1.    השימור הראשון החל כמו תמיד בטעות כשפרוסת בשר נשכחה בשמש והתייבשה. להבדיל ממזון מקולקל היא הריחה נהדר ונשמרה לאורך זמן. מאז החלו בייבוש בשר, ירקות ופירות.

2.    כבר במאה ה־13 נהגו הטטארים לייבש חלב בנאדות מעל למדורה. באותה טכניקה הם ייבשו בשר שבושל במשך זמן ארוך, עד שהתאדו ממנו כל הנוזלים.

3.    הקיסר הצרפתי נפוליאון חיפש דרך להוביל את צבאו שבע לקרב. הוא פרסם מכרז המבטיח 12 אלף פרנק למי שימצא דרך לשמור ולהוביל את המזון לאורך היבשת שרצה לכבוש. אחד הרעיונות שהגיע היה שימור בשיטת הפסטור, שיטה עתיקה בה משתמשים עד היום להכנת ריבות, רטבים וחמוצים. מכניסים מזון לצנצנת זכוכית שהונחה במים רותחים ו״בושלה״ למשך כעשר דקות. הופכים אותה ומקבלים את הואקום. החיסרון בשיטה הוא הצנצנות השבירות, מה שהוביל לרעיון להשתמש בקופסאות הפח של היום.

4.    פריצת הדרך הגדולה בתחום שימור המזון הייתה ב־1825, כשתומאס קנסט, צעיר מניו יורק, רשם את הפטנט הראשון על קופסת השימורים.

5.    קופסאות הפח עברו גלגולים רבים. בין היתר, הן נאטמו בחומרים רעילים בתהליך אטימה ארוך, מסורבל ויקר. המהפך האמיתי התרחש ב־1900 כשנמצא פתרון איטום שקיצר בזמן משמעותי את ייצור הקופסה. במקום להלחים את קצות הקופסה החלו להשתמש במכבש. כדי לשמר את המזון בצורה האטומה והבריאה ביותר הומצאה האטימה הכפולה משני צידי הקופסה.

6.    באופן מוזר ביותר, פותחן קופסאות השימורים הומצא כ־30 שנה אחריהן. עד אז נאלצו להפעיל אלימות פיזית של ממש כדי לשבור את הקופסה. ידוע שבמאה ב־19 חיילי צבא בריטניה פתחו את קופסאות השימורים, שהיו עשויות ברזל מצופה בבדיל בעזרת סכינים וכידונים.

7.    כיום יש שיטות מגוונות לשמר מזון, החל ממלח וסוכר (המלח סופח נולים, מייבש ומונע התפתחות חיידקים מזיקים
וסוכר נחשב יעיל באותה מידה), ייבוש (באזורים בעלי אקלים חם וייבש מייבשים באוויר הפתוח או בשמש מזונות מקבוצת הפחמימות כמו גרעינים וזרעים, מקבוצת החלבון כמו בשר ודגים וכן ירקות ופירות), עישון (באקלים קר או לח אפשר לשמר בשרים ודגים בעזר עישון), עיקור (ניתן לשמור בשר ודגים ופירות במשך שנים אחדות אחרי חימומם בטמפרטורה מעל 100 מעלות צלסיוס והכנסתם מיידית לכלי אחסון סטריליים), ואקום (אם שואבים את כל תכולת האוויר ממזון המאוחסן באריזה אטומה, ניתן לשמרו לתקופה ארוכה בשל היעדר חמצן המונע את התפתחות החיידקים), חומרי שימור (הוספת חומרים כימיים מונעת התפתחות חיידקים המפרקים את המזון וגורמים לריקבונו), קרינה (שיטה חדשנית המגייסת את הקרינה הרדיואקטיבית להמתת הפטריות והחיידקים במזון. משמרים בה בעיקר תבלינים, בצל ופולי קפה) חשוב להתאים את טכניקת השימור לפי סוג המזון.

8.    בתעשייה כיום משתמשים ב־3 משפחות עיקריות של חומרי שימור: סולפיטים (חומרים משמרים ונוגדי חמצון), בנזואיטים (חומרים משמרים הפועלים נגד היווצרות חיידקים) וסורבטים (חומרים משמרים נגד פטריות ועובש).

9.    כיון שחומרים מקבוצות הבנזואיטים והסולפיטים עלולים לייצר תגובה אלרגית, נקבע בתקנות המזון החדשות בדצמבר 2000 שחובה לציין על האריזה את תוספי המזון וחומרי השימור בשמם המלא, זאת בניגוד לצבעי מאכל, ממתיקים וחומרים מייצבים בהם אפשר להסתפק בשם כללי.

10.    קופסאות שימורים הושלכו עד לאחרונה לאשפה. רק באחרונה קמו יוזמות ראשוניות למיחזורן. ראש העין היא החלוצה אחרי שהציבה לפני מספר חודשים 12 כלובי מיחזור לאיסוף קופסאות שימורים, פחיות שתייה ופקקים ומובילה את אחד הפרויקטים הראשונים בארץ בתחום מיחזור המתכת הביתית. בעקבותיה הצטרפו רשויות נוספות שהציבו מתקנים בעיר כדוגמת כפר סבא, רחובות, נס ציונה, באר שבע והרצלייה. בעקבות חוק האריזות, הכולל גם את קופסאות השימורים, יחויבו היצרנים למצוא פתרונות והנושא יתמסד בהרבה.