כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    נסיעה במרחב הזיכרון המצטבר...

    15 תגובות   יום שני, 31/1/11, 22:02

    הכל התחיל אצלי, כאשר קראתי איזו ציטטה של פרידריך ניטשה. לא קראתי את זה במקור אצל הפילוסוף הגרמני, אלא כסוג של המחזה שעשה ארוין יאלום בשיחה דימיונית בין יוזף ברוייר (מי שהיה מורו של זיגמונד פרויד בוינה) לבין ניטשה ב-1882

     

    ניטשה אמר שהאדם נע בין שני חללים לאורך חייו. הראשון הריק שהיה לגבי לידתו והשני אחרי מותו. בא מכלום ונספג לכלום. החלל הראשון מבחינת טרדתו המחשבתית הוא מתקרב לאפס. השני לעומת זאת מעסיק אותו בדרגות מודעות שונות לכל אורך חייו.

     

     

     

    חשבתי על התיאוריה הזאת והחלטתי להוסיף לו מימד:

    האדם נע בין לידתו למותו על ציר מרכזי אחד - הזיכרון המצטבר. הזכרונות שכבות שכבות מצטרפות למאגר שלו ובמידה רבה הם הגורם שמתפעל את האדם לדרך התנהגות כזאת או אחרת. כמובן שחלק מהזכרונות נמוגים.

    מדי פעם חולפת אצל האדם תחושת פחד מהיעלמותו הפתאומית לתוך התהום של המוות.

    לדעתי, דוקא אחד הפחדים החזקים של הפרט שכל הזיכרון המצטבר - שהוא בעצם מהות חייו, ייעלם לתהום הנשייה.

     

    ואז נולד הצורך להנציח. סופרים והוגים כותבים וכך רוצים להנציח את טרדותיהם.

    המזל מצד אחד, ויכולת  לתרגם את מצבור הזכרונות - לסיפור קוהרנטי מצד שני - במשולב יכולים להביא את מחשבותיהם להנצחה, בדרכי ביטוי שונים.

     

    בשיחה שהזכרתי בפתיח, ברוייר ניסה לבחון  אם יש כוונות התאבדות אצל ניטשה. ההוגה הגרמני שהיה חד מחשבה, מיד הבין את חששותיו של ברוייר, ואמר:

    "יוזף יקירי (הכוונה לברוייר), יש לי עוד 10 שנות כתיבה, בהן אני רוצה לפרוס את הרעיונות שאני מבשל עכשיו" , במלים אחרות , כאילו אמר, משמעות חיי עדיין לא נסתיימו.

     

    האם נותן  הדבר משהו לבעל ה"סיפור" בהתמודדותו עם האובדן הצפוי (המוות) בעת זאת או אחרת? כנראה שזה עשוי לשמש לו רציונליזציה שהוא יכול לעשות בכל עת של תעוקה נפשית על ידי הרהורים על "תרומתו לאנושות".

     

    אם האדם משלים  עם העובדה, שאין הוא יכול לקחת עימו לשלב של החלל השני של חייו (המוות) ,  אז הוא ימצא משמעות בכך שאחרים יזכרו את שמו.

     

     

    ניטשה גם הדגיש, שאין בעולם דבר שהוא לא אישי. וכל מי שטוען אחרת , אינו יודע על מה הוא סח

    [אני רק רוצה לציין, שניטשה אמר זאת, הרבה לפני שנולד אהוד ברק]

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/5/11 22:34:
      אני מסכים עם הסייפא-- יש הנדמה שבוחרים
        4/5/11 21:56:
      אז יוצא ככה... שבתוך תקתוקי הזמן (המרעישים ולעתים המודחקים) בין הקופים למלאכים.. יש בחירות.. ויש שרק נדמה להם שבוחרים..
        3/5/11 07:03:
      כתבת יפה ועם חוש הומור... זכרונות אינן עדות אלא חומר יוצר מציאות, גם אם היא לוקה בחסר או מוטעית מיסודה. לכן עוצמת הכוח שיש בזכרונות הינה מבצר סודי בלתי מפוענח. חיי החזירו אותי אל הקלישאה הידועה, כדי לחיות חיים מלאים צריך לחשוב על המוות... לא להדחיק אותו, וזה נכון!!!
        21/2/11 01:01:
      הריק שהוא בא ממנו והריק שהוא הולך אליו הם שני העולמות שהוא לא זוכר בין העולם הזה...
      אני מסכימה עם אסתר האדם אינו מת רק גופו מת ..ובקשר לניטשה אני יותר ממסכימה שהכול אישי הכול אישי וסוביקטיבי בכול פעולה ותגובה שלנו :)))
        19/2/11 19:14:
      רק עכשו ראיתי שהתייחסת אל ניטשה לפני כחודש.טוב לי יש בעיה בענין שהעלת כי אני מאמינה באופן מוחלט בגלגול נשמות
        1/2/11 19:48:

      צטט: דיוטימה 2011-02-01 17:29:41

      הדברים שהעלית כאן, עשויים לפתוח דיון מעמיק בשאלת משמעות החיים [האם יש בכלל?], מטרות ממוקדות מראש, לעומת הימצאות במסע, בדרך. יהיו מי שיגיעו לשאלת הישארות הנפש ומה לא?!
      נראה לי שיהיה ראוי להבחין כי מטרת החיים היא חיים, וחיים משמעותם התפתחות - פיתוח והרחבה אישיים, מתוך ערבות הדדית וראיית האחרים כראויים להתפתח גם כן.
      איני סבורה שהצייר מצייר כדי להנציח את עצמו וכך גם לא הסופר וכל מי שיש בהם כישורים ליצור ולחולל משהו.

      כמו שהספורטאי מותח עצמו להגיע להישגים טובים יותר ממשחק למשחק, כך כל אחד מאיתנו, אולי מבלי משים, חווה חיוניות במלואה כשהוא על מגרש החיים, בפעולה - בעצם הימצאו במסע של התפתחות [מתחברת כאן ל"לואיס קרול"].

      מי שיש לו באמת כדי להעשיר את העולם, אינו חרד לנצחיותו, כמו מי שעיקר עיסוקיו משרתים את עצמו ואת הסמוכים לו ביותר. אלה יקימו מבני פאר עם שלטים מאירי עיניים, וגם זה טוב, כי בהם יוכלו אולי ללמוד ולהבשיל יוצרים, מנהיגים ראויים ואנשי רוח של המחר.

      אדם חי במיטבו כשהוא יכול לבטא את מיטבו. לכך הוא שואף מטבעו

       

       

      תודה על ההתיחסות. מסכים לגמרי עם השורה התחתונה בתגובה שלך.

      גם נכון שפתחתי צוהר לדיון על משמעות החיים.

      הבאתי דברים מפי ניטשה, כמישהו הציג גירסה תבונית של משמעות החיים. בצורה טיפה פשטנית היה אומר שניטשה לא רואה משמעות לחיים שלא מבינים את מהותם.

       

      העמדה האישית שאני הבעתי שלחיים יש משמעות כולל לאמנים, אנשי מדע אם מצליחים להעביר מסר של הבנתם את המציאות בדרכם שלהם- עם מטרה סמויה או לפעמים גלויה - של זכרון משמעותם לאנושות. אם לא יזכרו אותם , האדם חש שלא השאיר חותם. על אחת כמה וכמה אמן או איש מדע

       

       

        1/2/11 17:29:

      הדברים שהעלית כאן, עשויים לפתוח דיון מעמיק בשאלת משמעות החיים [האם יש בכלל?], מטרות ממוקדות מראש, לעומת הימצאות במסע, בדרך. יהיו מי שיגיעו לשאלת הישארות הנפש ומה לא?!
      נראה לי שיהיה ראוי להבחין כי מטרת החיים היא חיים, וחיים משמעותם התפתחות - פיתוח והרחבה אישיים, מתוך ערבות הדדית וראיית האחרים כראויים להתפתח גם כן.
      איני סבורה שהצייר מצייר כדי להנציח את עצמו וכך גם לא הסופר וכל מי שיש בהם כישורים ליצור ולחולל משהו.

      כמו שהספורטאי מותח עצמו להגיע להישגים טובים יותר ממשחק למשחק, כך כל אחד מאיתנו, אולי מבלי משים, חווה חיוניות במלואה כשהוא על מגרש החיים, בפעולה - בעצם הימצאו במסע של התפתחות [מתחברת כאן ל"לואיס קרול"].

      מי שיש לו באמת כדי להעשיר את העולם, אינו חרד לנצחיותו, כמו מי שעיקר עיסוקיו משרתים את עצמו ואת הסמוכים לו ביותר. אלה יקימו מבני פאר עם שלטים מאירי עיניים, וגם זה טוב, כי בהם יוכלו אולי ללמוד ולהבשיל יוצרים, מנהיגים ראויים ואנשי רוח של המחר.

      אדם חי במיטבו כשהוא יכול לבטא את מיטבו. לכך הוא שואף מטבעו


        1/2/11 14:43:
      מעניין. עמוק.
      תודה.
        1/2/11 13:35:

      צטט: לכלילדמגיע 2011-02-01 11:19:59

      מאמרך מעניין ורב משמעות. תודה.

       

       תודה לך !

        1/2/11 13:34:

      צטט: צבי סבג 2011-02-01 10:33:36

      מזכיר את "המיתוס של סיזיפוס" של אלבר קאמי. מומלץ לקרוא לצורך הרחבת הנושא, מרתק!

      תודה צבי על ההתיחסות, והשבחים 

        1/2/11 11:19:
      מאמרך מעניין ורב משמעות. תודה.
        1/2/11 10:33:
      מזכיר את "המיתוס של סיזיפוס" של אלבר קאמי. מומלץ לקרוא לצורך הרחבת הנושא, מרתק!
        31/1/11 23:41:

      אם תסתכל  על  המשפט  להלן  ,לדעתי, תבין  מה הוא  מתכוון:

      ואולם זרתוסטרא הסתכל באנשים והשתומם. וכה אמר: האדם הוא חבל המתוח בין חיה ועל-אדם – חבל על פני תהום. והוא חצייה מסוכנת, והימצאות בדרך מסוכנת, והבטה-אחורנית מסוכנת, וחלחלה ועצירה מסוכנת. גדלותו של אדם בזה, שהוא גשר ולא מטרה:

      אם  האדם הוא  רק  גשר... לא  ברור  אם  הזכרון  יהיה  משמעותי  למטרה.

      כי  עד  שנתווכח  בין  ההווה  לעבר,  יאבד  העתיד.

      אבל  בעצמך  נתת  פתרון  חלקי:"יזכרו את שמו"   ...אגו

      דרך  כל  חלום  עוברת  לפחות  מטרה  אחת..   האגו........

      אם  ניטשה  היה מאמין  באלוהים  הוא  יכול  היה  לבקש  את מה  שהיה  חשוב:

      אלי - תן לי את האומץ לראות את גבולות טפשותי

      את הענווה לדעת את גבולות חכמתי ואת התבונה להבחין בין השניים

      שמעון

      http://cafe.themarker.com/image/2007342/

        31/1/11 23:20:

      צטט: שרית הקריתית 2011-01-31 23:18:37

      מגניב

       

      תודה שרית

        31/1/11 23:18:
      מגניב

      פרופיל

      Zvi Hartman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      titulic