מרגרט (הילדה) תאצ'ר - בריטניה

ראש ממשלת בריטניה ה-50, כיהנה כראש ממשלת בריטניה ומנהיגת המפלגה השמרנית ממאי 1979 ועד נובמבר 1990. ידועה בכינויה "אשת הברזל". תומכת נלהבת במדיניות ההפרטה הכלכלית ונחשבת לאחד מסמלי הקפיטליזם הנאו-ליברלי. מדיניותה הכלכלית כונתה בשם תאצ'ריזם.

כהונתה כראש הממשלה 1979-1983

תאצ'ר הרכיבה את ממשלתה הראשונה ב-4 במאי 1979, ובידיה מנדט לעצור את התדרדרות הכלכלה הבריטית ולהקטין את תפקידה של המדינה בכלכלה. היא פעלה כדי להגדיל את חשיבותה והשפעתה של ארצה ברמה הבינ"ל. תאצ'ר חלקה השקפות פילוסופיות רבות עם רונלד רייגן,  שנבחר כנשיא ארה"ב בשנת 1980 ובמידה פחותה גם עם בריאן מלרוני, ראש ממשלת קנדה הנבחר בשנת 1984. לזמן מה שמרנות הייתה הפילוסופיה הפוליטית הדומיננטית ביותר בארצות דוברות השפה האנגלית החשובות של התקופה.

בהיבט הכלכלי, החלה תאצ'ר בהעלאת שיעורי הריבית הממשלתית על מנת לרסן את המסחר בכסף. היא העדיפה מיסוי עקיף על פני מיסוי ההכנסה, והמע"מ הועלה חדות ל-15%. כתוצאה מכך עלתה האינפלציה. צעדים אלו פגעו בעסקים, בעיקר בתחום הייצור, ושיעור האבטלה עבר במהרה את קו שני מיליון האנשים. בכך הוכפל השיעור של מיליון המובטלים שהיו בתום כהונת ממשלת הלייבור.

פרשנים פוליטיים חזרו לרעיון "פניית הפרסה" של ממשלת הית' ושיערו שתאצ'ר תחזור על המהלך, אך זו דחתה על רעיון זה כשבוועידת המפלגה השמרנית בשנת 1980 הודיעה: "לאלו המצפים בנשימה עצורה לאמרת הכנף של המדיה - פניית הפרסה - יש לי רק דבר אחד לומר: אתם תפנו אם רצונכם בכך; הליידי לא פונה (The Lady's not for turning)". רצינות כוונותיה התבררו בתקציב של שנת 1981 בו הועלו המיסים בשיאו של המיתון הכלכלי, למרות חששותיהם של כלכלנים מובילים שהובעו במכתב פתוח. בינואר 1982 צנחו אחוזי האינפלציה למספרים חד-ספרתיים, ורק לאחר מכן הותרה הורדת שיעורי הריבית. שיעור האבטלה המשיך לעלות, בהגיעו לנתון רשמי של 3.6 מיליון מובטלים - אף על פי שהתקנות המגדירות מיהו מובטל שונו באופן כזה, שגרם לחלק מהפרשנים להאמין שהאבטלה האמיתית עומדת על 5 מיליון איש.

מלחמת פוקלנד

בתחילת שנות השמונים, נשלטה ארגנטינה על ידי חונטה צבאית' שהייתה בלתי אהודה על ידי העם עקב מצבה הכלכלי הירוד של המדינה. על מנת לשנות מצב זה, בחרו מנהיגי החונטה בצעד פופוליסטי: ב-02.04.82 פלשה ארגנטינה לאיי פוקלנד הסמוכים, המיושבים בדלילות באזרחים בריטים. הייתה זו הפלישה הראשונה לשטח בריטי מאז מלחמת העולם ה-II. ארגנטינה טענה לבעלות על האיים מאז המחלוקת בשנות השלושים של המאה ה-19 בדבר יישובם. בתוך מספר ימים, שלחה תאצ'ר כח משימה ימי על מנת לכבוש מחדש את האיים, במה שנודע כמלחמת פוקלנד. הכוח הצליח במשימתו. מלחמה זו יצרה גל פריוטיות בריטי ואהדה אישית כלפי תאצ'ר, בתקופה בה הפופולריות שלה הייתה בשפל חסר תקדים עבור ראש ממשלה מכהן באנגליה.

