0

הילד שבי

0 תגובות   יום שלישי, 1/2/11, 16:20

אמא אמרה שיש לי נשמה של ילד

אמרתי לה שאני כבר גדול.

"תביט פנימה", ייעצה לי,

הלכתי למראה ונגעתי.

 "כן. מהלב", היא אמרה,

 

אני הולך יפה בתלם

וגם נפלא במעלה הדרך

ולפתע פרשת דרכים

ניצב מול החיים

אני מתבלבל ולוקח כיוון

חוזר אל דרך אחרת.

יושב חסר אונים

לא מסוגל לבחור דרך.

מתוסכל ומיד אני מגיב

אבל תכף נסוג ומצטער

יש משהו בתוכי מהסס

לא בטוח ומאוד חושש.

"מה בדיוק אני", שאלתי לאמי

"אינך מביט פנימה", אמרה

"אל הילד שבך".

 

הילד הזה הוא אני

הוא הולך עמי ולצדי.

הילד הזה רואה

היכן שאינני מבין.

הילד שבי פוסע לפניי

הוא זה שמסמיק את פניי.

המצפון המייסר

המצפן המנווט

הוא האינטואיציה הנבואית

הוא הקול הפנימי.

ממתיק לי לחישה

את סודות החיים,

הילד שבי הוא כמעט אני

הוא חיבוטי נפשי

לתגובות הנמהרות שלי

הוא הדמעות בעיניי

שמטהרות את כאבי.

 

 

אני שמח שהילד שבי

הוא תמיד ילד קטן שלי

שומר על המרחבים

מכניס פרופורציות לחיים.

מהילד הזה באים ההארות.

ממנו העצות הנבונות.

 

לפעמים הוא מחייך אלי

ולעיתים הוא נורא מרגש

אבל הילד שבי...

תמיד מרגיש אותי.

 

 

 

דרג את התוכן: