האם זה היה רק ביום שישי בבוקר שכתבתי על הניצחון של בנק ישראל על הספקולנטים הזרים? באותו היום, כתבו בעיתונים ודיברו ברדיו ובטלוויזיה כל הפרשנים והמומחים הצבאיים, המדיניים והמודיעיניים, שלא נשקפת סכנה למוברק ושהמשטר שלו איתן. מאז זרם די מעט מים בנילוס, וכמה טיפות בירדן, אבל המצב השתנה ביותר ממעט...

בהקשר הצר של המערכת הפיננסית, ההבדל בין תחילת השבוע הזה לסוף השבוע שעבר משתקף בזה שבשבוע שעבר היה נדרש מאמץ גדול מצד קובעי המדיניות הכלכלית בישראל -- כולל שבירת קווים שעד לא מזמן נחשבו לאדומים מאוד, כגון הטלת מגבלות על זרמי הון פנימה – בניסיון לבלום את הזרם השוטף של 'כסף חם' לישראל. אבל היום (א'), וכנראה ביתר שאת מחר, אנחנו עומדים בפני תופעה הפוכה ב-180 מעלות. הזרים נוהרים החוצה, לאחר שהתבהר להם שהמושג של 'סיכון גיאו-פוליטי' חי ובועט, גם אם אין ביכולתם לכמת אותו ולהכניס אותו לנוסחאות ולמודלים שלהם.

מעניין לשחק במה אם..מה אם פישר ושות' היו מחכים עוד יומיים? האם הבריחה היתה מתבצעת באותה צורה ובאותה עוצמה? או שמדובר באפקט כפול – גם בעיטה בתחת מהפקידות הבכירה הישראלית, וגם מכה בראש מההמון המצרי ברחובות קהיר?

את זה כבר לא נדע. אבל לפני שאנחנו נסחפים לעידן חדש לחלוטין במזרח התיכון, וממילא בכלכלה הישראלית, אני רוצה להציג נתונים – שלדעתי הם מדהימים, ואני בוש ונכלם שלא גיליתי אותם קודם -- שמתפרסמים באתר של בנק ישראל. שאלתי כמה חברים ועמיתים, אך מסתבר שעד היום איש לא טרח להפנות את תשומת לב הציבור המקצועי והכללי לנתונים אלה.

מדובר בסוג אחר של השקעות זרות. לא הכסף החם, הזורם דרך שוק המט"ח ומגיע לשוק האג"ח הממשלתי, או המק"מ, או לפקדונות בבנקים ישראלים. הסוג ההוא, כבר ברור לכל, הוא הכולסטרול הרע, שגורם נזק לגוף הכלכלי, ואם הוא הופך לבעיה כרונית, חייבים לטפל בו.

לעומתו יש הסוג האחר של ההשקעות הזרות, שהוא הכולסטרול הטוב שלא גורם נזק וממנו אין לפחד. מדובר בהשקעות הישירות ((FDI – foreign direct investment, הכוללות בניית מפעלים חדשים, רכישת מניות בהיקף שהופך את הקונה לבעל עניין בחברה הנרכשת, וגם השקעות בנדל"ן ומקרקעין בישראל. בתוך הנתונים האלה, מופיע גם סעיף של "הלוואות בעלים", כלומר הלוואות לחברות מצד בעלי הענין שלהם, שבמקרים רבים הופכים בהמשך להשקעות בהון המניות (אקוויטי) ואינן נפרעות -- אם מפני שהחברה כשלה ואינה מסוגלת לפרוע את החוב, ואם מפני שהיא הצליחה והבעלים מעדיפים להפוך לשותפים במקום להיות במעמד של מלווים. לבסוף, יש גם סעיף המתייחס לרווחים נצברים בחברות הנמצאות בשליטה זרה – מפני שאי-משיכת אותם רווחים בצורה של דיבידנדים נחשבת למעין השקעה פסיבית, אבל סכומים אלה אינם מצטרפים לסיכום של ההשקעות הממשיות.

אלו כללי המשחק בתחום זה, וכמובן שיש שתי סדרות נתונים, האחת של השקעות זרות בישראל והשניה של השקעות מצד גורמים ישראלים בחו"ל. בעיקרון, הראשונה פחות השניה נותנת את הסיכום של "השקעות ישירות נטו" – אבל לא בזה מדובר כאן. אני מתייחס רק להשקעות הזרות בישראל.

הנתונים מראים בבירור שמזה כמה שנים יש מגמה שלילית בתחום הזה, של צמצום בהיקף ההשקעות הזרות הישירות – ומגמה זו הגיעה לשיא ב-2010. בינתיים, יש נתונים רק לשלושת הרבעונים הראשונים של השנה החולפת, אבל באותם תשעה חודשים, סך ההשקעה הזרה הישירה בישראל, בניכוי מקרקעין, היה שלילי. אני מדגיש שזה ללא ההשקעות בנדל"ן, מפני שתחום ההשקעה ההוא פועל על בסיס שיקולים אחרים ולפי מחזור עיסקי שונה, ואינו דומה להשקעות בענפים עיסקיים אחרים.

תרשים 1: השקעות ישירות בישראל, סה"כ בניכוי השקעות במקרקעין

המקור: בנק ישראל

תרשים 1 מציג את הנתונים הרלבנטיים משנת 2000, אז נרשם מה שהיה אז שיא היסטורי בהשקעות ישירות, הודות לבועה בתחום ההיי-טק בכלל והאינטרנט בפרט (זוכרים את כרומטיס?). אחר כך היו שנים של שבר בהיי-טק, מיתון עולמי ואינתיפאדה ומיתון קשה בישראל. ההתאוששות שהתחילה ב-2003 צברה תאוצה מ-2005 ולכאורה היא נמשכה עד פרוץ המשבר הכלכלי העולמי ב-2008. אמנם, יש להדגיש, הנתונים עבור 2006 מעוותים על ידי עיסקת רכישה ענקית של טבע (ששולמה בחלקה במניות של טבע ובכך יצרה מצב שהשקעה ישראלית בחו"ל הולידה גם השקעה זרה גדולה בישראל!). אבל בהתחשב בסטייה ההיא, מסתמנת לכאורה מגמה חיובית כללית, שנקטעה בעקבות המשבר העולמי – שאכן פגע בהשקעות ישירות בכל העולם.

אולם זה מסביר רק את הירידה ב-2009. לעומת זאת, ב-2010, המצב העולמי השתפר – לפחות במדינות בעלות כלכלות חזקות וצומחות, שישראל נמנית ביניהן. כך לפי הדו"ח השנתי של UNCTAD, הארגון של האו"ם העוסק בתחום הזה, שהתפרסם רק בשבוע שעבר (וגם אינו מתייחס לכל שנת 2010, מסיבות מובנות).

אך בפועל המצב הוא הרבה יותר גרוע. בנק ישראל אינו מסתפק רק בהצגת נתונים כוללים, הוא גם מציג את ההשקעות הישירות הזרות "לפי עוצמה טכנולוגית", והנתונים עד 2009 מופיעים בתרשים 2.

תרשים 2: השקעות ישירות בישראל לפי עוצמה טכנולוגית, 2003-2009, במיליארדי דולרים

המקור: בנק ישראל

נתונים אלה מראים שהמגמה של צמצום ההשקעות הישירות לא התחילה לאחר המשבר העולמי, אלא קיימת מאז 2006 – הן ביחס לתעשיות הכלולות ב'טכנולוגיה עילית', וגם – אך במידה פחותה -- לאותן הכלולות ב'טכנולוגיה מסורתית'. באשר לבנקאות, ההשקעות הזרות קשורות מצד אחד למכירת נתחי בנקים על ידי הממשלה ומצד שני למימושים מצד משקיעי העבר (כגון ב-2005). הקטגוריה הכללית של 'לא מסווג ואחר' והשונות בה משנה לשנה, יוצרת 'רעש' סטטיסטי, אבל עובדת היסוד היא שההשקעה הזרה בתעשיה בכלל ובהיי-טק בפרט נמצאת במגמת ירידה מאז 2006.

מהו ההסבר לתופעה זו, שהיא צריכה להדאיג אותנו הרבה יותר מזרימות של כסף חם פנימה וחוצה? לי יש כמה השערות, אבל לא יותר מזה. אני מעדיף בשלב זה להעביר את השאלה לציבור הקוראים, בתקווה שלאחר שחשפתי את הנתונים עצמם, החוכמה הקולקטיבית תספק להם הסברים משכנעים.

סוף