רואה את המראה הזאת מול הפנים? עלה בדעתך שאם תנפצי אותה במקומות הנכונים תוכלי לקרוע את המסכה שלא באמת עשויה ביטחון ושמחה... שימי לב הפעם, נטרלי את הטעם ותהיי קשובה, כל שריטה תקדם אל הדרך הטובה, הגוף שלך הוא אופטלגין גרוע לג'לי הזה שבפנים וזה הזמן לקרוע, להפנים, להרגיש את הכל מתפזר ברסיסים, אולי פעם תביני שזה אפילו מקסים השינוי המפחיד הזה התובנה האמיתית וזה לא שטעית, ילדות לא טועות, הן בנויות מבוסר של נסיבות מקלות, בכל כעס שתרגישי מחכה שתרעישי תצעקי תצחקי... הספר שלך נקרא הפוך, מהסוף להתחלה, הנקיון שבקצה הלכלוך מוביל להקלה ועדיף שתגיע הכי מהר שאפשר, חווה אותך עצובה, המחשבה שהיית באמת רעבה לתפריט שהוא לא בשבילך שצבע לך את הפצעים באש שורפת וגם אם את מוטרפת זה לא מאוחר אחבק אותך חזק כדי שלא יהיה לך קר, כל מה שנותר זה לנשום ולחכות וזה בסדר, יפה שלי, מותר לך גם לבכות...
|
ארלקינו55
בתגובה על לילית (החלק השני)
שיני זאב
בתגובה על לילית. סיפור אמיתי.
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה ..
תודה
אין כמוך!!!
לתפריט שהוא לא בשבילך
מכאן זה מתחיל
ובעברית:
חיוכים
חוה אלברשטיין
מילים: לאה נאור
לחן: אנחל קבראל
אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא
אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם
אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים
אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?
אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר
אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק
צוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספר
אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?
כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב
כדאי גם לחייך, מותר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר
הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים
אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר
אדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לו
והוא שותק והעולם כולו שותק
לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו
והאדם צוחק והעולם כולו צוחק
ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת
גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב
האור נושק לצל והפסים את הרכבת
רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב
כדאי, כדאי ללמוד...
המדוייק, הנכון...
לא כול הדמעות, רעות המה.
(~:
כתבת מקסים כרגיל
יום משפחה שמח ושבת שלום
מרגשת בכתיבתך...
סופ"ש נפלא לך
אבל את המראה לא לנפץ!!
להביט בה ולחייך...
סופ"ש טוב.
*************
חווה אותך עצובה,
המחשבה שהיית באמת רעבה
לתפריט שהוא לא בשבילך
שצבע לך את הפצעים
....
הפעם השיר פחות אופטימי אבל ככה זה בחיים. תמיד יש אָפס אנד דאונס. כתיבה יפה וזורמת , כמו שאת יודעת, עדנה.
מה זה משנה, זה לא רלוונטי :))
*
מותר לך גם לבכות...
מסכימה עם כל מילה