סופר סתם
בלוג שבחלקו ספרים עליהם אמליץ וברובו מחשבות, מילים שמתחברות למשפטים ואהבה אל האישה שאיתי.
פוסטים פופולאריים
-
גאידמק - סוף עידן התמימות
6/11/07 | 903 צפיות
-
עניינים שברומו של עולם
8/11/07 | 1323 צפיות
-
פמיניזם, או מה עובר עליכן נשים?
10/11/07 | 1331 צפיות
-
גילוי עריות
28/10/07 | 1245 צפיות
-
בשולי החדשות: Rrespecto ארגנטינה; על זוגיות, נשים וכסף; הפליטים מדארפור
3/11/07 | 731 צפיות
-
כמעט פרידה
9/1/08 | 1093 צפיות
פוסטים אחרונים
- על אברי גלעד ואלון גל, ועל יושרה 12/1/08
- כמעט פרידה 9/1/08
- מונולוג אחרון 6/1/08
- אחת + שניים 5/1/08
- הפוסט האחרון שלי נכתב לפני חודש 5/1/08
- סתם שואל את עצמי 25/11/07
מבקש עזרה דחופה - דיכאון אחרי לידה
יש לי אחות צעירה ממני, שילדה לפני שנתיים בערך ומאז היא סובלת מדיכאון אחרי לידה. הלידה הראשונה עשתה אותה הכי מאושרת והשנייה הרסה לה את החיים.
אתמול דיברתי איתה והיא סיפרה לי שהיא רק רוצה למות. כשהזכרתי לה את ילדיה התגובה שהדאיגה אותי הייתה "הילדים כבר לא מספיק חשובים כדי למנוע ממני למות".
הדבר היחיד שמונע ממנה בינתיים התאבדות - הוא הפחד מפני המעשה עצמו.
חיפשתי עכשיו באינטרנט אבל לא מצאתי שום קבוצת תמיכה לנשים שסובלות מדיכאון אחרי לידה.
אני בדרך החוצה עכשיו. אנחנו נפגשים לפיקניק ואנסה לגשש ולבדוק איך אני יכול לעזור לה. אבל עד אז, אשמח לקבל המלצות לקבוצות תמיכה או לכדורים נוגדי דיכאון אחרי לידה שנהוג לתת לנשים במצבה.
היא בטיפול פסיכולוגי והפסיכולוגית שלה הצליחה לשכנע אותה לגשת לפסיכיאטר ולקבל כדורים. אני רק רוצה להיות מסוגל לספר לה קצת על האפשרויות.
תודה מראש, ניר. |
תגובות אחרונות
-
לימורעציוני
בתגובה על גילוי עריות
-
רוניתלוין
בתגובה על נשים זה עם מסובך
-
ord
בתגובה על כמעט פרידה
-
נבדל
בתגובה על והרי החדשות
-
chan48
בתגובה על על אברי גלעד ואלון גל, ועל יושרה
-
ללה.
בתגובה על מונולוג אחרון
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה אסתי.
אני אנסה לסדר שההמלצות הללו שלך יתקיימו בביתה.
ותודה על הבדיקה :)
ניר.
צריך באופן דחוף לפנות לטיפול....
בינתיים להוריד את עומס המטלות
להעניק לה חופש מהילדים
ואפילו להוציא אותה לחופש קטן לשבירת שיגרה.
אל תזניחו את זה...
זה עלול להיות חמור.
אני אבדוק יותר ולעומק ואחזור עם תשובות.
בהצלחה
גם במשפחתי היה מקרה דומה.
לעודד את רוחך: אחוז מאד קטן לא יוצא מהדיכאון, כך שבסוף זה יעבור.
אם רוצים להקל על התהליך / לקצר אותו וכו'..
מומלץ להפחית עומס אימהי מאחותך ולתת לה הרבה אויר וחופש לנשום ולהשתחרר מאחריות ולאט לאט בקצב שהיא תבחר להגדיל את משרת האימהות בבית.
דרך אגב, מאד חשוב שהיא תעבוד, תצא מהבית, תדבר עם אנשים,
הרי בזמן מאד קצר, כל החופש מרחב שהיה לה נעלם, והיא נושאת באחריות מאד כבדה על כתפיה, ויתכן שכתפיה מאד צנומות ולא מסוגלות כרגע לשאת את המשא הנ"ל,
ולאט לאט הכתפיים יתחזקו ויוכלו לשאת והמשך אולי ילדים נוספים,
היא לא ציפתה כנראה לשינוי שקרה לה ו"הכביד" עליה את החיים.
מאד חשוב, שיהיה לה זמן איכות לעצמה, שתהיה מטופחת, שיהיה לה זמן להשקיע בעצמה,
שתקנה בגדים ותתפנק במסאז ותלך לסרטים הצגות טיול בארץ או בחו"ל,
תצא לבלות בקפה / מסעדה,
בקיצור קצת מאורח החיים שהיה לה לפני שהילדים נולדו.
