כ"כ רוצה להתנתק,

אפילו במחיר שיקרה אסון,פשוט לא יכול לתפקד,לא מפסיק לחשוב,בכל שניה ביום,בבוקר,בצהריים,בלילה,עם חברים,

עם המשפחה,בעבודה,בלימודים,במקלחת,באוטו,ברכבת,בקניון,בבר,במסעדה,עם בחורות אחרות,באמצע זיון,בסופ"ש,בריצת בוקר,במכון,וכל דבר מזכיר לי אותה,וכל שיר שנשמע אני מרגיש כאילו שהוא נרשם עלי,וכולם מסתכלים עלי במוזרות מסתורית,ולמה אומרים לי שאני כבר לא אני,שאיבדתי את שמחת החיים,ולמה אני לא יכול להנות כבר מכוס

יין עלובה בתוספת סיגריה ? ולמה אני לא מסוגל לצחוק יותר,ולהיות רק ציני,ולמה הלב כ"כ כואב.

מה הנוסחא לניתוק ריגשי לעולמי עולמים,ברוגז ברוגז לעולם,שולם שולם אף פעם.אני מוכן לשלם כ"כ הרבה,רק שיקחו

את הדבר הזה מעלי,שיורידו ממני את המסירות,האהבה,הקנאה,המחשבות,הפנטזיות.הכל.מוכן למכור את האוטו בשביל זה,מוכן לנסוע רק באוטובוסים,מוכן לקנות כרטיסייה,מוכן להפסיק לעשן או לעבור לנובלס,מוכן למכור את הבלקברי ולחזור למנגו עלוב,מוכן לא לקנות בזארה ולקנות בביג מחסני אופנה,מוכן לקנות נעליים בגלי ולא באלדו,מוכן ללכת עם שעון עדי ולא ארמני,מוכן לקנות משקפי שמש של אירוקה ולא גוצי',מוכן לעבור לשכירות בראש העין ולעזוב את ת"א,מוכן להתחייב לא לצאת לבר במשך חודשיים,מוכן לרדת במשקל,מוכן לעשות קרחת,מוכן להוריד את העגיל,מוכן לא לקרוא ספרים,מוכן לא לקרוא עיתונים,מוכן לסגור את הפייסבוק שלי ולהגיד שלום ל -500 חברים הטובים שלי.מוכן לעשות הכל,רק תגיד לי מה !

ואני מוכן לתת את כל מה שרשמתי פה,רק בשביל להעביר איתה עוד לילה אחד.ועוד.