בשלושים שנות שלטונו במצרים, טיפח הנשיא מובארק את קשריו עם ארה״ב. הוא שמר מכל משמר על הסכם השלום עם ישראל, על אף כל הקשיים שעמדו בדרך. הוא טיפח את יחסיו הטובים עם הממשלים האמריקאים, וקיבל בתמורה סיוע צבאי ואזרחי. כל צמרת הפיקוד הצבאי שלו, השתלמה באקדמיות הצבאיות היוקרתיות ביותר בארה״ב. בכל ביקור שלו בוושינגטון, הוא זכה לקבלת פנים ממלכתית אוהדת, ובכירי הממשל ציינו כל העת שהממשל המצרי מהווה אי של יציבות במזרח התיכון. לא כל המצרים אהבו את היחסים המיוחדים שטיפח מובארק עם וושינגטון, שלא לדבר על שמירת הסכם השלום עם ישראל, והקשרים ההדוק־ ים שלו עם בכירים ישראלים. אבל מובארק ראה ביחסיו עם המערב אסטרטגיה נכונה, שתאפשר לו לקדם את ארצו הן בתחום הצבאי והן בתחום האזרחי והמשיך בה על אף התנגדותם של גורמי אופוזיציה פנימיים.

ספק אם גם בדימיונו הפרוע ביותר, האמין השליט המצרי כי ביום פקודה יפנה לו הממשל האמריקאי עורף וינעץ סכינים בגבו. אבל זה קרה, והפתיע אפילו את המומחים הגדולים ביותר. הנשיא האמריקאי פשוט התעלם מהידיד הוותיק היושב בקהיר, והביע תמיכה במפגינים. ארה״ב אמנם לא קראה למובארק להתפטר, אבל חוץ מהמילים המפורשות הללו, היא אמרה הכל, ורבבות המפגינים בככר תחרית בקהיר, הבינו את המסר. אין למובארק כל תמיכה בארה״ב, ואיש לא יזיל דמעה שם אם הוא יפנה את כסאו.

המדיניות האמריקאית, יכולה היתה להיות הגיו־ נית, בכל אזור אחר על פני כדור הארץ, רק לא במזרח התיכון. האמריקאים דוגלים בהשלטת הדמוקרטיה, והם אינם יכולים להתעלם מרצון העם. כך הם עשו לפני שנים באיראן, כאשר סייעו להדחת השאה ולהבאתו של חומייני ממקום גלותו בפריז. הנשיא קרטר האמין, שסילוקו של שליט דיקטטור כמו השאה וקיום רצון העם, יביא לדמוקרטיה באיראן, ואת התוצאה כולם יודעים ומכירים. גם אז לא האמין השליט האיראני שהאמריקאים יזנחו אותו בשעת משבר, אבל זה קרה בסופו של דבר. בהערת אגב, האיראנים משבחים את קולות ההפיכה במצרים, ודובריהם הרשמיים אומרים כי הגיע העת לסלק את מובארק הדיקטטור ולהביא לעם המצרי דמוקרט־ יה...
לנו זכורה התמיכה האמריקאית הנלהבת בבחי־ רות דמוקרטיות ברצועת עזה בהשתתפות ארגון הטרור החמאסי. האמריקאים מנעו כל התנגדות ישראלית או פלשתינאית להשתתפות ארגון הטרור בבחירות, בטענה שמדובר בהליך דמוקרטי, שיהפוך את החמאס מארגון טרור למפלגה פוליטית. את התוצאה המרה כולנו מכירים עד עצם היום הזה, כאשר החמאס השתלט באופן דמוקרטי לחלוטין על הרצועה והפך אותה לשלוחת טרור חמאסית. סביר להניח כי לו היתה המדיניות הזו קיימת גם בשנות ה־ 30 של המאה הקודמת, היו האמריקאים תומכים תמיכה נלהבת בבחירות דמוקרטיות בגרמניה ובעלייתו לשלטון של הצורר הנאצי, שנבחר באופן דמוקרטי לחלוטין.

התמיכה של אובמה בהדחתו של מובארק, מהווה תמרור אזהרה לכל מי שסבור להיבנות על הידידות עם ארה״ב, וזה כולל כמובן גם את ״הידידה הטובה ביותר במזרח התיכון״. לממשל הנוכחי, אין כל סנטימנטים כלפי אף אחד. התמיכה רבת השנים בשליט המצרי, לא היתה מתוך ידידות או הערכה אלא אינטרס ציני, שהתחלף באינטרס אחר. מדינות נוספות באזור, כמו ירדן או סעודיה, לומדות היטב את הלקח ומבינות כי התמיכה האמריקאית בהן היא על תנאי בלבד, ואין כל ערובה כי בשעת מבחן היא תימשך.

אבל לא רק הן צריכות להפיק את הלקח. גם במדינת ישראל צריך להבין שאין כל ערובה כי התמיכה האמריקאית תימשך לאורך זמן. על פי עיתון ״הארץ״, שיגרה ישראל מסר דחוף לארה״ב ולאירופה ולפיו למערב יש אינטרס לשמור על יציבות המשטר במצרים. מדינת ישראל חתמה על הסכם שלום עם מצרים, על סמך אותה הנחה שארה״ב לא תאפשר נפילת מצרים בידי גורמים קיצוניים. אולי הממשל בוושינגטון יודע משהו שאיננו יודעים, בדבר ההנהגה שתקום אם יפול מובארק, אבל החשש הכבד הוא שגורמי איסלם קיצוניים ישתלטו על המדינה, על הצבא המחומש במיטב הנשק האמריקאי, והסכם השלום יהפוך לנייר חסר ערך. האם מישהו באמת מאמין עדיין, כי הממשל האמריקאי יעמוד לצדה של ישראל בשעת מבחן, בכל תנאי ובכל מצב ? או שמא סוף סוף יגיעו גם כאן למסקנה, כי במקום להישען על משענת הקנה הרצוץ האמריקאי, יש להישען על מי ששמירתו מובטחת בהבטחת־נצח, אם רק נלך בדרכיו.