"אפקט פוקלנד" זה, בנוסף לפילוג באופוזיציה, השפיע רבות על הרוב הגדול שקיבלה המפלגה השמרנית בבחירות של 1983, שהיוו נקודת שיא לממשלת תאצ'ר.

1983-1987

בכהונה זו החלה להתפתח המדיניות הכלכלית שכונתה תאצ'ריזם. תאצ'ר פעלה להפחתה חדה של מעורבות המדינה בכלכלה, הפרטת חברות ממשלתיות, הפחתת כוחם של ועדי העובדים, הפחתת מס הכנסה ומחויבות הממשלה להקטין את החוב הלאומי. הקרב המשמעותי ביותר של תאצ'ר היה כנגד תעשיית המכרות המולאמת, שהייתה נתונה בהפסדים כבדים. בעקבות הרפורמה, פתחו הכורים בשביתה שנמשכה כשנה. תאצ'ר לא נכנעה, והכורים חזרו לעבודה ללא הישגים משמעותיים. בשל החששות כי נכסים ציבוריים אסטרטגיים יפלו לידיים הלא נכונות, פיתחה תאצ'ר את עקרון "מניית הזהב", שהשאיר למדינה זכות וטו על החלטות בחלק מהחברות המופרטות.

1987-1990

בשנת 1987 נבחרה תאצ'ר בשלישית, אך הפופולריות שלה דעכה. היא נתפסה כקשוחה ולא אכפתית, ובשנת 1990 איבדה את השליטה במפלגתה לטובת ג'ון מייג'ור.

בשנים אלו החלו להיווצר סדקים ראשונים במפלגתה, בעיקר עקב מדיניותה הבלתי מתפשרת בתחום הכלכלי סביב מס הגולגולת, התנגדותה העקבית להצעות שבאו מבריסל בדבר העמקת האיחוד האירופי ואי נכונותה להקשיב לדעות אחרות שבאו באנשים במפלגתה. חברי מפלגתה החלו לחשוב שהיא מהווה סכנה להמשך שליטת השמרנים, עקב אי נכונותה להתפשר ולהקשיב. ב-01.11.90  התפטר במפתיע ג'פרי האו, סגן ראש הממשלה, מי שהיה במשך 15 שנים אחד האישים הנאמנים לה ביותר, וזאת עקב סירובה של תאצ'ר לקבוע לוח זמנים לדיונים על איחוד המטבע עם מדינות אירופה. חבר מפלגתה, מייקל הזלטיין, שלפי הסקרים נשף בעורפה של תאצ'ר על הנהגת המפלגה השמרנית, ניצל את ההזדמנות ומספר ימים לאחר מכן, עמד מול תאצ'ר בבחירות על הנהגת המפלגה. בסיבוב הראשון הזלטיין קיבל מספיק קולות על מנת להתמודד מול תאצ'ר בסיבוב שני, הפתעה שתאצ'ר בשיא כוחה לא הייתה מוכנה לה. ב-21.11.90 בערב לאחר שחזרה מועידת פריז שעסקה בסיום המלחמה הקרה, נכנסו ללשכתה בזה אחר זה חברי הקבינט והביעו חוסר אמון ביכולתה להמשיך לכהן כראש הממשלה. למחרת הודיעה תאצ'ר על התפטרותה מתפקיד ראש הממשלה, לא לפני שהגיעה בפעם האחרונה לבית הנבחרים ועמדה מול האופוזיציה באחד הנאומים היותר מרשימים שלה, תוך שהיא מתפארת במילים: "אני נהנית מזה". היא נפרדה מדאונינג 10 בנאום קצר בו אמרה כי היא עוזבת את אנגליה במצב טוב יותר משהייתה, כשנכנסה לתפקידה 11 שנים לפניכן, בשנת 1979, ונראתה דומעת כשנכנסה למכוניתה.

 אנגלה מרקל (17.07.54) - גרמניה

מרקל, פיזיקאית במקצועה, עומדת כיום בראש המפלה הנוצרית דמוקרטית הגרמנית (CDU) השולטת בגרמניה. בבחירות שנערכו ב-30.05.05 היא ניצחה ברוב זעום את מפלגת ה-SPD, ניצחון שחזר על עצמו בשנת 2009. מרקל, היא האישה הראשונה בהיסטוריה של גרמניה המכהנת בתפקיד קאנצלר. היא גם הראשונה מבין הקאנצלרים שנולדה בגרמניה המזרחית ולאחר מלחמת העולם השנייה.

למרות שנולדה בהמבורג, עברה משפחתה להתגורר בגרמניה המזרחית עד לאיחוד גרמניה בשנת 1990. בשנת 1986 אושרה עבודת הדוקטורט שלה בכימיה קוואנטית, ועד לשנת 2003 פרסמה מחקרים רבים העוסקים בהתפתחות סרטן (לוקמיה ומלנומה). היא נשואה בשנית, לפיזיקאי ואולם אין לה ילדים. כפוליטיקאית שימשה משך שלוש שנים כשרת הנשים והנוער (בממשלת קוהל) ולאחר מכן ארבע שנים כשרה לאיכות הסביבה.

למרות שהיחסים בין גרמניה וישראל התחממו מאז החלה מרקל לשמש כקנצלרית, בביקורה האחרון בארץ (מרץ 2008) בחרה לנאום במליאת הכנסת בגרמנית ובכך גרמה למספר חברי כנסת להחרים את נאומה.

מישל בשלט - צ'ילה

מישל בשלט, אם חד הורית לילדה בת 12 ולשני ילדים בוגרים, סוציאליסטית, נבחרה לנשיאת צ'ילה. בנאום הניצחון שלה היא אמרה: "מי היה מאמין לפני חמש שנים שנשיאת צ'ילה תהיה אישה?" בשלט היא רופאה במקצועה. בצעירותה הייתה פעילה סוציאליסטית, נכלאה ועונתה בכלא עם אמה. ב-1975 נאלצה לברוח מצ'ילה.
היא הצליחה לזכות בבחירות במדינה מצ'ואיסטית, קונסרבטיבית וקאתולית בזכות אישיותה החמה.

אלן ג'ונסון סירליף (29.10.38) - ליבריה

ג'ונסון סירליף, היא האישה הראשונה בהיסטוריה שנבחרה להנהיג מדינה ביבשת אפריקה. כמו הקולגה הבריטית שלה, גם היא זכתה בכינוי "אשת הברזל". אלן נולדה במונרוביה (בירת ליבריה), צאצאית לקבוצת המיעוט של העבדים מאמריקה. היא בעלת תואר בחשבונאות מהקולג' לעסקים במדיסון ארה"ב ובעלת תואר בכלכלה מאוניברסיטת קולרדו. כמו כן, קיבלה תואר בניהול ציבורי מאוניברסיטת הווארד בשנת 1971.

בתום לימודיה האקדמיים שבה לליבריה, מונתה כעוזרת שר האוצר בממשלתו של ויליאם ולברט. ב-79' מונתה להיות שרת האוצר ואולם שנה מאוחר יותר בשל הפיכה בליבריה נאלצה לעבור לחיות בקניה. בשנת 85' חזרה לליבריה כדי להתמודד לפרלמנט ואולם בשל נאום שבו מתחה ביקורת על הממשל נעצרה ונשלחה ל-10 שנים בכלא. גל מחאות בינ"ל ולחץ אמריקאי הביא לשחרורה כעבור זמן קצר והיא עברה להתגורר בוושינגטון ארה"ב. בשנת 97' חזרה שוב לליבריה והתמודדה על הנשיאות נגד צ'ארלס טיילור, וקיבלה 10% מקולות הבוחרים. מהלך זה נתפס בידי הממשל כבגידה, ושוב הועמדה לדין במשפט ראווה שאחריו גלתה בשנית לארה"ב.

לאחר הסכם השלום שהביא לסיום מלחמת האזרחים בליבריה, בשנת 2003, נאלץ טיילור לוותר על כסא הנשיאות וכך יכלה ג'ונסון סירליף להכשיר את הקרקע לקראת התמודדות נוספת בבחירות 2005. מערכת הבחירות שלה היתה עממית, היא ביקרה בשווקים, בכנסיות ובבתי הספר, ראתה מקרוב את מצוקת האזרחים. היא זכתה בסיבוב הראשון בהפרש של 8% ובסיבוב השני קיבלה 60% מקולות הבוחרים, ונכנסה לתפקידה כנשיאת ליבריה ב-15 בינואר 2006. לטקס ההכתרה שלה הגיעו הגברת הראשונה של ארצות הברית, מזכירת המדינה האמריקנית ובתו של נשיא ארצות הברית.
כנשיאה היא מתמודדת עם אחוזי אבטלה של 75-80%, שיקום התשתיות שנהרסו במהלך מלחמת האזרחים, ונטרול השסע החברתי במדינתה. היא פועלת להשיג השקעות זרות וסיוע חוץ והשכילה לחתום על שבעה הסכמי סחר עם ממשלת סין.

פעולתה הראשונה כנשיאה היה לחברת את הבירה מונרוביה למערכת החשמל: "חיבור העיר לרשת החשמל מסמל את המסע שליבריה עושה מחושך לאור".

הלן קלארק (29.9.61) - ניו זילנד

הלן כיהנה כראש ממשלת ניו-זילנד מ-27.11.99 ועד שנת 2008 מטעם מפלגת הלייבור. כבר בשנת 1981 נבחרה לבית הנבחרים וכיהנה כשרה במשרדים שונים. בשנת 99' נבחרה לכהונה ראשונה כראש ממשלה, האשה הראשונה שכיהנה כראש ממשלה. ב-17 באפריל 2009 נבחרה למנהלת תוכניות הפיתוח של האו"ם, וגם כאן נבחרה כאישה ראשונה המשמשת בתפקיד זה.

ג'וליה גילארד (29.9.61) – אוסטרליה

ראש הממשלה ה-27 של אוסטרליה והאישה הראשונה לכהן בתפקיד זה. היא נבחרה לראשות מפלגת הלייבור האוסטרלית ב-24.07.10 והושבעה לראשות הממשלה בהמשך אותו יום. בתפקידה הקודם שימשה כסגנית ראש הממשלה הקודם, קווין ראד.

שני הישגים נוספים רשמה ג'ילארד: ראש הממשלה הראשון שמעולם לא נישא, והראשונה להיוולד מחוץ לאוסטרליה. היא נולדה בווילס, אנגליה, למשפחה ממוצא ולשי. בילדותה חלתה בדלקת ראות קשה שבעקבותיה היגרה המשפחה (ב-1966) לאוסטרליה והתיישבה באדלייד. את לימודיה האקדמיים סיימה באוניברסיטת מלבורן עם תואר בוגר באמנות ומשפטים בשנת 1986.

בשנת 1987 החלה את דרכה כעו"ד בתחום דיני העבודה וב-90' בהיותה בת 29 הצטרפה כשותפה לחברה. לדבריה, "אם לא הייתי משתתפת בבחירות של 1988 בהצלחה, קרוב לוודאי שהייתי עדין בתוך ומסביב לתחום המשפטים, יתכן שבתחום המגזר הציבורי. אולי הייתי מעבירה הרצאות, מנסה לדחוף משפטים לראשם של אחרים".

לפוליטיקה היא נחשפה בשנתה השנייה באוניברסיטה, והצטרפה למועדון הלייבור שם היתה מעורבת בקידום קמפיין נגד הקיצוץ בתקציב החינוך. בשנת 1983 הפכה לאישה השנייה לעמוד בראש אגודת הסטודנטים האוסטרלית ונבחרה כחברה בבית הנבחרים האוסטרלי בשנת 1988 אז גם נאמה לראשונה בבית הנבחרים.

בין השנים 2001-3 היתה שרת צללים במשרד האוכלוסיה וההגירה, ואח"כ במשרד הבריאות. משנת 2006 היתה סגנית ראש האופוזיציה ובשנת 2007 מונתה לממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החינוך בממשלתו של קווין ראד. ביוני 2010 כאשר הפופולאריות של ראד צנחה החליטו ראשי הלייבור שיש להחליפו ושכנעו את גילארד להתמודד מותו, כך זכתה לתפקיד ראש הממשלה.

