מלכות, מלקות בריטניה (א)
אליזבט הראשונה (07.09.1533 – 24.03.1603) בתם של המלך הנרי השמיני ואן בוליין (אחת המלכות השנואות ביותר בתולדות האימפריה הבריטית), הידועה גם בכינוי "המלכה הבתולה". אליזבת נחשבת לאחת מגדולי שליטי אנגליה, הודות לפריחה שזכתה לה ממלכתה בעת שלטונה. תקופת שלטונה נקראת העידן האליזבתני. שמה ניתן לה ע"ש שתי סבתותיה, אליזבת מיורק ואליזבת בוליין. הוריה היו המלך הנרי השמיני ורעייתו השנייה, אן בוליין. בלידתה היא הייתה יורשת העצר לכתר המלוכה, לאחר שבנו של אביה מנישואיו הראשונים נפטר בינקותו ומבתו הבכורה נשללה הזכות לכתר בעקבות גירושי הוריה (הנרי השמיני וקתרין מאראגון). הריונותיה הבאים של אימה הסתיימו ללא הצלחה. רצונו של הנרי השמיני להעביר את המלוכה ליורש זכר הביאה אותו לעצור את אן בוליין במאי 1536 וכעבור שבועיים הוצאה להורג בגין בגידה במדינה, ניאוף וגילוי עריות. בעקבות מותה, הוכרזה אליזבת כממזרה והתואר "נסיכה" נשלל ממנה. כעבור 11 יום ממות אימה נישא אביה בשלישית, לג'יין סימור. למרות שלילת תארה וזכותה לכתר, המשיכה אליזבת להתגורר בארמון וחונכה באופן היאה למעמדה. עד הגיעה לבגרות, בשנת 1550.
 אליזבת בנעוריה, 1546 לערך
בשנת 1547, בגיל 13, התייתמה מאביה. המלוכה הועברה לאחיה למחצה של אליזבת, בנה של ג'יין סימור, אדוארד השישי. רעייתו האחרונה (השישית במספר) של הנרי השמיני, קתרין פאר, נישאה לתומאס סימור (אחיה של ג'יין סימור, רעייתו השלישית של הנרי אביה). אליזבת הוזמנה לחיות עימם בביתם בצ'לסי. תומאס סימור ניהל, ככל הנראה, מערכת יחסים בעלת רמיזות מיניות עם אליזבת, ולאחר שקתרין פאר התוודעה לכך, גורשה אליזבת מביתם במאי 1548. קתרין פאר נפטרה מסיבוכי לידה כעבור ארבעה חודשים מסילוקה של אליזבת. תומאס סימור חידש את הקשר עמה, מתוך כוונה להתקרב למשפחת המלוכה ולשלוט בפעולותיה. אחיו, אדוארד סימור, כיהן באותה עת כאפוטרופוס של המלך אדוארד השישי, ותומס תיכנן את החלפתו. בינואר 1549 נעצר תומאס בעוון תכניותיו להפיל את אחיו ולשאת את אליזבת לאישה. חלקה בתוכניתו נידון בחקירה שסבבה את מעצרו, אך אליזבת לא הודתה בדבר ולא הוגש נגדה כתב אישום. סימור הוצא להורג. כהונתה של מרי הראשונה ועלייתה לכתר של אליזבת ב-6 ביולי 1533 נפטר אחיה למחצה, המלך אדוארד השישי, ולא הותיר אחריו יורשים. במותו היה בן 15 ובין ההוראות שפורסמו בתקופתו, בשנת 1543, נשללה הזכות לכתר משתי אחיותיו למחצה (מרי ואליזבת) והועברה לקרובת המשפחה הרחוקה, ליידי ג'יין גריי, בת ה-16. העברת התפקיד לידיה התקבלה במורת רוח וכעבור תשעה ימים בלבד היא הודחה. מרי ואליזבת שבו לארמון ומרי, שהייתה מבוגרת מאחותה ב-17 שנים, הוכתרה למלכה. התמיכה ההדדית של השתיים התפוגגה במהירות. מרי ביקשה לחדול מקיום הזרם הפרוטסטנטי של הנצרות באנגליה ולהחזיר את הבכורה לקתולים, ואילו אליזבת שהתחנכה ברוחו התנגדה לכך. נתיני הממלכה מחו על דרכה של מרי ועם היוודע רצונה להינשא לפיליפה, יורש העצר הספרדי, שהיה קתולי, פרצו מהומות ברחבי אנגליה. אליזבת נתפסה בעיני הציבור כשותפתם למאבק, ועם שוך המהומות נחקרה על כך. במרץ 1554 אליזבת, בת 22 בלבד, נכלאה במגדל לונדון. לבקשת בכירים בממשל נדחו הצעות להוצאתה להורג וכעבור חודשיים במגדל היא שוחררה תחת השגחה וחיה כשנה בעיירה וודסטוק. בשנת 1555 טעתה מרי לחשוב שהיא בהריון, אך לאחר מכן התברר שהיה זה הריון מדומה. למרי היה הריון מדומה נוסף, אך היא מעולם לא הצליחה ללדת יורש. כך נסללה דרכה של אליזבת לרשת את מקומה בעתיד. אליזבת ירשה את הכתר עם מותה של מרי, ב-20 בנובמבר 1558, והייתה ילדתו השלישית של הנרי השמיני לרשת את מקומו. טקס הכתרתה נערך ב-15 בינואר 1559.