כאשר לדעתי, היא תטעין את המצברים שנגמרו, היא לבד תגדיל מרגע לרגע את אחוז המישרה כאמא, ותלמד למצוא את האיזון,
בין גידול הילדים, טיפוח הזוגיות, זמן לעצמה וזמן למשפחה ולבית.
זו משימה לא פשוטה ונעים לדעת שיש לה משפחה נפלאה שתומכת בה.
בהצלחה,
אשמח שתעדכן האם העיצות שנתתי עזרו ובכלל התקדמות במצבה.
אושר ושמחה,
יפית.
אתה אח נפלא .
(ויותר בפרוט, אגיב בפרטי)
בעלה מודע למצב אבל נדמה לי שהוא קצת חסר אונים.
אחותי הכי בוטחת בי כל מיום היוולדה שמרתי עליה. לא משנה איפה הייתי, טלפון ממנה ולמחרת הייתי מתייצב.
הכי חשוב לי כרגע לגרום לה להרגיש שהיא לא לבד. שמיליוני נשים עברו את זה עד היום ושאין לה במה להתבייש. משם הדרך לקבלת עזרה תהיה קלה יותר.
ותודה.
לדעתי אתה חייב לשתף את בעלה כי עם כל הכבוד לך היא צריכה שהוא יהיה שם יותר מתמיד ועדיף שהוא יהיה בחזית ואתה מאחורי הקלעים וכך גם לא יווצר משבר של היום שאחרי!
בהצלחה!
אני מסכים איתך.
כרגע דיברתי איתה ואמרתי לה שאני כאן כדי לקחת אותה יד ביד לקבלת הטיפול הנדרש. אחרי שהיא סירבה להניח לי להצטרף, הבהרתי לה שאחכה שבועיים שהיא תלך לבד ושאחר כך אקח אותה ולא אקבל תירוצים.
אני שומע אותה כל כך נרפית פתאום וזו ילדה שהייתה פעם רוח סערה. אני לא מתכוון להניח לה להמשיך להיתקע במקום הזה.
אני לא מת על כדורים בעצמי, אבל ברור לי שאיזון כימי יכולות להחזיר תרופות אמיתיות ולא הוליסטיות.
תודה.
כדאי שהיא תקבל טיפול (תרופתי) כמה שיותר מהר
וצריך לעטוף אותה בהרבה תשומת לב ואהבה
ובמקביל ללחוץ על קבלת הטיפול בהקדם.
קראתי בתגובות למעלה על טיפולים הוליסטיים וכו' .
הוליסטיות - יופי טופי
אבל מדובר במצב רפואי דחוף .
אחרי שתרופה טובה שתותאם לה תתחיל להשפיע
(וזה מינימום שבועיים מתחילת הטיפול)
ואחרי שהמחשבות על מוות יתחילו לפוג
וכשכוחותיה יתחילו לשוב אליה
אפשר יהיה לשלב "הוליזם" למינהו .
בכל מקרה, יש לי מכרה שיצאה לא מזמן מדכאון שכזה. אדבר גם איתה ואברר אילו טיפולים היא קיבלה.
תודה זאבה,
הבעיה היא שכל מה שמציעים לה נתקל באדישות ובחוסר אמון. לכן אני כ"כ שמח שהיא מסכימה סוף סוף לטיפול תרופתי. הילדה הזו למדה רפואה לא קונבנציונאלית, היא הכי מאמינה בזה. אבל מהצד השני, היא לא מחוברת לזה בכלל כרגע.
היא אובחנה כסובלת מדיכאון שאחרי לידה כבר לפני שנה, אבל לשכנע אותה לקחת כדור שווה ערך ללשכנע את ים סוף להשיג שוב את גליו. כל התקופה הזו היא בטיפול אבל המצב רק הולך ומחמיר. מה שכן, היא אמא מדהימה שמשקיעה המון בילדיה. הם לא יכולים לנחש מה שעובר עליה. אבל היום ראיתי אותה ואת המבט המת בעיניה והלב נשבר.
תודה, אגש לבדוק.
אני איתך אפורה.
השפעת הטיפול התרופתי בתחום הפסיכאטרי מהיר ומועיל מאד בטווח הקצר והארוך .
המינון נמוך וכמעט ללא תופעות לוואי .
לעיתים הוא ניתן באופן זמני עד שהמחשבות האובדניות חולפות .
בעד טיפול הוליסטי שישלב גוף ונפש כתוספת משלימה .
תודה .
ניר ,
חשוב שתדע שדכאון אחרי לידה הוא בר טיפול .
לטפל ומהר לא רק בגלל הסיכון להתאבדות אלא גם מכך שאמהות במצב זה עלולה לפתח התייחסות שלילית כלפי הילד , קשיים במערכת היחסים המשפחתית .
הטיפול המקובל כיום הוא תרופתי ( נגד דכאון ) או פסיכוטראפי או שילוב של שניהם .
יש לגשת לרופא המשפחה ולהפנותה לתחנה לבריאות הנפש הקרובה למקום המגורים .
רפואה שלמה .
אם זיכרוני לא מטעה אותי יש בנענע רופאים סקצייה שמתייחסת לכל הקשור ללידות כולל הדיכאון.
תבדוק לעומק.