0
השתבח עם הזמן
שיחה טלפונית בין שתי חברות
סאטירה
רוחל'ה: היי אוריתיל'ה, מה שלומך?... את יודעת, הייתי בתערוכהשל הצייר העילוי, אוי פתאום שכחתי את שמו, נו זה שהגיע מברלין... מה את יודעת, כל המי ומי היו במוזיאון. מה קרה שלא הגעת? היית ממש חסרה לי. בדרך כלל יש לנו אותה דעה על כל מה שתלוי או עומד שם. אני מוכרחה להתוודות לפנייך שלא הבנתי כלום. כלום, כלום, כלום... גם לא הבנתי מדוע זו הסלבית שפותחת שם תמיד את התערוכות היללה כל כך את העיגול האדום באמצע הבד הלבן. היא דיברה עליו בערך חצי שעה. טוב, אז אולי רבע שעה, איך הוא מונח על הרקע כמו כתם דם וכמה שהוא מבטא את כל האלימות שבעולם. לי הוא ממש לא מבטא כלום, ממש קשקוש בלבוש... מה קרה אורית?... מדוע את שותקת? נו, תגידי משהו.
אורית: איך אפשר להשחיל מילה כשאת תופשת יוזמה?... כן, שמעתי שהיו המונים. הצטערתי שהיו לי אורחים דווקא בשעת הפתיחה. הם אמרו שאינם מבינים כלום בציור העכשווי, כך קוראים היום לאופנה החדשה באמנות. תהרגי אותי אם אני תופשת איך אם מישהו יודע איך קוראים לאופנה החדשה, יאמר שאינו מבין בה כלום.
רוחל'ה: היית צריכה לראות את האמן עם הכרבולת הירוקה והעגיל באוזן, איך הוא התמרח על מארגני התערוכה. בא לי להקיא. טוב, אבל אם כותבים שהיו לו כמה תערוכות חשובות בברלין, אז מה יש לי להוסיף?... את יודעת, אולי כדאי להזמין אותו לאחד מימי שישי לאחד המפגשים שלנו בסלון?... מה דעתך?
אורית: אולי. כן, קראתי מה שכתבו בעיתון, שהוא שינה את קו העבודה שלו...
רוחל'ה: חושבת שקראו לזה סגנון. הזוג שהתבוננו לצידי ציינו שהוא שינה את הסגנון שלו והוסיפו שעכשיו הוא יותר כנה עם עצמו. תהרגי אותי אם הבנתי למה התכוונו. ואת יודעת מה, אחרי הדיבורים הרבים שעייפו את רגליי נכנסנו לאולם. נו, לפחות ישבנו. הקרינו לנו מצגת של העבודות שלו בעבר ובהווה והסבירו איך הבחור השתבח עם הזמן. הוא צייר לפני כן ציורים שממש מזהים שם כל פרט ופרט, ממש, ממש כמו צילום. אני אומרת לך מדהים, מדהים... והיום עזב את כל זה והוא מצייר רק רעיונות מרתקים... טוב, לי זה בכלל לא ניראה רעיון... ניראה לי כאילו עשה צעד תימני אחורה. מה את צוחקת?...השתבח עם הזמן, באמת מצחיק...אבל מי אני שאשפוט?... אז להתראות, יקירתי, במפגש ביום שישי הבא. בטח ידברו שם הרבה על התערוכה. הפעם זה אצל צילה וראובן... האמת, שאני מתה לראות את הסלון החדש שלהם. ב-א-יי. |