 אליזבת בגלימת ההכתרה
דת אליזבת מיסדה את הדת הפרוטסטנטית באנגליה ודחתה את האפיפיור וההשפעה הקתולית של ספרד במדינה. בכך זכתה, אמנם, באהדת הפרוטסטנטים בארצות השכנות, אך רכשה אויבים רבי עוצמה בדמותם של הכנסייה הקתולית וספרד. כדי למנוע חילופי דברים בנוגע לסמכויותיה בענייני דת, בשנת 1559 אישר הפרלמנט את "חוק האחדות" שקבע את הדת הפרוטסטנטית כדת המדינה ואת כנסייתה כמוסד הכפוף לשליט הממלכה. החוק התקבל בעידודה של אליזבת שסברה שאחדות הדת הכרחית לאחדות העם. תוארה נקבע בחוק כ"מושלת העליונה של כנסיית אנגליה". שלטונה של אליזבת היה כמעט אבסולוטי. הפרלמנט ובכירי הממשל הושבעו אמונים למלכה כראש הכנסייה. חוק האחדות קבע את חובת הנוכחות בכנסייה. חיי אישות אליזבת לא נישאה בחייה וכונתה "המלכה הבתולה". לטענתה, ביקשה להקדיש את כל כוחותיה לאנגליה. מערכות יחסים המשויכות לה כוללות בני אצולה שונים, ובפרט קשר מתמשך עם חבר ילדות סר רוברט דדלי, שהיה נשוי לאישה אחרת. מותה של אשתו בשנת 1560 עורר סקנדל ציבורי, אך אליזבת החליטה שלא למסד את יחסיהם. לאחר פטירתו היו עיקר כוונותיה להינשא מטעמים דיפלומטיים, אך לבסוף נותרה נאמנה לרווקותה. לחץ הפרלמנט על אליזבת להצהיר על יורש עצר הביא אותה לנעילת המושב וכינוסו מחדש רק כשלוש שנים לאחר מכן, מכורח רצונה לאשר הגדלת גביית מסים. הקריאות להכרעה בנוגע לזהות יורש העצר לא נענו על ידה.
 המלכה הבתולה
הממשל האליזבתני וארגונו בלב המערכת השלטונית של אליזבת עמדה מועצת המלך, ובשלוחותיה "לשכת הכוכבים" ו"המועצה העליונה" בה נקבעה המדיניות. אליזבת נהנתה משירותיהם של יועצים מוכשרים כמו ויליאם ססיל, לורד ברלי ופרנסיס ולסינגהם. הפרלמנט על שני בתיו - בית נבחרים ובית הלורדים, היו חסרי סמכות בענייני חוץ. אליזבת שמרה לעצמה את כל ההחלטות הנוגעות לענייני דת, מדיניות חוץ, נישואיה ומינוי יורשיה. בתקופתה הוגבל חופש הביטוי וחברי פרלמנט שהעזו לחלוק עליה נכלאו במצודת לונדון. סמכות הפרלמנט וכוחו היו בעיקר בעניינים כספיים והוא היה אחראי על הטלת מסים. חברה וכלכלה בתקופה האליזבתנית תקופת שלטונה של אליזבת התאפיינה בפריחה כלכלית. המסחר באריגי צמר הכניס רווחים גדולים. סוחרים אנגלים התאגדו בחברות וקיבלו זיכיונות לסחור במוצרים מסוימים באנגליה ובארצות חוץ כמו רוסיה, אזור המזרח התיכון, אפריקה והודו. לא פעם נאסר על ייבוא מוצרים לאנגליה כדי להגן על היצרנים האנגלים. בתקופת כהונתה הונהגה הלירה סטרלינג כמטבע הרשמי של אנגליה. שנותיה המאוחרות בשנת 1562 אליזבת חלתה באבעבועות שחורות והמחלה פגעה קשות בעורה וגרמה לה לנשירת שיער. שנות כהונתה האחרונות כמלכה לוו בהצלחות, ביניהן התגברות הממלכה על האופוזיציה מספרד ומפלת המרד כנגדה בשנת 1601. בריאותה נותרה טובה עד לשנת 1602, אך לאחר מותם של מספר ידידיה ויועציה הקרובים היא שקעה בדיכאון ממושך. ב-24 במרץ 1603 נפטרה אליזבת. כהונתה כמלכת אנגליה ואירלנד נמשכה 44 שנים. הלווייתה נערכה במנזר וסטמיניסטר והשלטון הועבר לידי ג'יימס הראשון, בנה של בת דודתה מרי מלכת סקוטלנד, שכיהן באותה עת כמלך ג'יימס השישי של סקוטלנד.
 אליזבת ויועציה הבכירים, ויליאם ססיל (משמאל) ופרנסיס ולסינגהם |