לנוכח הפוסט הקודם

אני מתחיל ובעצם ממשיך פרויקט

של איסוף מקורות בנושא אבל, אובדן ושכול.

והפעם שירו של דוד פוגל שכמעט כל שיר שלו

מעלה תחושה של אבדן וכאב:

לאט עולים סוסי/דוד פוגל 

לְאַט עוֹלִים סוּסַי
עַל מַעֲלֵה הָהָר,
לַיְלָה כְבָר שׁוֹכֵן שָׁחוֹר
בָּנוּ וּבַכֹּל.

כְּבֵדָה תַּחֲרֹק עֶגְלָתִי לִרְגָעִים
כַּעֲמוּסָה אַלְפֵי מֵתִים.

זֶמֶר חֲרִישִׁי אֶשְׁלַח
עַל פְּנֵי גַּלֵּי הַלַּיִל,
שֶׁיַּעֲבֹר לַמֶּרְחָק.

סוּסַי מַאֲזִינִים וְעוֹלִים לְאָט.

מתוך המחזור "לִפְנֵי הַשַּׁעַר הָאָפֵל", 1923
כל השירים, הקיבוץ המאוחד, 1998

את התמונה צילמתי בגלבוע 1/2011