כותרות TheMarker >
    ';

    "במציאות אין ניסים" (Blogilia)

    דף המשמש להגות בנושאי פילוסופיה, אנטי פילוסופיה ותרבות. הבלוג של איליה "בלוגיליה" כהן

    ארכיון

    פרופיל

    "בלוגיליה"
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    "24 שעות עם...", העונה החדשה

    1 תגובות   יום חמישי, 3/2/11, 06:39

    לפני פחות מיומיים נפתחה בערוץ 8 עונה חדשה של הסדרה הדוקומנטרית "24 שעות עם...", שבה רוני קובן, ברנש רב קסם, עם כריזמה שנראה לי שאינו מודע לקיומה, "ננעל" באותו חדר עם מרואיינים שונים למשך 24 שעות ומנהל איתם שיחה.

    רוני יודע להקשיב. הוא באמת מתעניין, לפחות לפי העריכה הסופית, במה שיש לאנשים מולו להציע. והוא גם יודע מה לומר, כשהאדם מולו משתתק. מדובר לא רק בעיתונאי, אלא באיש רוח בעצמו, איש שיחה, שיודע להכיל את הרגשות הכמוסים שצצים בשיחה, או להפגין מעט הומור, כשאין כבר על מה לדבר. באינטימיות הזו, שנבנית לאט לאט, הוא מוציא מהמרואיינים דיבור אישי יותר, פתוח יותר.

     

    הצרה היא, שלתכנית הראשונה הוזמנה אפרת גוש, או שמא אפרת גושקס, איך שהיא תרצה שנקרא לה - ואדון קובן הנכבד נתן לה להרוס את האפקטיביות של הפורמט המעמיק הזה.

    יש משהו במלכת הפוזות הזו, שאני ממש לא סובל. אני מאמין שבראיון אינטימי צריך לקלף את כל התחפושות והפוזות, את המודעות היתרה למצלמה (אי אפשר לגמרי, ברור!!! אבל צריך להשתדל...) ואת הרצון להראות טוב בכל מחיר. מה עשתה הגברת גוש? חוץ מהחיוך והגישה הקופצנית המעייפת, סטייל "אני טינאייג'רית אפילו שעברתי את גיל 20", הביאה איתה מלתחה שלמה. שחס וחלילה לא נדע איך היא נראית בבוקר באמת. בנוסף, על הרגע הראשון היא התחילה לפלרטט ולהקסים את רוני קובן (שנתן לה לברוח למקומות האלו - זו בעיקר אשמתו, במובן מסוים קשה להאשים אותה שהיא לא מתנתקת מההרגלים שלה בלי דחיפה קלה מהצד השני), הכינה לו אוכל ואפילו האכילה אותו בכף. לא עבר יותר מדי זמן - ונכנסה לשטח גם הלהקה שלה.

    אם אתם שואלים אותי, מדובר בשגיאה גסה מצידו של מר קובן, כי אחרי זה קשה מאוד לקלף את האגו ולחזור לראיון אינטימי, אפילו שהלהקה עזבה...

     

    "רגע אחד", אני מוצא את עצמי ממלמל, "אין לי בעיה שתבשלי לו מה שאת רוצה, אבל תעצרי קודם. תשבי, תדברי, תפתחי את הלב. אם התחייבת לפורמט הזה, אז זה אומר שלא יהיה מוגזם לצפות ממך לקלף קצת את המסכה, לא?"

     

    אז זהו, שלא. אני מודה שגם בעונה הקודמת, כשרוני אירח את מרינה מקסימיליאן בלומין, זה עייף אותי פה ושם, אבל לפחות אצלה, מתחת לכל השטיקים והפוזות המוכרות שלה, של ילדה מופרעת, פועם לב אמיתי והיה משהו מאוד אמיתי בשיחה איתה. אצלה לא הכל חיוכים וריקודים סקסיים. היה שלב בשיחה עם אפרת, שפתאום הם דיברו על משהו אמיתי, אבל הקטע של לדבר מהלב מיצה את עצמו מהר מאוד בשבילה.

