כותרות TheMarker >
    ';

    "במציאות אין ניסים" (Blogilia)

    דף המשמש להגות בנושאי פילוסופיה, אנטי פילוסופיה ותרבות. הבלוג של איליה "בלוגיליה" כהן

    ארכיון

    פרופיל

    "בלוגיליה"
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    במציאות אין ניסים - נספח א' (תוספת מתוך הסדרה "אבודים")

    0 תגובות   יום רביעי, 2/2/11, 09:25

    פיזיקאי אחד, בדיוק החלים מחלה אשר גרמה לו נכות קשה. ויום אחד קיבל הצעה ללכת להגשים את כישוריו וללכת לעבוד באיזה אי מסתורי.

    הוא התלבט והתייעץ עם אימו הזקנה, שתמיד היתה דוגמה לאלגנטיות וקור רוח. משום מה הפעם נראתה נסערת, אך בסופו של דבר ייעצה לו לקבל את ההצעה.

     

     הפיזיקאי הלך לעבוד בקהילה המצומצמת שבאי, שנשלטה ביד ברזל על ידי מנהיג ערמומי.

    האי עצמו היה מקור להתרחשויות על טבעיות וכל 108 דקות היה צורך להקליד קוד מיוחד במחשב שהיה בתוך בונקר באותו אי, אחרת האי סבל מרעידות אדמה, הבזקי אור והעלמויות של תושביו לתקופה אחרת בזמן.

     

    יום אחד הופיע באי הבזק אור גדול ואותו מדען עצם את עיניו בפחד. כאשר פקח אותן, מצא את עצמו באותו האי - אבל בשנות השבעים!!! הוא מצא את עצמו נאלץ לכרות ברית עם קבוצת אנשים חדשה וביחד הם הגו תכנית לפוצץ פצצה אטומית באי, כדי לחסום את האותות האלקטרו מגנטיים באי ולמנוע מהמטוס של אותה קבוצה להתרסק באי. בעצם הם תכננו למנוע מההיסטוריה להתרחש.

    לצערו היה בתכנית שלו פגם אחד רציני: כדי לפוצץ את הפצצה הוא נזקק לחומרי נפץ שהיו אצל האנשים שהיו תושבי הקהילה בשנות השבעים. אז ביום שרבי אחד, כולו מזיע מרוב פחד, הוא שם על עצמו רובה ורץ בצעדים תקיפים אל תוך המחנה, כשהוא מכוון רובה לעבר אנשי הקהילה.

    רחש והמולה נשמעו סביבו, כשהאנשים התרחקו ממנו בזמן שהוא צעק שהוא רוצה את כל חומרי הנפץ שלהם. לפתע שמע קול נפץ אדיר וחש בכאב אדיר מפלח את גבו. הוא נפל על האדמה, הדם אוזל מגופו ולתדהמתו ראה פנים מוכרות של אשה בלונדינית ששיערה אסוף והיא מחזיקה רובה. זו היתה אימו בצעירותה.

     

    "אמא...", היא נדהמה לשמוע אותו לוחש לפני שמת, "אם ככה את ידעת כל הזמן..."

    האיש לא בדיוק נשמע לה הגיוני, כי לא היו לה ילדים והיא היתה בדיוק בהריון עם ילדה הראשון, אבל היא לא שכחה את המחזה המטריד והזיכרון נחרט בראשה. עברו שנים, האשה עזבה את האי והילד שלה הלך והתבגר.

     

    יום אחד, כאשר כבר היתה זקנה, הבן שלה קיבל הצעה ללכת להגשים את כישוריו וללכת לעבוד באיזה אי מסתורי. הוא התלבט והתייעץ איתה. להפתעתו ראה בפניה שהיא לא שקטה, למעשה היא היתה די נסערת.

    "אם אתה שואל אותי", אמרה ומפניה ניבט הכאב,"כל אדם חייב לעצמו ולאנושות להשתמש בכישורים שלו כדי לתרום משהו בעולם. אדם שאינו מנצל את כישוריו לטובה, סופו שיבזבז את חייו לריק. לדעתי, אתה חייב ללכת..."

    והוא קיבל את עצתה ויצא לפגוש את גורלו.

     

    הקטע הזה לקוח מתוך הסדרה "אבודים". יש שיאמרו, במידה רבה של צדק, שהסיפור המעגלי הזה איננו נאמן לרעיון המציאותי, לפיו אין עתיד אחד אלא יש מספר אפשרויות לכל רגע בחיים. נכון, האשה בסיפור לא היתה מוכרחה לשלוח את הבן שלה למות בעבר, אבל כל הרעיון בסדרת ההרצאות שהעברתי לכם הוא, שבדרך כלל מסלול החיים שלנו ייקבע מראש לפי גורמים מסוימים, אחד מהם הוא האישיות שלנו. אפשר קצת לשחק עם הנסיבות, או לשנות משהו בצורה בה מתבטא האופי שלנו, אך לרוב זה קשה מאוד לפעול כך.

     

    לסדרת המאמרים השלמה לחצו כאן.

    וזיכרו: במציאות אין ניסים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה