תקועה במקום.

לצפייה במסך מלא

תקועה במקום.

‎20

ספרים

32 תגובות יום שבת, 5/2/11, 23:24

הרגשתם פעם שאתם רוצים להיות משהו?... לעשות משהו גדול בחיים שלכם?

אני בת 27, ולא הקמתי עסק, ואני עדיין עובדת בעבודות לא ברמות ניהול בכירות. גרה בשכירות וקורעת את התחת כדי רק לעמוד על הקו שהוא לא מינוס. אני לא יודעת מה אני יכולה להגיד שהוא גשמי שהשגתי בחיי הגשמיים שלי.

עשיתי תואר בקולנוע שכמעט אין לו ערך בשוק או בתעשיה, לא פתחתי איזה חשבון חיסכון, כל כסף שהרווחתי בזבזתי על נעליים\בגדים\אוכל\טיול לחו"ל.

אני יודעת שהתברכתי במספר דברים מסוימים:

קסם אישי "את מקסימה". זה משהו שאני שומעת הרבה.

אומץ "איזו אמיצה את שאת נפתחת ככה". גם את זה אני שומעת לא מעט.(או קוראת)

אחלה ציצים.

אינטואיציה חזקה

חלומות נבואיים (שבדר"כ מנבאים בשורות רעות)

ולב גדול ושביר במיוחד.

יש סבורים שיש לי גם כשרון בתסריטאות\כתיבה\זיהוי דברים שיעבדו.

לא מעט שואלים, בין היתר גם בספירה הבלוגרית, מה קורה עם הסרט.

אני תקועה, בעיות סאונד נוראיות וחוסר אסרטיביות.

כשאני רואה את החומרים, יש לי היי מטורף על גבול האורגזמה. הידיעה שהעולם הזה שבניתי, קם לתחייה. השחקנים הופכים לדמויות שלי, ואתה כמעט מאמין שזה ככה. ההתכתבות שלי עם הקוסם מארץ עוץ מורגשת, הצילום מהמם, ואני יכולה לטפוח לעצמי על השכם על הליהוק.

אבל אני מרגישה תקועה. אני מרגישה שברמה שמה שאני יכולה לעשות אני עוד איפשהוא מתבחבשת עם עצמי.

גם ברמה הרומנטית, אני תקועה עליו.

אני יודעת שלא מגיע לו אותי כרגע, אבל במקום להבין את זה אני חושבת כזה על תירוצים.

למה? כי הוא היה היחיד בחיים שלי שיכולתי לדמיין אותי איתו להרבה זמן ולא סתם לשעשוע זמני.

הוא הפך לחבר ממש טוב שלי. וקשה לי להודות בעובדה שחברים לא מתייחסים ככה לאנשים.

אני חושבת עוד על הדברים הטובים, ואני לא כועסת עליו אלא חושבת שזו הנסיבתיות וחושבת שזה כי הוא לא יודע מה הוא רוצה.

אבל עמוק בפנים, כשאני מדברת עם אבא ז"ל כבכל יום מאז שהוא עזב לעולם יותר קריר, אני מצוטטת מתוך סרט ילדים ישן את "אבל אבא, אני אוהבת אותו".אני מתגעגעת אליו. ואני מקווה עמוק בפנים שהוא מתגעגע גם.

ואז יש ימים שאני בכלל לא יודעת מה להגיד לו אילו היה לי אומץ לדבר איתו. אני רוצה את הכבוד שלי. מצד שני, מישהו חכם אמר לי שאהבה זה לוותר על אגו. ויש רגעים שאני מוכנה לוותר על זה. ויש רגעים שזה כזה "רגע איפה אני".

יש לא מעט מחזרים וכאלה שמבקשים את נוכחותי, חלקם מעניינים, חלקם פחות.חלקם די מפתים אפילו. אבל ברגע המכריע של פעולה שעשויה לעשות משהו. אני תוקעת, בולמת. עוצרת, ומעדיפה להשהות את הרגע.

ואלו הסיבות שקריאת הספר החדש "רומן למתחילים" של לילך סיגן עשה בי מה שנקרא "שמות".

היא הצליחה לקלוע בדיוק למקומות בהם אני מרגישה שאני תקועה במקום, וכלכך הזדהתי עם הדמות הראשית שם.

גם ברמה הססגונית של הכתיבה שנורא הזכירה לי סרטים שאהבתי לצפות, קריאה סוחפת, שעזרה לי לשכוח בסופ"ש שלם את צרותיי שלי ולקוות יחד עם הדמות שלה למצוא את האור החדש של התקווה.

ממליצה בחום על הספר של האישה המקסימה הזו שגם יצא לי להכיר באופן אישי ולהתרשם מהחוזק שלה, ומהקסם האישי שלה. וכמו שהסמיתס אמרו פעם... יש אור שלעולם לא נגמר........ פשוט צריך לדעת להמשיך לחפש אותו.

אז אני מקווה שכמו הפתלים וההפתעות בעלילה שלה, גם הסרט שלי ימצא את הסוף ואת הסינקים שחסרים בו, והלב שלי מתישהוא ימצא דרך מחדש להתאחות ולא להפוך לקרח מחדש כי עד ששוב יירד שלג ייקח שנה.....

מומלץ בחום.

מאוד.

דרג את התוכן:

תגובות (32)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

קשקושי ביצים

פוסטים אחרונים

ארכיון