
כבוד לנשיאה החדשה רוב כלי התקשורת שדיברו על הבחירות בארגנטינה, התרכזו בעובדה שבעלה של הנשיאה החדשה כיהן כנשיא לפניה, או בכך שזו הפעם הראשונה בה אישה נבחרת בבחירות בדמוקרטיות לנשיאות ארגנטינה.
ואני אומר, יש עוד עובדה חשובה לא פחות: היו לכריסטינה קירשנר כמה יריבים זניחים בדרך לנשיאות, אבל הייתה לה יריבה אחת משמעותית שבה היא נאבקה - אליסה קריו.
אין הרבה מדינות שבהן נשים מכהנות כנשיאות. אני תמה אם יש עוד מדינות שבהן שני המועמדים המובילים לזכות בנשיאות הן נשים?
לחשוב על זה שבארגנטינה המצ'ואיסטית הגיעו שתי נשים להתמודדות הסופית - זה לומר "Rrespecto ארגנטינה".
על נשים, זוגיות וכסף. אחד מעיתונאי ידיעות אחרונות פתח בגיידייט שני כרטיסים: האחד כסטודנט עני והשני כמיליונר בעל יכטה. מטרת הבדיקה הייתה לגלות מה נשים מעדיפות - גבר עשיר או עני? בסופו של דבר, הסטודנט קיבל חמש פניות והמיליונר שבעים.
התגובות נעו בין זעזוע ללעג ואני אומר דבר פשוט: אני מצדיק לגמרי את הבחורות שיעדיפו גבר מבוסס על פני דלפון.
יש כאן עקרון של הטבע. לא משנה כמה את מצליחה, פמיניסטית ועצמאית - כולנו חיות של הטבע ובטבע הנקבה (משוללת האידיאלים), תמיד תעדיף את הזכר שיכול לספק לה מזון ולהגן לה על הגורים.
זה פשוט וזה נכון.
כשאנחנו בוחרים לנו שותפים לחיים, אנחנו רוצים לדעת גם שאם יקרה לנו משהו - תאונה, מחלה או סתם פיטורין - יהיה לנו שותף שאפשר לסמוך עליו.
הכתבה הזו היא ניסיון לחתור תחת עקרונות הפמיניזם, להצביע על הנשים באשר הן ולומר - אתן רואות, כולכן פאקה פאקה. אבל מדובר בשימור עצמי ובהגנה על הגורים.
אז נכון שצריך להתחיל מנקודה מסוימת ושאם לא נולדת עם כפית זהב בפה - נקודת ההתחלה תהיה די שווה. אבל אפשר לראות מי חרוץ ויגשים את עצמו, למי יש תכניות לעתיד ואת האנרגיות לממש אותן, ומי יחפש את עצמו עד גיל 100 תוך שהוא נסמך על אשתו שתפרנס, תלד ותנקה את הבית במקביל.
על הפליטים מדארפור עשה לי טוב אתמול להיתקע עם האישה בפקק לאורך שדרות רוטשילד. הפקק נגרם כתוצאה ממאות האנשים שצעדו שם בדרישה, שמדינת ישראל לא תגרש את הפליטים הסודאנים מדארפור.
אחרי שהורדתי את האהובה בביתה, נסעתי לביתי. בדרך גיליתי שההפגנה הגיעה לסינמטק והפכה שם להפנינג צבעוני ורקיד.
הצטרפתי אל הרוקדים והרגשתי גאווה בעובדה, שעוד יש אנשים בארץ הזו שהמוסר שלהם מוציא אותם לרחובות. השלטים היו בסגנון של: "גם אני פליט" ו"לא נעשה את מה שעשו לנו". שלטים שהראו שלעם הזה יש זכרון טוב יותר מאשר למנהיגיו.
כל הכבוד לאמנסטי אינטרנשיונל שארגנו את ההפגנה הזו.
אם אתם רוצים לעזור לאנשים שאיבדו הכול, חיתמו על העצומה בדרישה להשאירם בישראל.
|
לימורעציוני
בתגובה על גילוי עריות
נבדל
בתגובה על והרי החדשות
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חחחחחחחחחחחחח
הפשרה הזו על מישהו שבנוסף לכל הוא גם עשיר, היא בלתי נתפסת :)
בנוגע לפליטים - ככל שידוע לי גם בבאר שבע היו פעילויות ועל העצומה אפשר לחתום מכל מקום שיש בו רשת :)
אלא אם כן זה נעשה בקולה ובדמותה של מדונה
לגבי העיתונאי והמחקר - צריך לסייג ולומר שמדובר באוכלוסיית גולשות ג'ידייט, שאין לי מושג על מאפיניהן. האם ניתן להסיק מכך על כל המין הנשי? הגיוני לשער כי בני אדם בכלל ונשים בפרט מחפשים בטחון.
(ונאמר כבר: "הוא נחמד, ספונטני, רגיש, חכם - נו, אז נתפשר גם על עשיר, מה יש - לא כולם מושלמים...").
תודה על ההפנייה לעצומת הפליטים. אני חושב שמדובר ביוזמה אנושית חשובה. חבל שכל הפעילויות האלה מתקימות רק בתל אביב.
Don't cry for me, Argentina!
מיא,
אני שמח שהוא היה לך טוב אז
ושהוא טוב לך היום בגרסה העדכנית
וכן, המון עשירים הם אנשים בלתי נסבלים, אבל גם המון עניים.
זו לא פונקציה של חשבון בנק אלא של אישיות.
נובה יקרה,
אני מקווה שאף אחת לא תיכנס לנישואין שאין בהם אהבה, כבוד ותקשורת. לא משנה אם מדובר במי שעניים או במי שיש להם כסף, נישואין שכאלה הם עונש אכזרי מדי.
ובנוגע לפליטי דארפור...
אני שמח שצעדו למענם, זה לא קשור לעובדה שהיה צריך לצאת לרחובות כשבג"ץ דן בעתירות שדרשו למנוע את הברית.
נגד עוולות צריך לשאת קול. נדמה לי, שכבר הרבה זמן, 12 שנים שלמות, שלא מאמינים יותר בככרות.
1. שאפו לארגנטינאים. הישג יפה לנשים.
2. נשים , כסף...
איפה הרגש? האהבה?
להקריב את האושר האישי על מזבח החומרנות?! אין סכום בעולם ששווה את
זה.
צר לי שאני שייכת לאותו מין מטומטם.
אף פעם לא הבנתי איך אישה יכולה להעמיד פנים.
אבל אולי הכסף גם קונה את המסיכות המתאימות. וכל יום , כל שעה, אפשר
להחליף מסכה. וגם לקנות מסיכה של אושר ולחסוך על מסיכה לאומללות ועצב.
3. פליטי דרפור
אז אתה אומר שיש עוד תקווה?
חבל שאנשים לא יוצאים לרחובות כנגד בית המשפט שמרשה לרוצח ראש
הממשלה להינשא, להוליד ילד ומי יודע מה עוד.
הוא עושה חוכה ואיטלולה מכל המדינה.
החיוך שלו מתריס.
החיוך שלו אומר , נא , אני מראה לכולכם אצבע משולשת.
העיתונות נותנת לו במה רחבה. היו צריכים לתת לו להרקב בבית סוהר
ושלא יראה אור יום לעולם.
אין יום שהתמונה שלו לא מופיעה בעיתון.
איזה יופי, כוכב נולד.
ולכוכב, יש בייבי כוכב.
ותהרוג אותי , אני לא מבינה איך כל הקומבינה הזו הסתדרה שהברית יוצאת
בדיוק ביום השנה.
היה פה משהו לא טבעי.
יש לך עוד מקום בדף ...?
חחחחחחחחחחח
די נו, אנחנו לא כאלה אורנג אוטנגים...
לפחות לא כל הזמן
תודה מותק והמון, המון, המון בהצלחה.
עזוב אותי מכבוד,
תן הרבה בהצלחה,
כי לא הרבה כמוך,
יכולים (בלשון זכר)
להבין את זה.
את נשמעת כמו אישה שאני יכול לכבד מאוד.
כל הכבוד לך והכי בהצלחה
בטח לא כשאני גרה לבד
(עוד שבוע, עוד שבוע),
עובדת בשלוש עבודות,
מממנת את התואר השני
ומאוד מאוד סגורה על עצמי.
כפי שאמרתי תומיש יקירה,
נקודת ההתחלה יכולה להיות דלפונית, אבל את כן מחפשת גבר חרוץ שיעשה כמיטב יכולתו כדי להתקדם בחיים, נכון?
הרי לא תקחי לך כבן זוג, גבר בן 40 שעוד לא עשה עם עצמו כלום ועוד חי עם ההורים.
לא מחפשת עשיר בעל יאכטות
ולא מחפשת דלפון
מחפשת אדם כמוני,
שיודע מה הוא רוצה,
שעובד קשה להגשים,
שנדע שביחד נוכל לנצח הכל.
וברור שהעשיר יותר מפתה,
כן, רשת בטחון היא תמיד עדיפה.
אבל אותו דלפון שמאמין בעצמו
ובעבודה קשה
יכול בקלות למצוא את דרכו
לליבי.