דילמה רוסף (14.12.47) – ברזיל

כבר בנעוריה תמכה רוסף בדעות הסוציאליסטיות ולאחר ההפיכה בברזיל בשנת 1964 הצטרפה לתנועות גרילה עירוניות שמלאניות שלחמו בדיקטטורה הצבאית. בשנת 1970 נתפסה בידי השלטונות ונכלאה עד לשנת 1972. קיימים דיווחים שאף עונתה בכלא.

לאחר שחרורה מהכלא שיקמה את חייה. היא החלה לעבוד בשרות הציבורי ובשנת 1986 מונתה למנהלת אגף הכספים של עיריית פורטו אלגרה. בין השנים 1991-93 שמשה כשרת האוצר של מדינת ריו גראנדי דו סול. לאחר מכן עמדה בראש משרדי האנרגיה, המכרות והתקשורת בשתי ממשלות שונות. יחד עם בעלה היתה פעילה באמנסטי וביסודה של מפלגת העבודה הדמוקרטית והשתתפה במספר מסעות בחירות של המפלגה. בשנת 2001 פרשה מהמפלגה והצטרפה למפלגת הפועלים. בשנת 2002 הצטרפה לועדה האחראית למדיניות האנרגיה של המועמד לנשיאות לולה, אשר צרף אותה לממשלתו כשרת האנרגיה. בשנת 2005 בעקבות שערוריית שחיתות בממשל זכתה בתפקיד ראש המטה של המפלגה. ב-31 למרץ 2010 התפטרה על מנת להתמודד על משרת נשיא ברזיל, וזכתה.

פרביטה דויסין פטיל (19.12.34) – הודו

פרטיבה היא פוליטיקאית ופעילה חברתית הודית, הנשיאה הנוכחית של הודו (ה-12) והאישה הראשונה שמחזיקה בתפקיד. בהכשרתה היא משפטנית.

פטיל נבחרה כנציגה של העיר אדלבד, במחוז ג'לאון, מדינת מהרשטרה, כחברת פרלמנט במשך 23 שנים (1962-85), לאחר מכן כיהנה כחברת הלוק סבהה (הבית התחתון של הפרלמנט ההודי) מטעם מחוז אמראוואטי ממדינת מהרשטרה (1991-6) וכמושלת ה-24 של מדינת ראג'טאן בין השנים 2001-4.

בשנת 1983 נבחרה לבית העליון של הפרלמנט בניו דלהי ובין השנים 1986-88 אף היתה לסגנית היו"ר שלו. בבחירות 1991 (שבהם נרצח רג'יב גנדי) נבחרה לבית התחתון ובמקביל כיהנה כמנהלת הפדרציה הלאומית של הבנקים וחברות האשראי הקואופרטיביים וכחברה במועצת המנהלים של האיחוד הלאומי הקואופרטיבי של הודו.

פרטיבה פטיל כמושלת ראג'סטאן

בנובמבר 2004 נבחרה פטיל למושלת ראג'סטאן, מדינה בצפון מערבה של הודו, והיתה לאישה הראשונה שמילאה תפקיד זה. בתקופתה העביר הפרלמנט של ראג'סטן באפריל 2006 את חוק "חופש הדת" במדינה, שכלל סעיפים נגד המרת דת באמצעי פיתוי הונאה או כפייה. ואולם פרטיבה לא אישרה את החוק והחזירה אותו לפרלמנט בנימוק שכמה מסעיפיו נוגדים את חופש הדיבור וחופש הביטוי, חופש המצפון וחופש הדת. ממשלת ראג'סטאן שלחה לה את החוק בשנית במאי 2006 בטענה שישנם חוקים דומים המגבילים המרת דת במדינות אחרות והם אושרו ע"י בית המשפט העליון של הודו. פטיל שלחה את החוק לנשיא הודו, יום לפני עזיבתה את תפקיד המושלת (21.07.07) בשל מועמדותה לנשיאות הודו.

פרביטה פטיל נבחרה לנשיאה ונכנסה לתפקידה ב25 ביולי 2007.