כותרות TheMarker >
    ';

    "במציאות אין ניסים" (Blogilia)

    דף המשמש להגות בנושאי פילוסופיה, אנטי פילוסופיה ותרבות. הבלוג של איליה "בלוגיליה" כהן

    ארכיון

    פרופיל

    "בלוגיליה"
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ינשוף אחד יותר מדי?

    0 תגובות   יום רביעי, 2/2/11, 04:06

    אני אוהב מאוד את עולמו התרבותי של רוגל אלפר. אני אוהב גם דברים מסויימים באישיות שהוא מקרין. הוא צעיר ונמרץ, משכיל, ביקורתי, חריף ונוקב כשצריך, דעתן ובעל דעות חתרניות לעתים. אהבתי אותו עוד מתקופת תכנית התרבות "דיבור חדיש" ולכן ציפיתי להרבה ממנו כשלקח על עצמו את תפקיד המנחה בתכנית התרבות שעלתה השבוע בערוץ 8, "הינשופים".

     

    המהדורה בהנחייתו פועלת כמבזק חדשות קצבי ומהיר, שהאייטמים בו מעולם התרבות, כאשר בכל נושא שמועלה לדיון מלווה אותו פאנל רב משתתפים. השבוע היו אלה יאיר גרבוז, רון כחלילי, איילה פנייבסקי ועוד מישהו שאני לא מכיר.

    המשתתפים, בראשם כצפוי יאיר גרבוז, יודעים את מלאכת הויכוח המדויק, המעמיק, עם רסיסים של הומור - ועושים חשק להקשיב להם שעות. הבעיה בפורמט, שמנסה לחקות את הקצב של "דיבור חדיש", רק ללא הצלחה להגיע לאותה רמת זרימה חופשית, או ויכוח ספונטני ומשוחרר באמת כמו באותה תכנית שהורדה באופן אווילי וחסר טעם על ידי קברניטי הערוץ. גם המריבות בנושאים שונים, שהגיעו באותה תכנית ז"ל למחוזות פרובוקטיביים ומשוחררים מפוליטיקלי קורקט, הפכו בתכנית החדשה, שבה אין מגיש שותף לצד מר אלפר והסערה מתרחשת בין האורחים, לשיחת סלון שיש בה להט, אבל מועט. רוגל אלפר המסכן מנסה, אבל לפחות בתכנית הראשונה הוא לא מצליח "לטוס" באותה מהירות שהפורמט מחייב, או להתנהל בחופשיות מול המצלמה. מצד שני הוא טס מספיק מהר כדי שנחוש החמצה על נושאי הדיון, שיכלו להגיע למחוזות מעמיקים יותר. עדיף היה לו דיברו על מספר מצומצם של נושאים, אך יותר בנחת. הקצב הזה לא מועיל לתכנית.

     

    למחרת צפיתי במהדורה של "הינשופים" בהגשת מודי בר- און. הפעם הלכו על פורמט אינטימי ושקט יותר, באולפן פחות מואר ובו רק מנחה ומרואיין מתחלף, בקצב איטי שהספיק רק לשלושה מרואיינים. רואים על מודי שבעברו היה סטנדאפיסט, רואים שהוא מספר סיפורים בנשמתו ועד כמה הוא אוהב את המצלמה ואוהב את האנשים ששוחח איתם. ההגשה שלו מדויקת ואישית מאוד, כאילו כל הצופים חברים קרובים שלו.

    כבר כשהוא נכנס התאהבתי מחדש בסגנון שלו. אני רוצה לכתוב עד כמה הוא מרתק ושהוא בעיניי "העדינות בהתגלמותה", אבל אז נכנס אהרון אפלפלד, סופר רגיש שראוי לתואר אפילו יותר ממנו. היתה שם שיחה תרבותית וקסומה על ספרות בכלל וספרות שואה בפרט, שיחה שבה הצליח מודי "לקחת את הזמן" ובו זמנית להיות יותר פוליטי מרוגל אלפר. בעידן הפוסט מודרני שלנו, בו אנחנו יודעים עד כמה האישי הוא פוליטי, זוהי הגישה הנחוצה לתכנית תרבות.

     

    אני עדיין אוהב את רוגל אלפר. באמת. אבל טוב יעשה אם יפרוש מהנחיית התכנית "הינשופים" ויסתפק בלהיות חבר פאנל. את ההנחייה מן הראוי שישאיר למקצוען האמיתי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה