הגיע אלי זוג הורים מגבעתיים, עם שתי בנות. האחת בת שנתיים וחצי והשניה בת 11 חודשים. הבעיה שהציגו בפני היתה שהילדות (בעיקר הגדולה) לא הולכות לישון לפני 12 בלילה, וגם אף פעם לא במיטה שלהן. הם היו כבר אצל פסיכולוגית ילדים שאמרה להם להחשיך את כל הבית, לעשות כאילו הם בעצמם הולכים לישון ולחכות במיטה עד שהילדות נרדמות. זה כמובן לא הצליח אלא רק הוסיף עוד מתח, כי עכשיו גם אסור להם לעשות כלום הם צריכים לחכות במיטה שלהם לפעמים שעה או שעתיים עד שהילדות נירדמות... פגשתי הורים מותשים (הם נרדמו לי מול העיניים) ואובדי עצות. התחלתי להכניס קצת סדר לבית.
 1. אמרתי להם לדאוג שהילדה הגדולה תישן פחות בגן (לבקש מהגננת שתעיר אותה אחרי שעה) כדי שהם יהיו בטוחים שהילדה באמת עייפה. 2 ליזום שיחה עם הילדה ולומר לה שעכשיו יש חוקי שינה חדשים בבית. כל אחד ישן במיטה שלו, והולכים לישון בשעה תשע. (תשע זה עדיין קצת מאוחר, אבל ההורים הרגישו יותר נח להתחיל את ההרגלים החדשים בצורה הדרגתית)
חשוב לומר: מטרת הכניסה לחדר שלה היא לא כדי להרגיע אותה, זה בטח יגרום לה דוקא לבכות יותר( כדי לנסות לשכנע אתכם להוציא אותה מהמיטה), אלא כדי לתת לה את ההרגשה והביטחון שאתם שם.
לאחר מספר ימים דיברתי עם ההורים וראה זה פלא: קודם כל, הילדה הולכת לישון בין תשע לעשר ורק במיטה שלה. היא גם אף פעם לא יוצאת מהמיטה! אמנם היא קוראת להורים שלה כמה וכמה פעמים לבוא למיטה וזה יכול גם לקחת חצי שעה, אבל זה נסבל. השיפור עצום ועדיין נשאר על מה לעבוד. עכשיו המטרה שלי היא שהילדה תישן אפילו בשמונה, כך שסוף סוף יישאר גם זמן להורים להיות ביחד...
|