נשים... אי אפשר לחיות אתן, אי אפשר לחיות בלעדיהן. וכשמדובר באישה בלונדינית, שגם קוראת לעצמה הבעלים שלי ושולטת בכל מה שאני עושה, המשפט הזה אפילו עוד יותר נכון.

אח הבלונדה, כמה שאני מנסה להבהיר לה, היא לא מבינה שאני כלב עם צרכים ולו"ז צפוף במיוחד, ולא מתאים לי לעשות לה עיניים או הצגה שלמה של כלב חמוד שלוחץ יד בכל פעם שבא לי עוגייה או טיול לג'ונגל. לפעמים אני לא מאמין כמה אני צריך להימרח כדי להוציא ממנה משהו. נשבע לכם, קורה שאני מילל כמו איזה חתול עלוב בשביל לקבל קצת יחס.

ומצד שני, היא יכולה לבלות שעות בלהגיד לי שאני הכלב הכי מושלם, לנשק לי באף,למעוך לי את האוזניים ולקרוא לי לעלות איתה לספה, אבל אז כשהמושבניק בא לישון אצלנו ואני קופץ אתם למיטה אז פתאום זה "גרשון רד", וכשאני רוצה עוד מנה בארוחת צהריים או איזה לק קטן מהצלחת אז פתאום גרשון שמן, וכשאני משחק בגינה ומוצא לה כל מני עצמות פרה-היסטוריות אז פתאום גרשון מסריח! כאילו, תיסגרי על עצמך, אישה...

אבל אתם יודעים מה, אין לי בעיה, מה שהיא לא מבינה זה שכמה שהיא תתלונן, בסוף אני אעשה מה שאני רוצה. כי תמיד יש את הזמן שהיא בעבודה או בשופינג, ואז אני יכול לחטט בפח או להתכרבל במיטה שלה, והכי כיף - להביא את הפח אתי למיטה... וכשהיא חוזרת הביתה אני רק עושה לה את המבט הזה וקופץ בשמחה, שהיא שוכחת לכעוס עליי ורק מרגישה רגשות אשם שהיא שכחה להשאיר לי אור. כי כשגרשון רוצה משהו, גרשון יקבל אותו... אפילו אם זה אומר שאני צריך לראות איתה "האח הגדול"...