כשלונם הגדול של כל הפרשנים והמומחים למיניהם, שהמהומות במצרים ניחתו עליהם בהפתעה גמורה, עובר בתקשורת בשיא האדישות.
בתוך כל הדיווחים הסוערים על ההתפתחויות במצרים, אף אחד לא מעיר לאי מי "מהמומחים" הללו אפילו ברמז קל, איך זה שעם כל ה"מומחיות" שלכם, לא היה לכם שמץ של מושג על האווירה האמיתית השוררת בתוככי האומה המצרית. איך זה שתמיד הצגתם את הנשיא מובארק כאחד הנשיאים האהודים והחזקים בזירה הערבית, בלי להעלות בדעתכם שבדיוק ההיפך הגמור הוא הנכון? איך זה שאפילו לא סייגתם את הפרשנויות שלכם בהערה, כי כל ההיערכויות וההסברים עלולים באיזושהי סיטואציה להתגלות כמוטעות?
מסתובבים בתקשורת ובאוניברסיטאות, בצבא ובמערכת הפוליטית, עשרות ומאות מומחים עם תארים אקדמיים במזרחנות; אנשים שמתפרנסים מהקופה הציבורית, כ"מבינים" גדולים בכל מה שנעשה בזירה הערבית; אנשים שכל מערכות התקשורת בארץ ובעולם מתייחסים אליהם כאל מי שאמורים לדעת מראש את הלך הרוחות בזירה הערבית; אנשים שארגוני המודיעין הטובים בעולם מכלכלים את צעדיהם על פי הנתונים שהם מעבירים להם — והנה, מגיעה הקריסה הגדולה של כל הקונספציות ודעות המומחים, ואף אחד מהם לא טומן את פניו בקרקע מרוב בושה.
יתירה מכך, הם ממשיכים לפרשן את המצב ולתת סקירות והערכות כאילו כלום לא קרה; כאילו העובדה שאף אחד מהם לא ידע להעריך מראש את שעלול להתרחש, אינה הוכחה מספיק טובה לכך שהפרשנות שלהם שווה כקליפת השום. כאילו לא היה מקום בכלל לצפות מהם שיהיה להם שמץ של מושג על הלך הרוח השורר בחברה שאותה הם אמורים היו להכיר בצורה הכי מקצועית שאפשר.
אילו התקשורת היתה מגישה לציבור הרחב מקבץ מסודר של מגוון ציטטות מתוך הדברים שנאמרו על ידי הפרשנים הללו במהלך התקופה שקדמה למהומות במצרים, אשר המשותף להן הוא ההערכה כי מובארק הוא אחד האישים החזקים והאהודים ביותר בזירה הערבית — זה יכול היה להיות אחד הדברים המשעשעים ביותר שנשמעו בתקשורת בשנים האחרונות. ומה הדבר החביב ביותר על התקשורת, אם לא לספק להמונים שפע של בידור ושעשועים. אבל משום מה, כל כלי התקשורת גזרו על עצמם שתיקה.
אף אחד לא קם לבקש התנצלות, או לפחות לדרוש הסבר, מה"מומחים" שהתיימרו לפרשן את הלך הרוח בזירה הערבית ואף לחזות את העתידות האמורות להתרחש, על פי עומק הבנתם. כמובן, אף אחד גם לא מלגלג או מגחך על ה"מומחים" שממשיכים לפרשן ולהביע הערכות על מה שעתיד להתרחש, כאילו היכולת שלהם להעריך את העתיד לקרות במצרים, שווה יותר מהיכולת של מגדלי חיות מחמד להעריך את העתיד להתרחש במלחמת ההישרדות של הפינגווינים מול הצייד הבלתי חוקי במדינות הצפון.
לאמיתו של דבר, מה שכל כך מתמיה בסיפור המהומות במצרים אלו לא המהומות עצמן. גם לא חוסר הצלחתם של כל הפרשנים והמומחים למיניהם לחזות את האירועים הללו מראש. מה שמתמיה זו הקלות שבה הכל עוברים לסדר היום, בלי לנסות ולהבין מדוע באמת לא עלה בידם לחזות מראש את ההתרחשויות המסעירות.
לו רק היו שואלים את עצמם, איך זה שלמרות כל מה שלמדו במשך שנים ארוכות באקדמיה ולמרות כל המומחיות שצברו במהלך כל תקופת התמחותם במתרחש בזירה הערבית, בכל זאת ברגע המבחן מצאו את עצמם מופתעים לגמרי — אזי היו מבינים, כי לאמיתו של דבר הם אינם אשמים בכלום.
העובדה שהכל הגיע בהפתעה גמורה מלמדת דבר אחד: שאין מקרה בעולם. כל ההתרחשויות "הטבעיות", גם אלו הנראות כדבר הכי צפוי והגיוני, אינן אלא פרי הנהגתו של הבורא יתברך.
שנים על גבי שנים יכולים כל המומחים לנסות ולנחש מה עתיד לקרות כאן או כאן על פי איזה מודל שיבנו לעצמם. הם יכולים להוכיח את ההערכות שלהם בדיאגרמות ובנתונים סטטיסטיים ככל שירצו. הם יכולים גם להסתמך על מקורות מודיעיניים ואפילו על נתונים מקצועיים הכי סבירים המגובים באלף ואחת הוכחות — אבל הכל תלוי אך ורק ברצונו יתברך.
מיליוני מצרים יכולים להעריץ את נשיאם בצורה עיוורת; להיות נאמנים לו ללא סייג; להתגאות בו; לאהוב אותו אהבת נפש. אפילו לתת לו תמיכה בלתי מסוייגת בקלפי אך לפני שבועות ספורים — אבל ברגע שעל פי חשבונות שמים המצב צריך להשתנות, אוֿאז פתאום הכל מתהפך מהקצה אל הקצה.
המומחים והפרשנים, כמובן, לא אשמים בכלום. ממילא אין להם שום כוח ויכולת לחזות מראש את העתיד להתרחש. כל מה שנותר להם לעשות כשהמציאות מפתיעה אותם ומשבשת להם את כל התחזיות, זה להתחיל להסביר את ההיפך הגמור ממה שהסבירו עד עכשיו, באותה רצינות תהומית. זאת פרנסתם. שיבושם להם.
אבל דבר אחד כן ניתן לצפות מהם: שימצאו את הזמן והמקום להסביר למאזיניהם או לקוראי המאמרים שלהם, כי לאמיתו של דבר הכל מתנהל על פי ההשגחה העליונה. זו לא פרשנות. את המציאות הזאת הם ראו בחוש.