ב"ה
אתמול בערב התקיימה, בעזרת ה' ובשעה טובה ומוצלחת, חתונה.
ומה בכך, הרי בכול יום מתקיימות מאות חתונות, ומה המיוחד בזה?
המיוחד בחתונה שהתקיימה אתמול הוא הסיפור שמסתתר מאחוריה:
הערה: מאחר ולא בקשתי רשות הנוגעים בדבר לפרסם את הסיפור ואת שמותיהם, הושמטו פרטים מזהים ושמות הנוגעים בדבר.
לפני כחצי שנה נהרג בחור חרדי הי"ד. הבחור שנהרג היה מאורס לנערה מסוימת ובתוך חודשים מספר היו אמורים להיערך החופה והקידושין שלהם.
לאחר תקופה קצרה סיפר לי אבי הבחור, ידיד אישי שלי, שהכלה מסרבת לשמוע על שידוך אחר כי נפשה נקשרה לחתנה הי"ד ולמשפחתו.
מאחר ויש לו בן נוסף, קטן מהחתן הי"ד, בשנה, יעצתי לו להציע לה את בנו הצעיר יותר.
ואכן כך נעשה, והבן הצעיר נעשה לחתנה של ארוסתו לשעבר של אחיו הי"ד.
כאמור, אתמול בערב התקיימה החתונה, בשעה טובה ומוצלחת.
כאשר אשתי חזרה מהחתונה היא סיפרה לי שדודתו של החתן (אחות אביו) סיפרה לה את הדבר הבא:
בזמנו היה ניסיון, ע"י אנשים שמכירים את הכלה ואת האחים, להוביל מהלך שישדך את האח היותר צעיר עם הכלה, מאחר ולדעתם הם מתאימים זה לזו וזו לזה, הם באותו ה"ראש".
האח היותר מבוגר הי"ד שהה באותו זמן בחו"ל אצל אח נוסף שלהם (משפחות חרדיות הן ברוך ה' משפחות מרובות ילדים, כן ירבו) המתגורר בסמוך לחצר האדמו"ר שם בחו"ל.
תוך כדי הבירורים לקראת השידוך, וכשעדיין לא נסגר כלום, נסעה הנערה-הכלה, שגם משפחתה היא מאותה החסידות, לחצר החסידות בחו"ל.
הנערה מצאה חן בעיני האח מחו"ל, וללא שידע כי בארץ ישראל מתנהלים מגעים לשדך את הנערה לאח הצעיר יותר, הציע אותה לאח ששהה איתו בחצר האדמו"ר, הנער הי"ד והנערה הסכימו לשידוך והתארסו. אולם, כאמור, החתן נהרג, הי"ד, והכלה חזרה להיות פנויה. ואז המשיכו במהלך שהחלו בו מלכתחילה, כלומר, לשדך את הכלה לאח היותר צעיר.
ואכן אתמול הם זכו לעמוד תחת החופה כדת משה וישראל.
עד כאן הסיפור שסיפרה בחתונה, אתמול, הדודה של החתן לאשתי.
הקדוש ברוך הוא ישלח להם ברכה והצלחה ושהזיווג יהיה עולה יפ"ה, ויזכו להעמיד בית נאמן בישראל, אמן.
אינני מתיימר, חלילה, להיכנס בסודותיו של הקדוש ברוך הוא ולהסביר את מעשיו, הוא לבד יודע את פשר המעשים אשר נעשים והעומדים ברומו של עולם. אולם אכתוב כאן איך אני הקטן מבין ורואה את שהתרחש, והאחריות לדברים שיכתבו בהמשך הם רק עלי.
לצורך הבנת העניין מספר הקדמות: א - הגמרא (מסכת סוטה דף ב עמוד א) אומרת: "אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני", כלומר, מי יתחתן עם מי נקבע מראש בשמים, ארבעים יום לפני שהוולד נוצר. השולחן ערוך פוסק שבמועדים מסוימים, שבהם נוהגות הלכות אבלות, כגון: ט' באב, מותר לארס אישה. נשאלת השאלה, מדוע מותר, הרי אנו באבל? התשובה היא: "שמא יקדימנו אחר" ויארס את בת זוגו, ולכן התירו להזדרז ולארס אף בעצם היום המר והנמהר - ט' באב. נשאלת השאלה: הרי ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני", ואם כך איך "יקדימנו אחר"? מתרצת הגמרא (במסכת מועד קטן דף יח עמוד ב) : "ברחמים", כלומר, על ידי תפילה. מהקטע שהבאנו, ממסכת מועד קטן, רואים שלמרות שהזיווג נקבע בשמים, מראש, ניתן לשנות אותו על ידי תפילה!
ב - מרן האלוק-י האר"י הקדוש ז"ל כתב בספר "שער הגלגולים", שאשה אינה באה בגלגול לעולם הזה כדי לתקן תיקון עבור עצמה, אלא היא באה רק על מנת לעזור לבעלה בתיקון שלו, וזה יעודה בעולם הזה.
על סמך הקדמות אלו אפשר אולי לומר, בדרך האפשר ובזכות אבותיי הקדושים זכותם יגן עלינו, והוא רחום יכפר עוון:
הזיווג האמיתי של הכלה, במקרה שלפנינו, הוא הבן הצעיר, והראיה לכך היא, שבסופו של דבר הוא זה שקידש אותה.
מסיבות הידועות רק לבורא העולם יתברך שמו (כנראה השלמת תיקון מגלגול קודם), התארסה הכלה לבן שנהרג הי"ד, שלא היה הזיווג האמיתי שלה.
אילו נערכו נישואין אלה, כנראה שהיו מסתיימים בגירושין, לא עלינו, כי אין זה הזיווג שלה, ולא לצורך זיווג זה באה לעולם. במקרה כזה לא היו מציעים את הכלה-הגרושה לבן הצעיר, שהוא הזיווג האמיתי שלה מן השמים, ובעבורו היא באה לעולם הזה. לכן, כביכול, לא הייתה "ברירה" אלא שהאח-החתן הי"ד יסתלק, לא עלינו, מהעולם בדמי ימיו, ויפנה את "הזירה" לאחיו – החתן האמיתי.
הקדוש ברוך הוא, אב הרחמים, הוא היודע כול הנסתרות
אלהי"ם מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (תהילים סח, ז)
|