פרחים בלב
מהות הבריאה היא אחת ואין בלתה. ושמה של מהות זו הוא האהבה.
אהבה היא דבר שלא השתנה כלל במהלך ההסטוריה.
אהבה לא מזדקנת עם הגוף. היא חלק מעולם שאין בו זמן חלל וגבולות.
אהבה היא רגש מלא צבעים.
אהבה פירושה ספק תמידי, רטט תמידי, ליטול סיכונים, להמר על הלא בטוח, לצעוד על חבל דק על פי תהום.
נתינה בצורתה הטהורה ביותר אינה מצפה לדבר בתמורה.
המתנות הטובות ביותר הן אלה שבאות מתוך הלב.
האדם אינו נמדד בגודל חשבון הבנק שלו אלא בגודל לבו.
אין אדם גדול יותר מסכום מעשיו..
אנחנו שוכחים הרבה דברים, אבל את הדברים החשובים באמת לא שוכחים אף פעם..
אנשים אינם מבקשים שיהיה היגיון בדברים, כל עוד הם מרגשים אותם. אשר על כן, האוהבים אינם הגיוניים כלל, האין זאת? (גרהם גרין, The end of the affair)
"אהבה היא ההסבר האמיתי בעולם הזה"
(אוסקר ווילד)
פוסטים פופולאריים
-
תמונות מתערוכת אמן הגרפיטי בנקסי
3/5/17 | 350253 צפיות
-
כלניות, כלניות
3/2/18 | 99811 צפיות
-
ים של סליחות בירושלים
18/8/18 | 32595 צפיות
-
קרנבל המסכות בונציה
8/3/16 | 50569 צפיות
-
המגדל הלוהט
9/7/18 | 26656 צפיות
-
ספסנר טוניק חשף את הסכנה הקיומית של ים המלח
13/9/16 | 18228 צפיות
התרפקות..
האם אנו מכירים את החלומות של ההורים שלנו?
אנו יודעים (לפחות חלקנו) מה היו חלומותיהם לגבינו, אבל מה אנו יודעים על החלומות שלהם לגבי עצמם? האם הם מספרים לנו עליהם?
'..ההורים שוכנים בקרבנו בזיכרון בהרגשה באופנים שאנו מזהים לפעמים בבהירות הרבה ביותר ברגעים של היסוס או חוסר ביטחון. תיאור מלא של ביטחון לא יגן עלינו מפני סתירות. יש התרפקות על זיכרונות נעימים ויש הבהוב של זיכרונות חמקמקים. ישנו משא הטענות שלא הושמעו וישנו הצער שעוטף. יש אינפנטיליות שקהתה והשפעתם הנמשכת של ההורים עלינו. ויותר מזה, אולי, ישנם הניחושים המעורפלים שלנו לגבי הנפש להם. אילו תשוקות ואילו תסכולים, אילו מעשי אכזריות ומעשי חסד, אילו חלומות הודו שחלמו אילו חלומות ניסו להגשים ואילו חלומות הכחישו. תמיד אנו עומדים בפני חידה כשאנו חושבים עליהם. תמיד כפופים להם נחותים לעומתם. אי אפשר לצייר במדויק את דמותם וממילא, תמיד יהיה מימד מסתורין בניסיונות לדמיין את חייהם של אנשים שנולדו לפני שאנו נולדנו קל וחומר לגבי אלו שכבר אינם בין החיים. כל הסיפורים שמספרים, אפילו בלחש, יהיה בו הפגם הזה..' מתוך הספר 'יום הסליחה' - גיל ג'ונס.
כשקראתי את הקטע הזה זחלו בי הזיכרונות. במיוחד המשפט שהודגש. אותה תמונה שאתה שוכב על ערש הדווי בבית החולים משוחח עם העו"ס.
אף פעם לא סיפרת לי על החלומות שלך. למה התאוות? מה חלמת לעשות כשתהיה גדול - כשהיית ילד, כנער? ואני – אף פעם לא שאלתי.
אולי כי אלה הן מסוג השיחות שלא מתקיימות בין הורים לילדים, ואולי רק על ערש דווי. אולי. אבל, גם אז לא העזתי . לא רציתי להאמין שהסוף קרב, שחלון ההזדמנויות הולך ונסגר. הקושי להתעמת עם האמת היה גדול מידיי.
יכול להיות שספרת עליהם לעו"ס, שם באותה תמונה. על החלומות שכבר לא התגשמו, על החלומות שטיפחת וערגת לממשם והמחלה הארורה טרפה לך אותם, וכשהמוות הדפק על הדלת הרגשת צורך לספר עליהם.
הרצון הזה לדעת התעורר בי משום מה כשקראתי את המשפט הזה.
היום, אני יודעת שהייתי שואלת. רוצה לדעת. רוצה יותר לדעת על הקפלים הנסתרים של הנפש שלך, כי אני מתבוננת יותר פנימה בנפש שלי ..
|
תגובות אחרונות
-
עמיתלוין3
בתגובה על קנאביס הצמח המופלא
-
דודישרון
בתגובה על פלפל ממולא
-
תנועת כמוך
בתגובה על בלון: סרט מרתק על כמיהה לחופש
-
הקשתית
בתגובה על מי אתה חושב שאני? בין האני הוירטואלי לאני האמיתי
-
א ח א ב
בתגובה על מרוץ הבוז'ולה ישראל: רצים, שותים, נהנים בין הכרמים
-
א ח א ב
בתגובה על טעימה מהחיים: על ידידות אוכל ומה שביניהם
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כנראה שבין הורים לילדיהם אין זרימה דו סטרית ולא נותר אלא לנסות ולנחש
********
זה סוד גלוי להורים שבני אדם טועים -
ועם זאת
הורים רבים אינם מוכנים ומסוגלים
להודות בפני ילדיהם על טעותם
אולי,
כדי לא לקלקל את תדמית ה'צודקים תמיד'
ולסדוק את סמכותם,
אולי
כדי לא להתנצל
שכן התנצלות מקרינה חולשה
וחולשה וסמכות לא הולכים ביחד..
נדירה המחשבה הזאת.
שמח שהבאת.
ואני – אף פעם לא שאלתי.
אכן...שורש העניין הוא בגילוי התעניינות..!!!
לא תמיד זה בא מצד ההורים מסיבות שונות
חלקן אף מובנות...
פוסט רגיש שרב בו הנסתר על הנגלה ..
אבל בהחלט מעורר מחשבה ..
המילים: רחל שפירא
חלומות של אתמול
הם שלהבות נרעדות
לא יכול כל החושך
לכבות.
על מצע השלכת
החלומות מלחשים
רק פרחים מיובשים
דוהים בין הדפים.
חלומות של אתמול...
אל תסב את פניך
אתה מלא דברים כמוסים
אל תגיף את התריסים
חפש בין המילים.
חלומות של אתמול...
שיר בדרך אליך
נרקם בסבלנות אין קץ
הן תיקח ותאמץ אותו
אל לבבך
חלומות של אתמול
הם שלהבות.
לא תמיד נוכל לחיות עם התשובות..
אולי סוג של בריחה,
אולי התמודדות של פחדן.
אולי לא.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בסופו של דבר, זה מה שקובע את חייך - התבוננות חסרת פניות בחייך ואל תוך נפשך שלך.
כך לאורך המסע כולו, מבלי "להירדם בשמירה"... :-))
הכרה בטעויות ובכשלונות לא תגמד אותנו בעיני ילדינו.