כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אדם קדם

    שירים נקודות קווים וצבעים.

    ארכיון

    אדם קדם

    0

    אמריקני

    26 תגובות   יום חמישי, 3/2/11, 23:49

    ראי את הערבות הטובות
    האדמה דוהרת
    להקות הסוסים
    פרסות צמאות עוקרות
    בדם
    האוכפים מעור משובח
    ללא לאות גלים גלים
    שוטפים
     
     
     
    מוחים כפר ועוד כפר
    מה היינו שם
    רוכבים על מוסטנג
    סוס הבר הלבן
    מגע עור בעור
    ללא חומר שריפה
    פזורים ללא דגלים אחידים
    עם חץ ונוצה וקשת מגולפת
     
     

    היום ווי יושבת בסינמה הורגת את הזמן
    רואה גיבור אמריקני
    שולף מתוך מערבון אקדח
    וציף אינדיאני נופל
    זאב בר לבן נועץ שיניו
    בפיסות בשר
    בעור שנשר
     
     

    הניחי לגברת קופש
    ללהג להרוג את הזמן
    עוד עבריין לבטח
    בשליפה מהירה יקדים אותה בשניה
    ידרוס אותה בפתח מכון הכושר
    או ישדוד מארנקה
    את העושר
    במגע  שבין צפון לדרום ולבן ואדום
    תסרוקת הוליוודית אחרונה
    תפרע מהשורש
    עד הקרקפת
    את מומחית
    בבגד-קפת לחלוק בנקודה
    קראי שירה 
      
     
     
    פיירוז הלבנונית
    תהלום בבטן הרעבה
    בקולה על פלסטין  ירושלים
    אמת המים
    ברבעי טון תסלסל
    וקולה יקרע את השמיים
    בתוף האוזניים שלך
    יצרום
     
    רגיל לחצאי צליל בום טון
    על קולי של מטוסים
    הנלחם בפיירוז
      
     
    אחמד ברחוב האצ"ל
    ידחוף עגלת בצל יבש
    לעבר הדוכן ממול
    זיכרון היותו ילדון מהלך בין פחון
    מישהו יזכור כי את הבלוקון
    במחנה הפליטים
    ואת הבתים מקרטון
    בשמינית טון
    חומר ידידותי לסביבה
    העפנו לשמיים
    ונטלנו ידיים
    במזיגת המים
     
     
    ילד יפה בכובע  עטור נוצות  מעל מצחו
    ושערו השחור כפחם
    עומד ממונט בזמן 
     שם תרנגול הבר
    קרא משם  לכאן
    עד מתי
    וציף בריקוד המתים 
    ענה  אליו
     
    שבט הדב הכתום בכפר האחרון
    לא שרד את החורף של אז
    ילדה אדומת עור אחת
    ושיער גם הוא פחם ארוך
    ביערות השלג
    נשר
    ונפל לעומק האגם
     

    קרקפת איש לבן אחרונה
    נושבה ברוח על ענפי עץ אלה
    כמו כביסה בבלוקון
    של אישה דרומית
    עם חלומה כשהמדינה את הריונה
    לא קצבה בשעה שהזדיינה
    בסבלנות
    להעברה בנקאית
    וערכה לה ספירת ילדים יפים
    אתננה
    בניגונה הבלתי נפסק
    על ילודה
    על נישמת אפה ועל יגונה  
     

    כאן אין קולות ולהקות זאבים
    הרגו את כל החיות
    אולי נמצא חזיר יבלות
    שבין פלמחים וחולות החוף
    הזאב הלבן מת בזמן
    ראי  הכלבים לבנים
    עם כתמים שחורים נובחים
    אינם מייללים
    לא זוכרים אבות כלאי ערבות
    הכל  מתורבת
     
    חתולה שמנה
    מכרסמת עצמות ושאריות 
    ארוחות מושלכות
     
    מייללת בשירה וחתולה נוספת יושבת מתחממת
    על פח אשפה מגרגרת הברה 
     בפרוותה דבקה הזוהמה
    גוררת לפינה חשוכה
    ציפור שירה
    אומללה
      
    העופות כאן אינן מגבהות מעופן
    או חוצות חומות
    מבוייתות בלולים משוכללים
    ללא מגע האדם הלבן
     
     
    זאב אפור אחרון משוטט
    אין כפר אינדיאני ששרד
    את החורף
    את הלבן
     
     
     
     
     
     
     
     
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/5/11 22:44:
      מקסים
        7/2/11 21:06:
      מרתק ומאתגר מחשבה ,*

      תודה אדם..
        6/2/11 23:38:
      " זאב אפור אחרון משוטט
      אין כפר אינדיאני ששרד
      את החורף
      את הלבן"


      אוהבת את הסוף המסכם ..


