כך נגמר ספרו האחרון (2010) של יואל הופמן "מצבי רוח":

"ציירו בנפשכם את הבדידות של אינספור שנים.

כמו אוטיסט ענק הוא הביט אל תוכו בלבד ולא ראה אפילו סדק (מזכיר את לאונרד כהן. א.א.). ובשל המימדים הנוראים גם לא זוית או עיקול. וכשהשקיף החוצה מעצמת הכאב ראה רק משהו כמו ענן או כתמים חיורים.

כמה זמן עוד יכול להיות עם עצמו לבד?
הנחמה היחידה היתה שמו (או שמותיו) אבל כשהשמיע אותם לא שמע (בשל החלל הריק) אפילו הד."

מישהו הודיע למשטרה שהיא נעלמה?

שלא יהיו פאדיחות, חפשו מתחת למיטה של ההורים.

. 

מקסים.

אין

     דבר

            להוסיף.

אתה שומע המייה חרישית?...ששש......

איזה מוזר, הקשבתי לשיר הזה כמה פעמים בשבועות האחרונים. אני זוכרת כמה אהבתי אותו כשהוא יצא, היה לי אותו בתקליטון... הווארד ג'ונס, זמר די חורפי, אולי בגלל זה הוא קופץ לביקור ככה פתאום עכשיו.  

תודה חברים

"מצאה לה משחק לשחק

ואז כחלק מהמשחק,

היא לגמרי שכחה איפה היא החביאה את עצמה

ובילתה את שאר הזמן

בנסיון למצוא את החלקים"

הורג אותי החלק הזה.

תודה על השיר היפה!!!

אז אצלי כבר כמעט צהריים

אך זה השיר הראשון

שהנעם לי את הבוקר.

איזה כיף היה להאזין.

כל כך רוצה למצוא את זה

בכלל

ובתוכי

בפרט.

ובזכותך ובהשראת הקליפ

הכנסתי פוסט חדש.

תודה על תחילת בוקר קסום.

איזה כיף לפתוח ככה את הבוקר

מקסים

יפה.

תודה שהבאת אותו לכאן.

אה! לא התייחסתי לשיר בכלל.

אחד הטובים שלו אם לא היפה ביותר.

יפה.

אמת אבסולוטית שלא נס ליחה אפפ'ם.