כותרות TheMarker >
    ';

    "במציאות אין ניסים" (Blogilia)

    דף המשמש להגות בנושאי פילוסופיה, אנטי פילוסופיה ותרבות. הבלוג של איליה "בלוגיליה" כהן

    ארכיון

    פרופיל

    "בלוגיליה"
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    רשמים ומסקנות מצפייה ב"האח הגדול"

    0 תגובות   יום רביעי, 2/2/11, 05:44

     

    ערב. אני משתעמם והאצבע מזפזפת בשלט. למבוכתי אני מוצא את עצמי מתעכב על תכנית הריאליטי הידועה, שכולאת אנשים מוזרים באותו בית והופכת אותם ליריבים מרים או חברים טובים, "האח הגדול". אני נוטה לזלזל בדרך כלל בעיסוק הנרחב של אנשים מסוימים בתכניות כאלה, אבל לפעמים מועלים שם נושאים רלוונטיים מאין כמותם, שאפילו סנוב מתנשא כמוני לא מרגיש בנוח לברוח מהם.

     

    למשל, יושבת לה על ספסל פרידה, לסבית לוחמנית ונהנית מהאווירה השקטה. פתאום היא שמה לב שלידה מתנהלת שיחה מבודחת, בה עמיר, ערס מטומטם עם פה גדול, מתפקע מצחוק איך מישהו נתן לו עצה לדפוק לבחורה החדשה את הראש במקלחת ועוד מוסיף לומר שחבר שלו נוהג לחפש בפאבים נשים שיכורות לבצע בהן את זממו. כאן כבר פרידה מתפוצצת על "האלימות הגברית", כהגדרתה (וגם כהגדרתי, שלא תטעו...) ומספר ימים לאחר מכן היא עוד זועמת על הנושא. כאן נשאלת השאלה...

     

    האם פרידה הגזימה (א')

     

    אתם מצפים בוודאי שאענה תשובה חד משמעית שלילית ואהיה פוליטיקלי קורקט, אבל אני הולך להפתיע וללכת פה בהפוך על הפוך:

    תשובתי היא: כנראה שכן - וטוב שכך!!!

    תראו, אין לי ספק, אפילו מהקשבה שטחית ומנומנמת לשיחה, שעמיר לא באמת התכוון לעודד אלימות נגד נשים. לדעתי לא מדובר בבן אדם שיכפה את עצמו על אשה והוא אפילו ניסה להסתייג תוך כדי בדיחה מהחבר שלו, הסתייגות אנמית ועלובה, אבל הסתייגות. מדובר בסתם קוף מגודל וטיפש, ששכח איזה מסרים הוא מעביר כשהוא מדבר ואחרי ההתפרצות המוצדקת של פרידה, נראה היה שהנושא מיצה את עצמו ופרידה עשתה ממנו יותר מפלצת ממה שהוא בשיחה שהיתה לה עם סיוון, אז באופן הטכני והפשוט ביותר, אולי היא הגזימה.

    מצד שני, כשחושבים על חוסר האחריות לדבר שטויות כאלה מול מצלמה בלי להתנצל כראוי, כשחושבים מה הצופה הבבון הממוצע יכול ללמוד על יחס לנשים מהליצן הזה, אני מגיע למסקנה שטוב שהיא הגזימה. יותר מדי אישי ציבור (שלושה זה כבר יותר מדי) התנהגו בשנים האחרונות כאילו שזה בסדר לקחת בכוח מנשים מה שהם רוצים ונשמע לי שעדיף לייצר אווירה קשוחה כלפי בדיחות מטומטמות כאלה, לא?

     

    האם פרידה הגזימה (ב')

     

    והנה אנחנו עוברים למעלליה האחרים של פרידה, בתקופה לפני הדחתו של יורם המתנחל החביב (חביב ללא מרכאות).

    יום אחד נכנסת לה פרידה, די בתמימות להבנתי, לחדר השירותים, כשבידה ספר תנ"ך - ומתחילה לקרוא בו. יורם מזדעזע ומבקש שתפסיק, בשבילו. האירוע מעורר בו סערת רגשות לא פשוטה. פרידה מסרבת. מנחם בן מביע סלידה מקריאה בתנ"ך בבית הכסא. לאחר הדחתו, שואל יורם בחיוך דק ובטון דידקטי, האם מקומו של התנ"ך דווקא בחדר ההוא. וכאן נשאלת השאלה: האם יש פגם מיוחד בקריאה בתנ"ך תוך כדי חרבון?

