הלוואי הלוואי והייתי יכולה להבין
ואולי אין כאן בכלל מה להבין והכותרת הזו, בראש הטקסט שגויה מראש... :(
בכל אופן, ירדתי היום כהרגלי עם תותי כלבתי האהובה (שנמצאה על ידי נטושה, בהיותה גורה בת חודשיים ברחוב המקפיא, לפני 4 שנים ) לטיול של בוקר. תוך כדי התקרבה אליינו בקפיצות שמחה, כלבה מוכרת לנו, שאת שמה לא זכרתי. הבטתי אחורה ולצדדים, כשעיני תוהות היכן הם בדיוק הבעלים שלה ?! אבל אין.
כיוון שהכלבה היתה עם קולר ופלסטיק, המציין מספר טלפון הנחתי שהיא מהזן הזה של בעלים, המתעצלים להוריד את הכלב אז הם פשוט נותנים לו לצאת והוא מצידו, תמיד חוזר.
רק שהכלבונת המתוקה שוטטה לה באפס מעשה, בלי שום סימן או כוונה לשוב לביתה, נראתה כמי שאינה יודעת לאן בדיוק עלייה ללכת ויתירה מכך, עצרה פעמיים ושתתה בצמא ,מי גשם מלוכלכים, מעורבים בבוץ, שכלבתי עם על כל חוסר האנינות שלה בענייני עצמות נטושות ברחוב, לא היתה מעלה על דעתה לשתות מהם. כשניסיתי ללטפה, נרתעה, היא היתה כולה רטובה מגשם וניכר שבילתה לא מעט בחוץ, אולי כל הלילה, אולי יותר...
הגיע אדם נוסף בעל כלבים שזיהה אותה בשמה "מוקה" והצביע על הבית בו גרה המשפחה. הוא החזיק אותה, ליטפנו אותה והיא רעדה נורא. התקשרתי למספר על התגית, ענה לי קול גברי וברגע שהזכרתי את שם הכלבה היתה דומיה רועמת מעברו השני של הקוו. שאלתי מדוע אינו עונה לי ואם לא איכפת לו מהכלבה שלו, הוא נבח עלי ולבסוף הפטיר שיצא לקחתה.
יצאו שני ילדים צעירים, בעל הכלב שעזר לי, אמר לי שאחד מהם מהמשפחה. הם הביטו אך לא טרחו לקרוא בשם הכלבה או להסתובב לראות היכן היא, קראתי להם הם ניגשו , אך בלי חמדה. הייתי צריכה ממש לומר להם ללכת מסביב כדי להגיע לכלבה שנכנסה לחנייה בבניין. כשהתקרבו אלייה, היא נצמדה לאותו בחור (שעזר לי ומכיר אותה) ולא רצתה ללכת עם הילדים. הוא נתן להם רצועה, של אחד מכלביו. הפ הוליכו אותה לביתה בלי ליטוף או מלה חמה ומשום מה, בדרך ארוכה יותר, כשהם מביטים לצדדים. עקבתי אחרייהם במבט, לראות אם בכלל מובילים אותה לבית, או שוב נוטשים אותה בחוץ.
אחד הילדים בן המשפחה, נראה בעצמו מוזנח מאוד עם חולצה מוכתמת וקרחת קטנה בראש (אצל ילדים הרבה פעמים נוצרת ממצבי מתח קיצוני). לאחר מספר דקות, התקשרה לטלפון שלי האמא וכששאלתי אם הם רוצים אותה, או איכפת להם ממנה (מאחר ולא נראה כך לאור מצבה הירוד), ענתה לי בגסות ש"ככה אנחנו ולא איכפת לנו מאף אחד" וחוץ מזה, "היא ברחה אז זו בעיה שלה" קרוב לוודאי שזו פשוט האמת.
שכנה אחרת שפגשתי עם כלבתה, הגרה בסמיכות לאותה משפחה, אמרה לי שהיא רואה הרבה פעמים את הכלבה משוטטת לבד. הכלבה נראית כולה עור ועצמות ופנייה עדינות, מתוקות ועינייה אנושיות ועצובות מאוד.
כל מה שנותר לי לעשות הוא לעקוב ולראות אם היא עדיין משוטטת בחוץ לבד. חושבת איך לעזור לה. הפער הזה בין עדינות הנפש, החשש או הרתיעה של הכלבה מיד אנושית, לבין בעלייה הנבחניים, פשוט זועק לעין.
רעיונות מה לעשות ואיך לעזור לה התקבלו בברכה. שוב מתברר, שלא רק ילדים ואנשים, אלא גם כלבים ובעלי חיים בכלל זקוקים למזל רב, ליפול במשפחה הנכונה.
אוףףף. קורע את הלב ככה בשבת בבוקר.
:-( יעל
וכן הכלבה הזו מאוד ידידותית (למרות החשש שלה) עובדה שרצה בשמחה לכלבתי ולא גילתה שמץ תוקפנות (שלעיתים מוכר בין כלבות) להיפך. וכן, היא גם מאוד צעירה, בת שנה וקצת, מאחר וזוכרת אותה כגורה, כשהיתה יוצאת עם ילדה, בת לאותה משפחה לטיול.
(השיר של ארקדי יפה מאוד, את הקישור לפוסט תעשו לבד, או שלא :) :)) שב"ש לכולנו החיים כאן, וגם להולכים על ארבע. |
