קאדו שהיתה עדין רעבה, צחקה לעומת גו'די, מגרגרת במלוא גרונה ברוב אושר. ריסיה הארוכים הזכירו בובת ברבי יפיפיה. היא הביטה בבקבוק כיודעת את ערכו, ומשהוכנסה הפיה לפיה, סגרה בידיה הקטנטנות על הבקבוק יונקת ממנו בעוז בפיה חסר השינים. שפתיה סגרו בתאותנות על הפיטמה מושכות בנשימה מהירה, גומעות מהמשקה הטעים. קילוח דק של חלב ניגר מצידי פיה. גו'די מיהרה ומחתה  את הפה במגבת שהיתה מיועדת לכך, ואדם הביט מתמוגג למראה הפלא הזה שניגלה לעיניו. כשסיימה קאדו את הארוחה, הניחה גו'די את בתה על בטנה. "אני אוהבת  אותך ילדתי אהבה בלתי תלויה בדבר, ולא חשוב מה יקרה, ומה יהיה. אתה יודע", פנתה לבעלה, "כל התלאות שעברתי בניסיון להרות, נראים לי ברגע זה רחוקים ומעורפלים, הרצון להביא ילד לעולם, נעלם. שכן יש לנו כבר ילדה משלנו, למרות שלא אני היא שילדתי  אותה. לא חסר לי כלל, עניין ההריון". אדם ניענע בראשו, במרץ, מסכים לכל מילה. גידולה של קאדו, מילא מעתה את כל עולמם וכל השאר היה ברגע זה טפל. אדם חש באהבתו הגואה כלפי התינוקת, והחליק על ראשה הפלומתי, בכף ידו. הוא ואשתו החליפו ביניהם חיוך רחב של אושר למראה קאדו שפערה את פיה הורדרד, בפיהוק זעיר, חסר שינים.  חיוכם הפך לפרץ צחוק כשהקטנה גיהקה מלוא פיה, מזילה מהחלב על החיתול אותו הניחה על כתיפה גו'די, עוד קודם לכן. "תודה על המתנה אלהים. תודה שהענקת לנו אותה.." לחשו שפתיה חרישית, ועוד הוסיפה  ואמרה: "תודה גם לך, האלמונית, שילדת לנו את קאדו. אני מבטיחה לשמור עליה מכל משמר, ועוד למעלה מזה". אך המתח וההתרגשות נתנו בה בגו'די את אותותתיהם..

היא נפלה למשכב. המסיבות  היו כבר מאחוריהם, והבית תיפקד בשיגרת החיים הרגילה. כל המהומה שכחה אך עתה חשה גו'די  את תוצאות הימים האחרונים. אדם טרח סביב, מנסה להשתלט על כל המלאכות במהרה התברר לו, כי אף כוחותיו הולכים ואוזלים. הוא החליט לותר על כבודו, להרים ידים, ובכניעה טילפן לחמותו. זו ,גיחכה בטוב לב ומיד הסכימה לבוא  ולהחליף את חתנה ככל שרק תצליח. חויות ההורות הראשונות רדפו זו את זו  את זו , בקצב מסחרר. עתה הגיעה גם תורה של  האמבטיה, זו שהיתה קאדו אמורה לטבול בה לראשונה בחייה.  אפילו גו'די לא העזה לנסות ולרחוץ את בתה הקטנטונת, והסבתא נטלה את הפיקוד על המבצע. היא החזיקה בה בביטחון באמרה לגו'די בפליאה: "בחיי לא ראיתי ילדונת זעירה שכזו. כולכם" צחקה "את גו'די, ואחיך, נולדתם גדולים ושמנים בהרבה מאור הפיצי הזו".  תוך כדי דיבורה אחזה בקאדו, והניחה אותה במים החמימים. במקצועיות מרובה סיבנה את גופה. קאדו הצטרחה לה בהנאה מרובה, וניכר היה בקטנה שהיא אוהבת את הרחצה בכל ליבה. אחר פידרו את גופה באבקה ריחנית, אך קאדו פצחה בסידרת צעקות וצוחות מוחה ומביעה את דעתה הנחרצת כנגד הפסקת הרחצה המהנה. גו'די ציקצקה לקטנה בלשונה וזו מיהרה להחליף את הרוגז בצחוק. יתכן שהבינה בחושיה  כי המלחמה בענין הרחצה אבודה. הילדה גרמה אושר לכלם. משהו ניפלא קרה למשפחה. לילה אחד, כמה חודשים לאחר בואה של קאדו הביתה,  מצאה עצמה גו'די הוזה, חולמת בהקיץ. היה זה לאחר שגמרה  להאכיל את בתה ולהשכיבה לישון. לפתע חלף בה רעד  מצמרר מכף רגל ועד ראש. רעד זה לא נעלם מעיניו החדות של בעלה. הוא לא הצליח להסתיר את דאגתו  לאשתו. "מה לך?" שאל מצפה בדריכות לתשובתה. זו שתקה. "קר לך?" גו'ודי  הינהנה  בראשה. "לא אדם" הניחה את כף ידה על זרועו כמנסה לשאוב כוח  "אולי זה ישמע קצת מגוחך, אך הזיתי בהקיץ. נתקפתי חלחלה איומה למחשבה הנוראה שעלתה פתאום בדעתי. תאר לך ,שהטיול שלנו, רק תאר לך, שהטיול היה יוצא לפועל. הרי אך כפסע היה ביננו לבין הטיסה, ואז  ... חלילה, קאדו לא היתה יכולה להיות בתנו" גם באדם אחזה חולשה. הוא חש פיק ברכים לעצם המחשבה האיומה הזו, אך מיד התעשת כמסיר מעליו זבוב או יתוש בלתי נראה, טרד מעליו את המחשבה המזויעה. "חדלי מזה גו'די" מחה בזעם "אין לך  על מה לחשוב עוד? סלקי מעליך את השטויות. זהו, עברנו זאת והטיול שלא טילנו כבר מאחורינו. ותודה לאל שאור היא בתנו"  "בסדר, בסדר אדם", חייכה בהקלה ניכרת ואז הניחה את ראשה על כתפי בעלה, מתפנקת. עתה שבה והעלתה באזניו רעיון מקפיא אחר. "אמנם בענין הטיול, תודה לאל, לא קרה דבר וקאדו היא שלנו, אך אסור לנו  להקל ראש בדבר האחר שמונח לו  כמקל חובלים מעל לראשנו."