    הם שוחחו על אביה שנטש אותה, להבנתי - ומהר מאוד התאוששה גושקס וחזרה לחייך.

    מה יש לך לחייך, גברת גושקס? אם נכנס לקטע אישי, היה לי אבא שקצת נטש אותי, אמא אלימה וסבתא ודודה הרבה יותר גרועות ממנה, כי כשרומסים את הנפש זה הכי כואב - ואני לא מוצא שום סיבה לחייך כשאני כותב על זה - זה חרא חרא חרא חרא חרא חרא חרא...

     

    אחר כך הגיע הקטע המטומטם עם השיר שלה "שוב לבד", ששמעתי בתכנית שתי גרסאות שלו - וממש לא הייתי צריך בפרומו לשמוע את הגרסה השקטה, עם הקסילופון.

    כן, אני אולי נוטה לקבל את קו ההגנה שלה, בסדר זה לא השיר הכי מיותר שנכתב, "כאן נולדתי" הרבה יותר גרוע, אבל הבעיה היא בהגשה. אני באמת חושב ששירים על הוללות מינית הם לגיטימיים וצריך שיהיה מה לשמוע כשאתה משפשף בשירותים, אבל היא תמיד שרה את זה כאילו היא חושפת פה משהו אמיתי על עצמה וזה שיר נורא מושקע ואיכותי. זה קצת מזכיר לי את הגברת ציונה פטריוט, בעצם דראג קווין, שהופיע בתכנית "ביפ קומדי האוס" לא מזמן והרביץ קטע סטנד-אפ. או קיי, הבנו את הקטע, אתה גברת עם בולבול, אל תתלהב כל כך מעצמך. לחצי מהאוכלוסיה יש בולבול, גם לי - ואין לי בעיה ללבוש שמלה רק כדי להוכיח כמה זה לא משעשע. טוב, אולי המבוכה שלי תשעשע אנשים, אבל זה יעבור להם מהר מאוד. גם ההגדרה "שמנה ושנונה" שנתן יובל אדלמן לדמות שלו, היא הגדרה מופרזת ומרגיזה. אני כמעט שמן כמוך, אדוני - ואני עובר אותך בשנינות בעיניים עצומות.

     

    או להבדיל אלף אלפי הבדלות, בואו נדבר על סיפורי הסקס של סמי זיבק בלייט נייט "טינופת", שהוא באמת שנון, מוכשר, דעתן ובעל יכולת חשיבה פנומנלית: סקס זה לא הכל בחיים, מר זיבק. הוכחת לכולם שאתה יודע לדבר לעומק בנושאים רבים ובאיזה שהוא שלב נצמדת לסיפורי הזין שנתפס בריצ'רץ', כשאתה מתלהב כאילו אין סיפורים יותר מרתקים מזה...

     

    אם נחזור לאפרת גוש, הגרסה היחידה שאהבתי לשמוע לשיר "שוב לבד" היתה הגרסה שהיא שרה כשרוני קובן העמיד פני מת. זה באמת היה משעשע, אבל בעיקר בזכות המראיין שהרים להנחתה במונולוג הביזארי שלו. ראיתי שם קומיקאי מבוזבז, אפילו שחקן תיאטרון של ממש.

     

    ומה עם קצת להתרגש? הקטע היחיד שבאמת ריגש אותי בתכנית הזו, היה השיר של ז'אק ברל שאפרת גוש שרה גרסה עברית שלו. תמשיכי לשיר, אני מציע, כי ברור שאין לך משהו אחר להעניק לקהל.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/2/11 07:03:
      אנשים שכל הזמן בפוזה ובהצגה
      מביאים גם לי את הסעף
      הם חושבים שכולם כולם טיפשים?
      או שאולי הם גם מאמינים לעצמם
      ואולי רק הם מאמינים לעצמם.
      מה שבטוח שאלה לא אנשים מאושרים.
      אין להם אף חבר אמיתי
      הם בבדידות נוראית.