    תתפלאו, אבל למרות שאני כופר בדת, התנ"ך הוא ספר מופלא בעיניי (לקח לי זמן להגיע למסקנה הזו) ואני טוען שכן, אכן יש פגם בזה. אבל מה שמרגיז אותי יותר, בכל זאת, זו התחושה שמנחם בן ודאי לא יסכים אתי כשאומר, שזה לא בסדר לקרוא בשירותים ספרות מופת באופן כללי ולתנ"ך אין מעמד מיוחד מבחינה זו, חוץ מאשר ברמה הסובייקטיבית.

     

    אם תשאלו אותי, אני לא קורא ספרים בשירותים, ספרי פילוסופיה בפרט, לא חולם להתקרב עם ניטשה לאסלה, כל ספר בסדרת "הסנדמן" שקראתי - התקרבתי אליו רק אחרי ששטפתי ידיים באובססיביות - ואפילו "סופרמן" לא הייתי קורא שם. אבל כל עוד היא מוצאת דרך לקרוא בידיים נקיות בלבד, בלי להתיז נוזלים לכריכה, אני סתם מוצא את התנהגותה חסרת טעם ולא מתעורר בי כעס נוראי.

    מצד שני, אם תדפיסו לי במחשב פרקים מסוימים מהתנ"ך, אשמח לנגב בהם את התחת - למשל המצווה להשמיד  לא רק את עמלק (זה מילא) אלא גם את הילדים שלהם.

     

    בכלל, אני חושב שהעיסוק בשאלה הפיזית עד כמה זה בסדר להכנס עם הספר למחראה, הוא עיסוק מופרז בעיניי. השאלה היותר מעניינת היא האם זה בסדר לחשוב מחשבות נמוכות ויצריות באותו ראש שמגיע לרעיונות מופלאים ונשגבים, או איך להתמודד עם העובדה שנפש האדם מלאה בכל כך הרבה ניגודים. והתשובה שלי היא שככה זה, האדם הוא צינור ששואב לתוכו תענוגות ומוציא מתוכו בעיקר דברים מגעילים - ועדיין אם הוא אדם בעל עומק ,הוא מוצא מקום להתבוננות גבוהה יותר; גם בתוך הביוב שנקרא החיים האלה.

     

    האשכנזי דובר הגרמנית

     

    מעולם לא הבנתי את אריה אלדד. אני לא סולד מאנג'לה מרקל ומהקול שלה, את החופשות שלי ביליתי באוסטריה וגרמניה - ונוסף על כל הצרות אני משתגע על פרידריך ניטשה ואפילו היידגר, שהיה נאצי מתועב מחוץ לעיסוקיו הפילוסופיים. לא היתה לי שום בעיה עם התרבות הגרמנית עד עכשיו. ופתאום נכנס לבית "האח הגדול" משתתף חדש, חובב גדול של השפה הגרמנית - והוא לא בא לי טוב, כמו שאומרים.

     

    אני מניח שכמה שאני מנסה שתחשבו שאני נאור ומתקדם, עמוק בפנים יש בי את אותם פחדים קדומים שיש גם ביהונתן גפן למשל.

    אני מוכן לשמוע את המלצרית שואלת בגרמנית מה אני מזמין, אני מתעלה מעל עצמי כשמדובר בפילוסופים גדולים שילמדו אותי את סודות הקיום, או משוררים כמו גיתה, אבל פתאום אני מגלה שלשמוע מישהו שמדבר גרמנית "בכיף שלו", מבלי שיהיה אזרח גרמניה או לפחות שתהיה לזה מטרה חשובה כלשהי, זה בלתי נסבל בעיניי. אולי יום אחד אני אתבגר.

     

    העיניים שלי כמעט נעצמו. האמת היא שאני מבין במידה כלשהי למה אנשים נמשכים לצפייה בסדרה הזו. בעונות הקודמות היא סיפקה לנו לא מעט עימותים מתוקשרים ובעונה הזו מנסים להשרות עלינו מין אווירה קסומה, עם גמד אמיץ, דג מדבר וכל מיני משתתפים אקזוטיים - כמו באגדה שכיף להרדם מולה בשעה מאוחרת, אבל עדיין קשה לי לראות אנשים משכילים כמו גואל פינטו מתעסקים בשטויות כאלה במשך שעות ואני מבטיח לכם שלמשך שנה, זהו המאמר האחרון שאכתוב בנושא.

     

    זהו. נרדמתי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה