ענן ועננה, רוני ורננה, שני עננים בודדים
יצאו לשאוף אויר צח  בכחול של שמים בהירים
השקיפו  בצער על האדמה היבשה
וחשבו על הבדידות ועל נפלאות האהבה.

מעל ראש העין רמת גן ותל אביב
בגלל מקריות ברוכה ומזל נדיב
אחרי חודשים של לבד מתגעגע
נמצאו זה לזו במפגש מרגש ודומע

השמחה בינהם פרצה
רננה בכתה וגם צחקה
הם רצו רק לחבק ולהתרגש
ואת העצב והחושך לגרש
הידיים ליטפו העיניים ברקו
השפתיים נישקו וניצוצות של אהבה פצפצו
אפילו רוני בכה בקולות של תענוג
ובוכים מאושר חזרו  בין לילה להיות לזוג

הדמעות לאדמה זלגו והאושר הגדול נשפך
לאדמה הגיעו והרטיבו כל עלה ופרח רך
היקום התעורר לתחיה, כל עץ צמח ופרח
וכל העצב, היגון וגם היובש נעלם וברח

וכשאת ילדתי פוחדת מברק ורעם
הקשיבי ותגלי שאין כאן רוע או חלילה זעם
עצמי את שתי עינייך היפות ושני לך בטוחה ושלווה
כי ממעל צופים בך ושומרים עלייך שני ענני אהבה