פסטיבל סאנדנס הסתיים שלשום ביוטה, בזמן שאני רשמתי הערות בפסגת התסריטאים, שהתקיימה ביומיים האחרונים בסינמטק תל אביב. תוך כדי שיטוטי בסינמטק יכולתי לראות פוסטרים לסרט חדש שיצא, ומוקרן השבוע, ורציתי להמליץ לכם עליו. שלושה דברים טובים בפוסט אחד. בואו נתחיל.

פסטיבל סאנדנס מתרכז בקולנוע, אבל הוא מציג גם קולנועי נסיוני הכולל צילומי מיצגים, וגם אנימציה. בקטגורית הסרטים הקצרים זכה השנה Matt Piedmont, עם סרט בעל שני חלקים בשם Brick Novax's Diary (למעשה יש ארבעה חלקים, אבל בפסטיבל הוצגו שני החלקים הראשונים).

מדובר באנימציה עם בובות. לא אנימציה מוקפדת במיוחד, אבל אפילו מהטריילר אפשר לראות את הניחוח הפרוע והמצחיק. אין זה פלא שהוא משעשע, שכן פיידמונט ידוע ככותב קומי מוכשר. הסרט שודר לראשונה בטלוויזיה לפני כשבועיים ב-HBO כחלק מסרטי  Funny or Die, במקור אתר שהוקם על ידי חברת ההפקה של וויל פרל.

לחצו על התמונה שלמעלה (או על שורה זו) על מנת לצפות בטריילר.

--

או-לה-לה! סרט חדש לדייויד אוריילי.
דיוייד אוריילי כבש את ליבם וחושם העיצובי של אנימטורים ברחבי העולם, כשיצר לפני כשנתיים את את הסרט המצוין Please say something, על מערכת יחסים מטרידה בין חתול ועכברה. עתה הוא שב עם סרט קצר חדש בן רבע שעה. הסרט  הקצר The External World, זיכה את אוריילי בציון לשבח בפסטיבל סאנדנס.




===

פסגת התסריטאים הסתיימה היום. יומיים ארוכים עברו על כוחותינו עם 4 אורחים מחו"ל, שמתמחים בכתיבת תסריט, רצוי כזה שמוכר. ורצוי בהוליווד. מעבר לידע ולרענון בפיתוח סיפור דמויות, וחקר מבנה התסריט - יש משהו במפגש עם יוצרים ועם אורחים מחו"ל שאתם מעריכים, שנותן זריקת אנרגיה אחרי המפגש. אולי לא ממש מיד לאחריו, כי מרתון כזה הוא מתיש, כמו כל פסטיבל. אבל רגע אחר כך, כשהרעיונות עדיין טריים בראש, זה מעודד יצירה. לכן אני כל כך אוהבת פסטיבלים, מפגשים עם יוצרים, וגם לצפות ביצירות של אחרים.

===

סרט. אם כבר דיברנו על יצירות של אחרים, השבוע יוקרן בסינמטק ת"א (ברביעי ובשישי) הסרט "שרון עמרני - זכרו את השם". אם לומר את האמת, לא גיליתי את הסרט החדש הזה במקרה. למעשה, לא רק שאני מכירה את הבמאי, אלא אפילו הייתה לי נגיעה קטנה בסרט. אבל נחמד לעבור בסינמטק ולראות את הפוסטר.

כבר כתבתי עליו, כשהסרט התקבל לפסטיבל חיפה. יאיר רוה ביים את הסרט על שרון עמרני, שהיה אחת ההבטחות הגדולות של הקולנוע הישראלי, התחבט בין אמונה לאמנות וטבע בים בגיל 31. רוה הזמין שלושה קולנוענים נפלאים בני המחזור של עמרני: ניר ברגמן (כנפיים שבורות), דובר קוסאשווילי (חתונה מאוחרת) ויוסף סידר (בופור) לביים אפיזודות שכתב שרון, וכן את גילי גאון בת זוגו של עמרני, שביימה את הרגעים האחרונים שלה איתו, רגע לפני שנכנס לים הסוער. ורוה גם הזמין את עבדתכם הנאמנה לעצב את האריזה הגראפית והכותרות עבור הסרט.

בשישי האחרון הגעתי לפרימיירה התל אביבית של הסרט. לא הייתה לי נגיעה בסרט עצמו, בבימוי או בעריכה, ולכן אני מרשה לעצמי להמליץ עליו בצורה אובייקטיבית למדי. כבר ראיתי אותו, אמנם, בשלבים שונים בזמן ההפקה וגם בבכורה בפסטיבל חיפה, אבל זו פעם ראשונה שהוא מוקרן כמו שהיה צריך להיות מוקרן מלכתחילה, וכמו שהתכווון המשורר, או במקרה הזה הבמאי - בהקרנת HD. והוא באמת נראה נפלא. יש לי רק מחמאות על הצילום והעריכה, שלא לדבר על המוזיקה של אהוד בנאי. בפעם הראשונה הסתכלתי עליו כצופה מן השורה, ואחרי שכל המרכיבים התערבבו יחדיו, בסופו של דבר יצאתי עם תחושה שהוא מרגש מאוד. אם לא שמעתם עד היום על שרון עמרני, נדמה לי שאחרי הסרט הזה תצטערו שלא עקבתם אחריו בזמן אמת.

סינמטק ת"א: יום רביעי 2.2 בשעה 20:45. ויום שישי 4.2 בשעה 13:15