"כוונתך ל..." שאל אדם מפחד אפילו לקרוא בשם המפורש. אך גו'די לא יספה.  היא הניחה אצבעותיה על פיו כמבקשת  לסכור אותו.  אכן דוקא נושא זה שהשתיקה היתה יפה לו, דוקא הוא ניקר בהם בחשאי, עולה כעננה בשמי אושרם. ככל שניסו להתעלם ממנו, היה הענין שב ועולה שלא מרצונם, מפר את השלוה, מציק ומטריד. אך החיים חזקים מהכול. ושוב מצאה עצמה גו'די, עם קאדו על זרועותיה בטיפת חלב. היה זה אמנם ביקור שגרתי, אך גו'די הזכירה לאחות שהיא הבטיחה לה לערוך בדיקה יסודית יותר לקאדו בפעם הזו. לעיניה התמהות, קם וניהיה הדבר. גו'די שבה לשפשף את עיניה בתימהון , רואה למרבה הפלא את בתה, נותנת ידים לרופא, ופוסעת לאט. והרופא בוחן ובודק  את הילוכה של הקטנה. היה זה  הדבר המרגש ביותר לגו'די והיא לא התאפקה עוד ומחאה כפים בהתלהבות עצומה. "לא ידעתי שאפשר  להלך בגיל כזה", הצטדקה, אך הרופא צחק. "הנה לעיניך היא הולכת". אחר נגמרו החיוכים וההתרגשות. פסק דינו של הרופא היה חמור וקפדני, בלתי ניתן לעירעור " יהיה על קאדו לשאת זמן מה חבישה גדולה ומיוחדת כדי שיוסדר הפישוק בין רגליה. אם  לא יוסדר עניין זה עכשיו, כשהכל אצלה עדין רך ובלתי מסורבל, אחר כך, כשתגדל, יתכן שתיצלע וזאת אסור לנו להרשות שיקרה". ג'ודי ואדם הביטו ברופא בבהלה, זה הביט בפניהם המבועתים, ומיהר להרגיעם. "נכון שיהיה לכם קצת קשה תחילה לראות את בתכם עם החבישה הזו, אך אני יכול להבטיחכם נאמנה  שלה זה לא יפריע. זה טיפול שיש לעשותו, ומוטב כאמור בגיל צעיר, שכן אחרת יציבתה תשובש, ורגל אחת עלולה להיות קצרה מהשניה". "שכנעת אותנו", שבה אליהם נשימתם.  "אין לנו ברירה", משך אדם בכתפיו. ועם זאת ,כשראו את קאדו והמתקן האורטופדי המיוחד הזה עליה, נכמרו רחמיה של גו'די על בתה. היא נשקה לה ברוב רחמים, אך זו נהגה כאילו לא נגע לה הדבר. היא ישנה בזרועותיה של גו'די שנת ישרים שלווה. כששבו הביתה, פגשו בפתח הבית, את פקידת השרות למען הילד. הם היטיבו לזכור כי רק כעבור חצי שנה ואילך ניתן לקבל את צו האימוץ מבית המשפט, כזה שיכריז על קאדו כבתם לכל דבר.  אך עד אז..  כל התקופה הזו שהיא אמנם בביתם, נחשבת כתקופת אמנה. השנים ידעו גם ידעו כי השרות למען הילד בוחן את תיפקודם כהורים. כענן כבד, רבצה מעל ראשם כל העת האפשרות, התיאורטית לכאורה. אך בה במידה, גם היתה זו אפשרות מציאותית. כי יטלו מהם את בתם, מידם, ויחזירוה לפקידת השרות למען הילד. נכון, האפשרות הזו אינה נובעת מסתם שרירות לב, אלא מתקיימת אך ורק במקרים מסוימים במינם, אך עצם קיומה של אפשרות שכזו, הילך עליהם אימים

זהו הדבר שהדיר שינה מעיניהם וביעת את חלומותיהם. לעיתים הייתה זיעה קרה שוטפת את גופם עד שניתן היה לסחוט מלוא הכוס מבגדיהם הרטובים. ואוי לה למחשבה האיומה כי קאדו לא תהיה בתם. חייהם לא יהיו חיים בלעדיה.