      תודה על השיר היפה והנוגה ..

        6/2/11 22:42:
      כך ממעוף הציפור והזמן,
      חתך מהיר על מפעלו של האדם.
      תודה אדם,
      ג'ודי.
        6/2/11 17:48:
      כתיבה יפה
        6/2/11 17:37:
      עצוב ונכון.
        6/2/11 09:25:
      ככה זה במערב הפרוע
        5/2/11 12:35:
      אחזור ל*
        5/2/11 12:35:
      יפה מאוד - נהנתי לקרוא
        5/2/11 10:52:
      תיארת את גילולו של עידן
      וחבל שאנחנו צופים מאשר משתתפים
      והחיות הן הרמז לאנושות.
      תודה לך שבת שלום
        5/2/11 07:29:
      יפה כתבת וחזק
      הסטוריית האנושות וההיסטריה שלה...
        4/2/11 15:59:
      ועכשיו האמריקנים כופים דעתם על המזרח-התיכון
      הישארו קרקפות לקרקף?

      זה לא שיר זו פואמה מקיפת מצב
      על-תקופתית
      תודה ידידי משכבר הימים
      שבת שלום
      }{
      שטוטית והשיר :)
        4/2/11 10:38:

      תודה על תשומת ה''

      יונה שבת שלום

        4/2/11 09:18:
      יש בכתיבתך עולם שלם של שפה עשירה ודימויים נהדרים.
      תודה לך ושבת שלום
        4/2/11 08:25:
      אדם יקר,
      שיר נוקב וחד כתער,
      כל משפט כמו חץ אל הבטן הרכה.
      מעמיד מולנו מראה
      שקשה להתבונן בה

      שיר חזק
      תודה
      סופשבוע נעים
      דבי
        4/2/11 07:39:
      אדם חברי היקר,
      אתה מלהטט במילים, אבל מה תפקידן של המילים בשיר הזה? יצאתי מסוחרר לחלוטין.

      סוף שבוע נפלא.
        4/2/11 06:34:
      כרגיל במעיין השופע שהוא מיוחד לך שיש בו יופי ועומקים מרתקים - וגם כן כרגיל שיר ארוך כמסגרת שבעצם מכיל בתוכו כמה שירים והפעם המסגרת היא "המערב הפרוע"...
      אלא שיש כאן הכל-מכל ושירים קצרים יותר שלוקחים אותנו למקומות אחרים לגמרי...
      בעיניי זה מדהים ומרתק.
        4/2/11 04:39:
      אדם יקר

      ת ו ד ה

      שבת מבורכת
        4/2/11 01:18:
      חודש..שמייח..ומבדייח..לך
        4/2/11 00:39:
      הי אדם - לטעמי האישי בלבד - הקטע הזה היה חזק יותר אילו היה פחות ארוך.
      מכירה את השיר מבמה.
      מזמן לא כתבת שיר חדש
      מחכה לשירים החדשים שלך
      אבל נעים לחזור ולקרוא גם בשיר ישן.
        4/2/11 00:30:
      חומר ידידותי לסביבה
      העפנו לשמיים



      תודה אדם יקר:)

        4/2/11 00:10:
      זה מאוד יפה
      הטיולים שהשיר עושה בזמן ובמרחב
      והניגוד בין מסורת הגבורה האמריקנית
      לבין הבנאליות של ישראל כאן ועכשיו.
      אתה יוצא דופן בעיני. מיוחד.

      אין לי כוכב. אבל מבטיחה לנסות לזכור ולשוב. בדרך כלל עומדת בדיברתי. (:
        3/2/11 23:52:
      גם האבוריג'ינים.. וגם..

      כואב.
      אבל הרוח שלהם פועמת בין מילותיך. כלומר - הם כאן ועכשיו.

      פרופיל

      אדם קדם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין