שמע ישראל ..זה מה שחשבתי לעצמי כשראיתי מה הולך כאן במקום הפרוץ הזה שנקרא:

 "themarker" ממש כמו בתולה אני מרגישה עכשיו, לא יודעת, לא מבינה, מה לעזעזל קורה כאן??על מה כותבים ?על הכל? את מי פוגשים ? את כולם?

 טוב..כנראה שאצטרך לכתוב את הטוב בעיני ואתם תגידו מה דעתכם..(הבנתי שכך זה עובד).

אז היום אספר על מעללי בעיר הגדולה. חזרתי הבוקר, יום שבת, מפארק הירקון שמעט רחוק מביתי. בו נגיד שאם אני צריכה להכנס לרכבי ולנהוג מעט, זה נחשב רחוק מביתי. אז מצאתי את עצמי נוהגת לפארק על מנת לפגוש את חברותיי האימהות. מדהים כמה ילדים מסתובבים במקום הזה, כמה הורים, כמה חיות...הרגשתי כאילו צריכה אני להשיג  עגלה עם בובה על מנת לא להרגיש כל כך שונה...ואז מה? החברות מדברות על הבנות...להפסיק להניק? להכניס אותה לגן בספטמבר או אפריל? הרגשתי שעדיף לי ללכת לשחק עם איזה במבי בפינת החיי...אולי לו אוכל ליעץ דברים שאני מבינה בהם....

ציצי, חלב, אבא, אימא, קקה, חרא, מטפלת...תגידו לי מה קורה??מי החליט שצריך להביא ילדים כל כך מהר לעולם? אולי אם היתי מוצאת את אהוב ליבי האחד והיחיד לא היתי מדברת כך, וכבר היתי עסוקה בגמילת הילד מחיתולים, אולי..ואולי לא. מ שבטוח שאני מרגישה שחיי מלאים כעת, גם בלי המטלה הזו.

מה שבטוח שהבנות הקטנטנות הצליחו לעייף אותי ועכשיו אני הולכת לי לשלאף שטונדה...