מאז שחר ההיסטוריה של האנושות, בימי ראשית ההתיישבות של בני האדם במשכנות קבע, היו נוהגים האנשים לתחום את שטח מחייתם ושליטתם בחומות בצורות ונצורות. מי כמונו בני העם היהודי אינו מכיר את נפלאותיה של החומה. החל מיהושע שלחם מול חומת יריחו ועד לקיר ב- ה' הידיעה, סלע קיומנו הכותל המערבי (שאמנם אנו מכנים קיר אך בפועל הוא חלק מהחומה שהקיפה את בית המקדש).

גם בימינו עת שבנו לבנות מחדש את ביתנו בארץ ציון, שימשה אותנו החומה נאמנה בימי חומה ומגדל המיתולוגיים.

הפרדוקס הוא, שכל החומות לדורותיהם אשר בעת בנייתם הגנו ב"בחירוף לבנים" על גבולות ממלכתן, הפכו כיום לאתרים היסטוריים בעלי ערך ארכיטקטוני ותיירותי. אם נעזוב לזמן קט את גבולות ארצנו ונצא לסיור מהיר ברחבי תבל, נגלה אין ספור דוגמאות לחומות או קירות (באנגלית משתמשים באותה המילה עבור שני האלמנטים –wall ).

במזרח הרחוק זאת כמובן החומה הגדולה של סין שפעם היוותה גורם שסגר כמעט באופן סטרילי את גבולות הממלכה מצפון. בברלין הייתה זו חומת ברלין הקטלנית בזמנה שחצצה בין המזרח הקומוניסטי לבין המערב הקפיטליסטי. בעוד שהחומה הסינית נותרה למטרות תיירות בלבד, הר שהחומה הגרמנית הפכה מסמל של פירוד לסמל של איחוד ומיזוג תרבויות. לא בכדי ברלין של ימינו הפכה לבירת התרבות

העולמית.

בשובנו ארצה כמובן שלא ניתן להתעלם מחומת העיר העתיקה שבעבר סימלה את גבולות העיר וכיום משמשת למטרות תיירותיות.

בתחום הדיור הפרטי הרי שאת מקומם של חומות הבטון שבעבר סימנו את גבולות הטריטוריה של בעלי האמצעים בעיקר, תופסים כיום גדרות חיות עת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים מאפשרים התראה חכמה מפני פולשים לא רצויים.

ולנו, לפשוטי העם, הנתינים שמתגוררים בבתים משותפים מרובי דיירים, לא נותר אלא לסמל את הטריטוריה באמצעות "חומות מדומות". אם אלו הצמחים באדניות שעל אדן החלון, הצמחייה בגינה הציבורית או הצבע של הקירות (הן הפנימיים והן החיצוניים) – כולם ניתנים לאפיון ייחודי ובלעדי שיסמל עבור כל באי הבית כי כאן גרים בכיף אנשים שאולי באופן יחסי דלים באמצעים אבל עשירים ברעיונות ומחשבות.